דן צלקה

יליד 19 במארס 1936, וורשה. נמלט עם משפחתו לברית־המועצות, לסיביר, ולקזחסטאן. למד מדעי־הרוח באוניברסיטת ורוצלב, ובשנת 1957 עלה לארץ. אחרי שהות בקיבוץ ושירות צבאי למד היסטוריה ופילוסופיה, ואחר כך ספרות צרפתית בגרנובל. חי בפריז ובאמסטרדם, ועם שובו לתל־אביב היה יועץ ספרותי ללהקת התיאטרון 'במת השחקנים' וערך את 'משא', מוסף הספרות של 'למרחב' (1969־1970). אחרי שהות באנגליה ובאיטליה ערך את רבעון אגודת הציירים 'ציור ופיסול'. זכה בפרס ברנר (1976), בפרס היצירה (1972, 1991, 1997), בפרס אלתרמן עבור הרומן 'אלף לבבות' (1992), בפרס אקו"ם עבור 'עננים' ו'דפים מהודקים באטב' כספרי הפרוזה הטובים של שנת 1994, בפרס אקו"ם על מפעל חיים (2000), ובפרס ספיר (2004). פרסם כמה קובצי סיפורים ורומנים: 'ד"ר ברקל ובנו מיכאל' (1967), 'פיליפ ארבס' (1979), 'כפפות' (1982), ו'ספר האלף בית', אשר זיכה אותו בפרס ספיר לספרות לשנת 2004. יצירתו של צלקה מתאפיינת בכתיבה מופנמת והגותית. דן צלקה נפטר ב- 15 ביוני 2005, לאחר שסבל ממחלת הסרטן.