חשבון סופי: משימה בלתי אפשרית – ביקורת סרט וסדרה

ד"ר אלי אשד סוקר את הסרט השמיני וכנראה האחרון בסדרת הקולנוע "משימה בלתי אפשרית" ובהזדמנות זאת את סידרת הטלויזיה משנות השישים וסידרת הקולנוע שמאחורי הסרט.

המערכת

סדרת הטלויזיה הראשונה משנות השישים

צפו והאזינו ללחן הסדרה הבלתי נשכח משנות השישים.

סדרת הטלוויזיה "משימה בלתי אפשרית" היא אחת הסדרות המפורסמות והזכורות ביותר של הטלוויזיה האמריקנית משנות השישים. בדומה למקבילתה ואחותה התאומה (שכללה את אותו צוות מפיקים ואנשי צוות טכני) "מסע בין כוכבים", שהחלה להיות משודרת באותה השנה ובאותו החודש, בספטמבר 1966. אלא שהיא זכתה להצלחה גדולה יותר מ"מסע בין כוכבים" המקורית, ורצה למשך שבע שנים שלמות עד 1973.

 

זוהי גם אחת מסדרות הריגול הטלוויזיונית מאריכות הימים ביותר אי פעם.

הסדרה תיארה את עלילות צוות של אנשים אפורים לכאורה, שמטרתם בחיים הייתה אחת – לשנות את המציאות עבור כל מי שמחלקת המדינה של ארה"ב לא חפצה ביקרו, ולשכנע אותו שמתרחשים דברים שונים לחלוטין ממה שאכן קורה, וכך לגרום לבסוף לתבוסתו.

כל פרק היה מתחיל בשמיעת קלטת עם תיאור המשימה התורנית, ובסיום האזהרה הבלתי נמנעת שאם הם יכשלו בביצוע המשימה כי אז ממשלת ארה"ב תסרב להכיר בכל קשר אליהם.

ההודעה הייתה מיותרת, אנשי הצוות מעולם לא נכשלו בכל שבע שנות קיומה של הסדרה…גם במשימות המסובכות והמטורפות ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

ומשימות אלה יכלו להיות מוזרות באמת, משכנוע מנהיג מדינה עויינת לארה"ב שבעת שנתו התנהלה מלחמת עולם שלישית שהרסה את התרבות האנושית (ומשום כך מוטב לו לגלות עכשיו מידע חיוני …), ועד לאילוף חתול לבצע גניבה מתוחכמת ביותר. דומה שלא היה שום דבר שאותו לא יכלו אנשי הצוות לבצע בתוך זמן קצר ביותר.

אנשי הצוות פעלו כולם ביחד כמכונה משומנת היטב, שבה לכל חבר היה תפקיד חיוני וחלק חשוב אחר בהצלחת המשימה, ולכאורה לא היה מקום שאחד מהם יתבלט מעל לכל השאר.

עטיפת חוברת קומיקס על פי הסדרה.

ובכל זאת בלט ביניהם המנהיג, מר פלפס (פיטר גרייבס), שהגיע רק בעונה השנייה.

פיטר גרייבס כוכב "משימה בלתי אפשרית" על עטיפת מגזין "ישראלי

הוא החליף את המנהיג הקודם, דן בריגס, שאותו גילם סטיבן היל. הלה עזב לאחר עונה אחת ומסיבות שלא היו קשורות לעלילת הסדרה. היל היה יהודי אדוק שסירב לעבוד בשבתות, ואנשי ההפקה העדיפו להחליף אותו במישהו אדוק פחות מבחינה דתית.

שנים לאחר מכן היל התפרסם בסדרת מתח ידועה אחרת, "חוק וסדר", בתפקיד התובע המחוזי. ניתן להניח שאנשי ההפקה שם היו סובלניים יותר לתביעותיו, או שהוא נעשה אדוק פחות.

