יואב איתמר כותב על הספר ניצוצות של מיכל בסן ואור רוט (הוצאת מיכל בסן, יוני 2024, 280 עמודים) יואב איתמר כותב על הספר "ניצוצות" של מיכל בסן ואור רוט שמתאר עולם פנטסטי המתקיים ליד גבולות העיר חיפה.
המערכת
אני לא הקהל הרגיל של ספרי פנטזיה ומד"ב. למרות שהחוויה בכל ספר מן הז'אנרים האלה הייתה חיובית, אני חושב שאפשר לספור רומנים כאלה שקראתי אולי על כף יד אחת. אבל כאשר קראתי בפייסבוק על הרומן של מיכל ושל אור, הרגשתי צורך להרים את הכפפה ולקרוא ולבקר.
אני חושב שהרומן לא זכה למספיק התייחסויות, והסיבה היא דווקא בגלל הדברים הכי אמיצים בו – הרובד הפנטסטי המסקרן והמיוחד שניתך עלינו במהירות ומשנה את הפרספקטיבה לגבי כמעט כל מקום וכל מגזר בארץ, האהבה החד מינית בין המספרים, שהם גם הדמויות הראשיות, והעובדה שהרומן, ואינני חושב שזה ספוילר, לא נרתע גם משיח על הצבא בזמן מלחמה, או מדיבור על פוליטיקה ודת. למרות שלדעתי הרומן נכתב, וכך גם מעידות המחברות, בתקופת הקורונה, האלמנטים הצבאיים בספר, במיוחד הטראומה של שחר, נקראים אחרת אחרי מלחמת השביעי באוקטובר.
במילים אחרות, יכול להיות שהיופי והעושר גם בתיאורים, גם במחקר, וגם בבניית העולם, דורשים קשב שאין לכל אחד.
אפשר לסכם את העלילה כך, כפי שכתבו המחברות: "שחר, המוכר גם בשם 'השיפוצניק', הוא בן האדם היחיד בכל אזור חיפה שמודע לקיומו של העולם הקסום. במסגרת תפקידו, שחר עורך סידורים עבור המאפיה הבהאית, מטפל בכל מה שדורש גישה לעולם האנושי, ובאופן כללי – פותר בעיות שאפשר לפתור רק באמצעות פגיון ברזל (ליליות לא מסוגלות לגעת בברזל, אאוץ'). כשיום אחד הוא נתקל בסהר, בן אנוש שמסובך עד הצוואר בעסקי ליליות, שחר מכריח את עצמו להיות ענייני. אז מה אם סהר הוא בדיוק הטעם שלו? ליליות הן רמאיות, גם ככה קשה לו להתפרנס והוא צריך להפסיק לעזור לאנשים – ליליות או עמי-ארצות – בחינם. למרבה המזל (או ביש המזל), סהר זקוק מאוד לעזרה, שחר לא מסוגל לעמוד בפניו וביחד השניים יוצאים להרפתקה מסמרת-שיער".
הקושי עם הטקסט הזה נעוץ בכך שהוא אפילו לא מתחיל לגרד את הדחיסות של הספר ואת ההומור שבו, וגם לא את הרבדים הפנטסטיים, היהודיים, והרליגיוזיים, העשירים, שאפילו מתגברים מפרק לפרק.
גם הבחירה בשני גיבורים, שהם גם שני מספרים, מעשירה את הפרספקטיבה של הרומן, והופכת אותו למעין ראשומון בתוך רומן רב מימדי. סיפור האהבה, הנטוע בריאליזם ובסוריאליזם – ניתן להגדרה בעיני כ"רומיאו ויוליה פוגשים את הסנדק". למעשה, אפילו הגדרה זו לא מספקת, ולא לוכדת את היופי והחמקמקות של העלילה בספר, שמכיל צורות שונות של אהבה, מוסר, ואתגרים, שמעטירים על הקורא מכל טוב.
כאמור, הספר מסופר משתי נקודות מבט. זו של שחר – גבר שרירי הנושא בתוכו טראומה ומשמש כשרירים להשכרה בין חבורות יריבות של יצורים קסומים כמו ליליות, שונרעים, ושדים כמו "איבוד". וזו של סהר – צעיר נאה שהוא חצי אנוש וחצי יצור קסום, שמנסה להסתתר בחיפה מליליות אחרות שרודפות אותו. העלילה ברומן תחייב את סהר לצאת מן הצללים, היות והוא איננו יכול להסתתר עוד, להתעמת עם רודפיו, ולשים סוף לבריחה.
ניתן לראות שהספר נכתב מתוך אהבה לעולם הפנטזיה ומתוך בקיאות בו, והספר כולל גם כמה בדיחות על הארי פוטר וסטפני מאייר.
הספר מלמד אותנו גם את כוחן של מילים, או כפי שכתוב "למילים יש כוח ולאמירת האמת כוח גדול אפילו יותר" (עמ' 32 – 33). מוטיבים של לחשים, קמיעות, גלמים, הופכים לכלים הלכה למעשה בעולם זה. שאלות של מעמד, דרג, ותפקיד, מופיעות שוב ושוב, במיוחד סביב "החצר הירושלמית" של הליליות שסהר מנסה להתחמק מהן.
מוטיב חוזר בספר הוא צורות שונות של חתולים – מהשונרע הטורף, ועד לחתול המפקד ששומר על סהר. חתולים הם תכשיט, חיית חיבה (כמו אצל המאפיה הבהאית), ואפילו נזכרים במשפט שנאמר לקראת אחד הקטעים המבהילים, בו אומרת אחת הדמויות על דמות אחרת שהוא בטח לא בוכה כשהוא צופה בפוסטים על חתולים פצועים.
ברגע שנכנסים לספר, שהוא עלילת מתח בלתי שגרתית, הוא סוחף, וגורם לך לקרוא מן ההתחלה ועד הסוף. סוף, שגם אותו כמו את נקודות המפנה בספר, לא תוכלו לנחש.
אני כבר מצפה ליצירה הבאה של זוג היוצרות המוכשרות.
.){kind=link}