ד״ר מישקה בן-דוד
יליד 1952, גבעת שמואל, להורים ניצולי שואה. למד בתיכון אהל-שם ברמת-גן והתגייס לקורס טיס. כשהועבר למגמת נווטות הדיח את עצמו, ובשל ידיעת השפה הרוסית הוצב ביחידה 848 (8200 דהיום). במלחמת יום הכיפורים שימש כמפקד מחלקת האזנה ניידת של היחידה, סיים את המלחמה באזור סואץ, ונשלח להקים מחדש ולפקד על בסיס היחידה בחרמון. על חוויותיו בתקופה זו כתב את ספרו "לא ראיתי חיילים שמחים" שהתקבל בהתלהבות בביקורת (יורם ברונובסקי: "יצירת מופת זעירה שתענוג אמיתי הוא לקרוא אותה").
למד ספרות עברית ופילוסופיה כללית באוניברסיטה העברית, ויצא לשליחות ההסתדרות הציונית בארה"ב, שבסופה השלים תואר שני בספרות השוואתית. עם שובו ארצה ניהל מתנ"ס בירושלים, והשלים תואר דוקטור בספרות עברית. נושא הדוקטורט, שיצא גם כספר, הוא הרומנים של מלחמת העצמאות. בתקופה זו חיבר עוד רומנים וקבצי סיפורים.
עם סיום הדוקטורט התגייס למוסד ושירת בו 12 שנים בתפקידי מודיעין, מבצעים, ופיקוד. השתחרר בדרגה המקבילה לתת-אלוף, ומאז עוסק בכתיבה, למעט תקופה שבה ניהל את "התיכון למדעים ולאמנויות" בירושלים.
חיבר עד היום 20 ספרים, רובם רומנים, וחמישה מהם ספרי ריגול, שזכו להצלחה רבה והיו לספרי זהב ופלטינה. זכה בפרס ראש הממשלה בספרות ובפרסים נוספים. נוסף לספרי הפרוזה חיבר שני ספרי פילוסופיה מקיפים שבהם שטח את תפיסתו, "קוסמוסופיה", שעניינה הענווה המתבקשת ממעמדנו ביקום, האחווה המתבקשת מקרבתנו הגנטית וההתנהגותית לשאר בני האדם ובעלי החיים, והסובלנות המתבקשת מקוצר הידיעה שלנו. תושב רמת-רזיאל, שם היתה לו גם חוות רכיבה, נשוי לשינה, מרפאה ברפואה סינית ומורה לצ'יקונג. אב לשירי, רגב, ועומר, וסב לשבעה.