עוד דמות בולטת היה איש הצוות רולין האנד, אדם בעל "אלף פרצופים", שלרוב לבש בכל פרק את פניו של מישהו אחר, והסצינה המרכזית והבלתי נשכחת בכל פרק הייתה בדרך כלל כאשר אחת הדמויות "הרעות" קורעת לפתע את פרצופה, שמתגלה כמסיכה, לתדהמת הרעים האחרים למיניהם, ומתחתיה נחשף פרצופו המחייך חיוך שטני של האנד, הלא הוא השחקן הידוע מרטין לנדאו.

לנדאו, אגב, קיבל את התפקיד לאחר שדחה את ההצעה לשחק דמות בסדרה האחות "מסע בין כוכבים", שם אמור היה לגלם את תפקידו של קצין המדע הוולקני מר ספוק, דמות שהפכה לדמות פולחן בחוגי חובבי המדע הבדיוני. לאחר כמה שנים כדמות הפופולארית ביותר של "משימה בלתי אפשרית" עזב את הסדרה ביחד עם אישתו ברברה ביין, ששיחקה גם היא כחברה האישה בצוות. את מקומו תפס לא אחר מאשר ליאונרד נימוי, האיש שגילם את מר ספוק במקום לנדאו.

לאונרד נימוי ב"משימה בלתי אפשרית ".

 

אבל בסופו של דבר לנדאו הופיע בסדרת מדע בדיוני בשם חלל 1999, שם גילם מפקד בסיס על הירח, כשברברה ביין היא מספר 2 שלו, כך שניתן לאמר שהייתה כאן סגירת מעגל.

"משימה בלתי אפשרית" הפכה לשם דבר, ובמיוחד בצורה שבה הציגה את התחכום והעורמה האמריקנית לעומת טיפשותם של בני ארצות אחרות.

צפו ב"המשימה רוגוש" פרק מהעונה הראשונה של "משימה בלתי אפשרית" שתיאר איך אנשי הצוות משכנעים מחבל זר, שחיוני לקבל מידע על משימת רצח שלו במהרה, שחלפו כמה שנים בחייו למרות שחלפו רק כמה שעות.

עטיפת ספר על פי סדרת "משימה בלתי אפשרית " המקורית.

מוזיקת הנושא הקצבית מאין כמוה היא אחת הידועות ביותר של הטלווזיה האמריקנית אי פעם. אולי אפשר להשוות רק לאלו של הסדרה האחות "סטאר טראק" המקורית ולזאת של סדרת המשטרה "הוואי חמש אפס", וסדרות המערבונים "האיש מוירג'יניה" ו-"בוננזה".

בקולנוע אפשר להשוות מוזיקה זאת רק לפרסום של מוזיקת הנושא של סדרת המערבונים שבעת המופלאים, של המתחרה הקולנועי הנצחי "ג'יימס בונד", של מלחמת הכוכבים ושל סדרת סרטי אינדיאנה ג'ונס.

האזינו למוזיקה המפורסמת בגירסאות שונות שלה.

הדור השני

האזינו לנעימת הנושא של הסדרה השנייה משנות השמונים.

גירסה שנייה של "משימה בלתי אפשרית" נוצרה מחדש לעוד כמה עונות ב-1988, כשמהצוות המקורי חזר רק המנהיג פיטר גריבס כמר פלפס, וגם בנו של אחד מהשחקנים בסדרה המקורית. במהלך אחד הפרקים נהרג אחד הסוכנים, ובפרקים שונים הוצגו טכנולוגיות מתקדמות במיוחד, כמו מכשיר להקלטת חלומות, שהפכו את הסדרה לקרובה יותר מאי פעם לסדרות מדע בדיוני.

אך פרט לכך פרקי הסדרה החדשה לא התבלטו בשום דבר. כמה מהם היו בכלל שכתובים של פרקים מהסדרה המקורית.

הפעם הסדרה נמשכה רק עד שנת 1990. אולי נבעה חוסר הצלחתה של הגירסה השנייה לא רק בגלל התסריטים אלא גם מהעיתוי, ימי הפרסטרויקה ושלטונו של מיכאל גורבצ'וב בברית המועצות, כאשר היו תחושות שהמלחמה הקרה הגיעה לקיצה, וכי המערב הגיע ל"קץ ההיסטוריה" וברית המועצות נמצאת על סף קריסה, כפי שאכן היה.

