שלומית ליר סוקרת ומנתחת את הרומן הדיסטופי העתידני החדש "מלכיצדק" של ישי ויסמן.

המערכת

כריכת ״מלכיצדק״ של ישי ויסמן

מלכיצדק, ספרו של ישי ויסמן (תשע נשמות, 2025), מזמן את הקוראות והקוראים למסע עתידני אל תל אביב של שנת 2150 – עיר שנחרבה עד היסוד ונבנתה מחדש כחברה רבודה, היררכית, ונטולת חמלה.

הספר הוא מדע בדיוני מלהיב ורוחני שלא רק כתוב בעברית אלא מדבר אותה מתוך חוויות המהדהדות הן את הישראליות והן את אוצרות התרבות היהודית. מתוך כל אלו עולה יצירה ספרותית המזהירה אותנו מפני מציאות אפשרית בתל אביב של שנת 2150.

זהו ספר מדע בדיוני נדיר יחסית, שמחבר בין תפיסה של אחדות אנושית כחלק מהמשמעות הכוללת של החיים כבני אנוש, לבין זהויות המבוססות על שפה השואבת מהמקורות והווי החיים בישראל – דבר המייצר ספר ייחודי המדבר אל הישראליות בחיבורה לתרבות היהודית, והוא גם ספר עלילה שהינו גם מניפסט נושא נבואת אזהרה.

הספר משרטט מציאות דיסטופית שבה תושבי תל אביב מידרדרים לחיים ביקום אפלולי רווי אי צדק וזילות מוחלטת בחיי אנוש. הספר מתאר את האופן שבו המערך החברתי הישראלי קורס בעקבות משבר אקולוגי, דבר המוביל לא רק לצמצום אמצעי המחיה אלא גם לאובדן ערכי אנוש ויחס מכבד לזכות הקיום בכבוד.

הדרדרות זאת של התושבים, החיים כתתי-אדם בקסטות, שכולן נעדרות תרבות והגינות, מתרחשת מול קבוצה נבחרת, החיה חיי שפע תוך ניצול ושליטה מוחלטת על חייהם של בני המעמדות האחרים.

בדומה לתקופות היסטוריות, הספר מתאר חברה שבה נשללת החירות האנושית באמצעות חוקה מחייבת הנקראת חוקת הקניין. חוקה זאת שוללת לחלוטין את חירותו של האדם, ומובילה להקמתה של חברה היררכית באופן קיצוני. בחברה זאת, בני המעמד הנמוך מסוממים ונעדרי כל כל חיי רוח, משועבדים לבני קליקה שלטת השולטים על כל פרט בחייהם.

העלילה נעה בשני קווים מקבילים. מצד אחד, מאבק הישרדות אל מול כוחות אפלים הפועלים כחלק מהמסגרת החברתית נעדרת האנושיות והחמלה. מצד שני, הספר מייצר תובנה עקיפה הנוגעת לערכי מוסר ותרבות שיש להעביר לאורך הדורות. מלבד העלילה המרתקת, הספר יכול להיות בסיס גם למחשבות הנוגעות ליכולת של מעטים לשלוט ולהונות את ההמונים באמצעות טכנולוגיה ותלות בסמים. האפשרות של אובדן מוחלט של ערכי רוח מומחש בספר במציאות שבה הכתיבה, הקריאה, והלימוד, נאסרים, האמנות מבוטלת, והאמת נמסרת מפי השליט העליון בלבד.

משמעות ההצלחה היא היכולת לשמר את האנושיות ואת חופש הבחירה והחירות לחשוב, לבחור, ולהיות.

קיראו גם

תל אביב בשנת 2150 – ראיון עם ישי ויסמן על "מלכיצדק"

ישראל שאנחנו לא רוצים – פרויקט הדיסטופיות

תגובה אחת

  1. ד"ר משה גרנות כותב :
    קראתי בעניין את הרשימה על הדיסטופיה של ישי ויסמן "מלכיצדק".
    כידוע, סכנה גדולה היא לכתוב על העתיד, גדולים כמו אלדוס האקסלי, ג'ורג' אורוול, ריי ברדבורי טעו ב"נבואות" שלהם (אורוול תיאר מה שראה קורה בברית המועצות, אבל העתיד שגוי) הדיסטופיות שלא טעו הן אלה שאיננן מבקשות לחזות עתיד, כמו "הדבר" של קאמי" ו"בעל זבוב" של גולדינג.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − ten =