בתקופה ההיא הסוכנים החשאיים והשירותים שמאחוריהם כבר לא נראו דמויות מרתקות כל כך, אלא רק כמבזבזי כספי הציבור, שאפילו לא יכלו לגלות את המצב הגרוע באמת שבו נמצאו הסובייטים, ששוב לא נראו כאויבים מסוכנים ומפחידים כלל.

לא רק שהסוכן החשאי שוב לא נראה בעיני התקשורת והציבור כדמות של מגן האומה האצילי והכל יכול, אלא שבעקבות פרשיות כמו "ווטרגייט", ו-"איראנגייט" (מכירת הנשק לאיראן ולניקרגואה), והפרשיה של הסוכן הכפול אולדריץ' איימס בדרגים הבכירים של ה-CIA, נוצרה לסוכן החשאי תדמית של קונספירטור רוקם מזימות כנגד ציבור שולחיו. בסרטים ובסדרות הטלוויזיה סוכני ביון הוצגו לרוב כדמויות שליליות וחורשות מזימות על הגיבורים הטובים, חושפי הקונספירציה הממשלתית.

הדור השלישי

האזינו למוזיקה של סרטי הקולנוע מ-1996-2025.

כל זה השתקף בגלגול הבא של "משימה בלתי אפשרית", הפעם בקולנוע, שיצא בראש ובראשונה לנתץ את המיתוס של גיבורי הסדרה המקורית.

סדרת סרטי הקולנוע שרדה במשך זמן ארוך עד להדהים של 29 שנים, שבמהלכם יצאו לאקרנים 8 סרטים, נצח במושגים הוליוודיים.

הכל הודות לכוכב ולמפיק של הסרטים תום קרוז.

אבל הסדרה כעת הייתה כבר משהו שונה לחלוטין למרות השם הזהה והמוזיקה שנשארו.

בסרט הראשון שנעשה על פי סדרת הטלויזיה, בבימוי של בריאן דה פאלמה ובכיכובו של תום קרוז, הסתבר לצופים הנדהמים שמפקד היחידה, מר פלפס הפטריוט והכל יכול (שאותו גילם הפעם ג'ים וויט, פיטר גרייבס, השחקן המקורי, סירב לחזור לגלם את הדמות מסיבות שיהיו מובנות לכל מי שצופה בסרט) היה לאמיתו של דבר בוגד בארצו וארכי-טרוריסט מר נפש! המשימה הבלתי אפשרית שביצע הפעם היתה חיסול היחידה שלו עצמו.

כמובן שהבוגד חוסל לבסוף בידי איתן האנט, הדמות של קרוז.

כוכבי הסדרה המקורית, ובראשם פיטר גרייבס, לא השתוללו בלשון המעטה משמחה ממה שעשו בסרט לסדרה וליחידה שלהם.

איתן הנט הפך מאז למפקד היחידה בסרט המשך המצליח מאוד בשנת 2000, בבימוי של במאי סרטי הפעולה המפורסם מהונג קונג ג'ון וו.

המאפיין של סרטי הקולנוע הוא שהנבלים איך שהוא, כתוצאה מבגידה, תמיד יודעים על התוכנית כנגדם. האויב האמיתי התגלה תמיד כבוגד מבפנים ולא מבחוץ, קונספירציה בדרגות הבכירות ביותר של השירותים החשאיים.

אבל, מאז שנעשה הסרט השני בשנת 2000, חל שוב שינוי בתדמית התקשורתית של הסוכנים החשאיים. הם חזרו לעצמם ולזוהרם מבחינת התקשורת, ולהערכתי המדובר בתופעה כלל עולמית שאת סימניה רואים בארה"ב לאחר פיצוץ מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר, והמאבק הנחוש שהכריז הנשיא בוש בטרור. וכמובן, היווצרותו של אוייב חדש ומפחיד שתופס את מקום הסוכן הקומוניסטי חסר הפנים – הארכי טרוריסט שמסוגל לכל דבר, כולל מעשי השמדה המוניים, בשם אמונתו המטורפת הרצחנית, ומתרבה כמו המפלצת רבת הראשים הידרה, שגם אם אתה כורת ממנה ראש אחד עשרה ראשים אחרים צצים במקומו…

אנו רואים זאת בהופעת סדרות וסרטים שמציגים את סוכני הביון שוב כדמויות זוהרות בסדרות "24" ,"זהות כפולה", שאותה יצר אברהמס כותב הסרט השלישי, ו"סוכנות הביון", לאחר שנים רבות שסדרות כאלה לא היו קיימות כלל בטלוויזיה האמריקנית.

וכך בסרטים של "משימה בלתי אפשרית" אנשי הריגול שוב מוצגים כדמויות זוהרות שאין כל ספק בנחיצותם.

ואכן דומה שכיום, כאשר ארה"ב מתמודדת עם טרוריסטים שערמומיותם ותחכומם אינם נופלים במאומה מאלה של חברי הצוות המקוריים, יש צורך דחוף בהחייאה של צוות "משימה בלתי אפשרית". היום אנו זקוקים לטריקים השקטים והמתוחכמים שלהם בחיסול טרוריסטים זרים ומטורפים. יותר מאשר אי פעם.

אחד הדברים המעניינים ביותר בסרטים עבורי, כצופה אדוק של הסדרה המקורית, היה שלראשונה מאז יצירת הסדרה לפני ארבעים שנה ניסו להסביר את התעלומה המציקה – הכיצד זה שאיש לא מרגיש בשינוי הקול של הדמויות שאת פניהם לובשים אנשי יחידת "משימה בלתי אפשרית" כמסכות? ובכן, סוף סוף ניתן הסבר: זה תוצר של טכנולוגיה מתקדמת של שינוי קול (שספק רב מאוד אם הייתה קיימת בשנות השישים, אבל נניח לזה).

אולם סרטי הקולנוע שונים מאוד מהסדרה המקורית.

הסדרה הייתה קולקטיבית – כל חבר בצוות היה חיוני לביצוע המשימה, הצוות המושלם פעל מתוך תיאום מושלם, ולעולם לא היה מישהו שבולט יותר מכל השאר. הניגוד המוחלט של סרטי ג'יימס בונד, בכך ששמה דגש על עבודת הצוות.

בסרטים הדגש הועבר כמעט בלעדית אל קרוז, כאיש-על, מנהיג הצוות, שמופיע כל רגע ורגע על המסך, ומבצע את כל הפעלולים בעצמו. שאר הדמויות הפכו כמעט לניצבים. הם בסך הכל עוזריו לזמן קצר. עם כל הכבוד לתום קרוז, אני הייתי מעוניין לראות הרבה יותר משאר אנשי הצוות, אבל כמובן זה היה בהתאם לדרישתו הנחרצת מאוד של כוכב הסרט – והכוכב המצליח ביותר בהוליווד ובעולם כולו מזה שנים – קרוז.

בנוסף, בסדרת הטלוויזיה "הרעים" היו לרוב רמאים ונוכלים, והצוות נשלח להטעות אותם באמצעות תחבולות מתוחכמות. הרעיון המרכזי היה בלבול האויב עד לאובדן שליטה מוחלט. לעומת זאת, הסרטים עוסקים בעיקר בשוד עתיר תקציב במרכאות, ובפועל – גניבת חפץ מסתורי ממקום מאובטח, תוך כדי מרדפים, פיצוצים, ומניעת אפוקליפסה. בסדרת הטלויזיה הישנה היו מעט מאוד מרדפים ופיצוצים.

כמו כן, בסדרה הישנה הצופים לא ידעו דבר וחצי דבר על דמויות הגיבורים מעבר לשמותיהם ולכישוריהם. חייהם הפרטיים ועברם נשארו תמיד בגדר תעלומה לצופים, שכן היו לא רלבנטיים לעלילה, שהתמקדה אך ורק בכישוריהם כסוכנים. ההנחה הבסיסית, והנכונה, הייתה שכמה שידעו עליהם פחות, כן יטב. בסרטים גם זה השתנה.

סקירת הסרטים

הסרט הראשון (1996):
איתן האנט (קרוז), חבר זוטר בצוות, מגלה שמפקדו האגדי, מר פלפס (ג'ון וויט), בגד בצוות ובמדינה. האנט מואשם בבגידה אך מצליח לחשוף את פלפס ולהביסו. אגב, השחקן המקורי שגילם את פלפס סירב לשוב לתפקיד, מסיבות מובנות לכל מי שצפה בסרט.

צפו במקדימון:

הסרט השני (2000):
האנט, כעת מפקד הצוות, יוצא נגד סוכן סורר שמתכנן לשחרר וירוס קטלני – ולמכור את התרופה למרבה במחיר. הסרט, בדיעבד, נראה כנבואה מקדימה למגפת הקורונה משנת 2020.

צפו במקדימון:

הסרט השלישי (2006):
סרט יוצא דופן בכך שהוא חושף פרטים אישיים על גיבור הסדרה, דבר שהיה נדיר מאוד עד אז גם בטלווזיה וגם בקולנוע (אמנם בסרט הראשון גילינו שהמפקד הקודם של היחידה ג'ים פלפס היה נשוי לאחת מחברות הצוות). אנו מגלים שהאנט מאורס לאישה שאינה מודעת לתפקידו. הוא נלחם בסוחר נשק אכזר שחוטף את אהובתו ומאיים לרצוח אותה.

המקדימון:

הסרט הרביעי – "קוד הצללים" (2011):

(מהסרט הרביעי ואילך לכל סרט היה כותר ולא רק מספור).
האנט מואשם בהפצצת הקרמלין, שאליו הצוות אמנם חדר, תוך התגברות מתוחכמת על אמצעי הביטחון של פוטין, סצינה מרשימה מאוד, שמן הסתם עוררה עניין רב ברוסיה… הפיצוץ נעשה בפועל על ידי סוכן מסתורי שמתכנן מלחמה גרעינית. האנט וצוותו פועלים לנקות את שמם ולמנוע את האסון.

צפו בטריילר:

הסרטים החמישי והשישי – "אומת הנוכלים" (2015) ו"התרסקות" (2018):
שניהם בעצם חלקים של סיפור אחד. צוותו של האנט נאבק בארגון מסתורי בשם "הסינדיקט" – רשת של סוכנים לשעבר שהפכו לאנרכיסטים ומבקשים להביא אפוקליפסה כדי ליצור עולם "טוב יותר".

מעניין לציין כי השם "הסינדיקט" הופיע גם בסדרה המקורית – שם הוא ייצג את המאפיה האמריקנית. יוצרי הסדרה החילו להשתמש באירגון זה פשוט משום שהיו יותר מדי תלונות על הפרקים שעסקו בפעולות הריגול בארצות אחרות, גם מצד ארצות זרות, ולכן היחידה עברה לעסוק בפשע הפנימי בארה"ב.

אבל פרט לשם אין לסינדיקט שבסרטים כל קשר לעולם הפשע המאורגן. אלו אידיאליסטים אנרכיסטיים מסוכנים ביותר שרוצים להביא שלום עולמי. אולי רמז ל"פרוגרסיבים" בעולם האמיתי.

מקדימון הסרט החמישי:

מקדימון הסרט השישי:

הסרט השביעי – "נקמת מוות – חלק ראשון" (2023):
הצוות נאבק בישות בינה מלאכותית שמאיימת להשמיד את האנושות על ידי השתלטות על מערכות גרעיניות ברחבי העולם. רק דבר אחד עוצר אותה: הצורך להגן על עצמה מפני ההשמדה שהיא עצמה מתכננת.

הסרט נעשה בעצם ימי מגפת הקורונה. מה שהפך אתה צילומים הקשים והמסובכים למסובכים פי כמה.

מענין לציין שבעת שיצא לאקרנים הופיעה בעולם "בינה מלאכותית" אמיתית, ChatGPT, כזאת שעוד לא הייתה קיימת כשהתסריט לסרט והסרט עצמו נוצרו.

צפו במקדימון:

הסרט השמיני – "חשבון סופי" (2025):
זהו החלק הסופי של הסיפור שהחל בסרט השביעי.

האנט ושותפיו (לות'ר, בנג'י, גרייס, ואחרים) יוצאים למסע עולמי כדי למצוא את הקוד שיוכל להשמיד את הישות. זה דורש מהם למצוא מפתח מסתורי, לצלול לצוללת נסתרת באזור הקוטב, לחלץ קובץ, ולעשות את הבלתי אפשרי – להונות את הישות האולטימטיבית. הסוף כולל פלאשבקים לסרטים קודמים, אך רבים מהם מיותרים לעלילה.

אציין שלישראל ולעיר תל אביב יש תפקיד מסויים בעלילה, והמתקפה מתוכננת גם כנגד הכור הגרעיני של ישראל.

כיאות לסרט לסיום הסדרה הסרט מלא בפלאש-באקים לסרטים קודמים, שהדמויות מהם חוזרות, אם כי הן לא ממש חיוניות לעלילה.

סך הכל ארוך מדי.

למרות האקשן המרשים, הסרטים המתקדמים של "משימה בלתי אפשרית" סובלים מעומס יתר, חזרתיות, וחוסר הגיון עלילתי.

הסרט האחרון, "חשבון סופי", מתאמץ מדי וארוך מדי, ונתפס כניסיון נואש של קרוז להזכיר את עברו המפואר.

על הדמויות, כמו בסדרת הטלויזיה, קשה להגיד משהו. הדמות של איתן האנט, שאותו מגלם קרוז, היא חסרת ייחוד לחלוטין. זהו סוג של סופרמן אתלטי ואקרובטי, אבל קשה לזכור ממנו משהו, בניגוד מוחלט לשחקנים השונים שגילמו את ג'יימס בונד.

על כל שאר הדמויות הקבועות אנחנו יודעים עוד פחות, ואף לא אחת מהן משאירה רושם כלשהוא. הם בגדר נלווים להאנט ותו לא.

ועדיין – למרות הביקורת הנ"ל – אני סבור שסרטי "משימה בלתי אפשרית" טובים בהרבה מסרטי ג'יימס בונד המקבילים להם. הם מרתקים, מפתיעים, ומציעים רמה קולנועית גבוהה – גם אם רחוקים מהקסם האלגנטי של הסדרה המקורית.

אציין, בלי לזלזל בסרטים, שאני עדיין מעדיף את הפורמט של הסדרה הטלויזיונית, שהיה בה מעט מאוד אקשן באופן יחסי, והרבה מאוד תחבולות וצורך של הצופים לנסות לפענח מה בדיוק הגיבורים עושים על המסך, ואיך הם הולכים להונות את הנבל. זה יכול היה להיות בוס של אירגון פשע, גנרל, או רודן של מדינה.

הפורמט של הסרטים, כאמור, הוא שונה – לא כל כך חשיבה אלא הרבה מאוד פעולה.

לסיכום אציין שיכול להיות ש"משימה בלתי אפשרית" השאירה את חותמה על העולם האמיתי. הפעולה הקטארית של שוחד במשרד ראש הממשלה בישראל והפעלת בכירים (ואולי גם ראש הממשלה, שרים, חברי קואליציה, חברי אופוזיציה, ורבנים חשובים, כידוע זה נמצא כעת תחת חקירה של השב"כ), משולב במסע הסתה כנגד הצד השני במערכת הפוליטית הישראלית, שהוא שהוצג כתומכי ונתמכי "מדינות זרות", הוא דוגמה קלאסית של הפעולות של צוות "משימה בלתי אפשרית".

מי יודע, אולי אנשי הביון הקטארים אפילו לקחו את הרעיון ישירות מאחד הפרקים של "משימה בלתי אפשרית"?

צפו במקדימון של The Final Reckoning:

קראו גם

קיראו את הביקורת של חגית בת-אליעזר על הסרט השישי בסדרה – התרסקות