שובו של הנוספראטו – ביקורת סרט על ערפד מטרנסילבניה

אוהד שרון מנתח את הגירסה החדשה והמצליחה לסרט הערפדים הקלאסי "נוספראטו", על ערפד מאיים מטרנסילבניה.

המערכת

"נוספרטו" (2024) הוא חידוש לקלאסיקה הגותית שיצאה בשנת 1922, בבימויו של רוברט אגארס שאחראי לסרטים "המכשפה" ו-"המגדלור", המהווים את ניסיונו ביצירת סרטים מסוגת האימה. הדמות "נוספרטו" מהווה אבן דרך בקולנוע, בפרט בסגנון היצירה הגותי והאימה.

דרך עיצובו ומראהו היחודי, האסתטיקה, והאפלה, הסרט מהווה גרסה חדשה לסיפור המוכר והאהוב, שמנסה להיות נאמנה לסרט המקורי מבחינת רעיון ועלילה, אך גם להתמקד בהיבטים אחרים מהמקור.

למרבה הצער, בימוי הסרט של אגארס, שמוזכר בדרך כלל לשבח בזכות העומק והאווירה בסרטיו, מפתיע בחוסר ההשראה. הסרט לא מצליח לייצר מתח או אפקט הפתעה, הסיפור הוא צפוי, והצופה יכול לנחש מהתחלה איך יתקדם ומה יהיו הטוויסטים בעלילה.

למרות יכולתו של אגארס ליצור עלילה עמוקה, דרך שימוש בקצב יותר איטי של הסיפור להצגת העולם, פה הוא מנסה לאזן בין אותנטיות היסטורית בעיצוב הדמויות והעולם, לאלמנטים של סגנון האימה הגותית. אך כדי להצליח בכך הוא מאט את קצב העלילה כך שיהיה ניתן להציג את הסגנונות, ובכך שהצופה רואה את המלאכותית של החיבור, הניסיון לאזן מתפוגג לחלוטין.

הסרט מציג קלישאות אימה ממוחזרות, כמו המאבק המוכר בין הטובים, בני האדם, נגד הרעים, הערפדים. דמות הבחורה "התמימה" לעומת הערפד "המרושע". אלא שהסרט אינו מייצר עומק לדמויות, ובכך משאיר אותן חד מימדיות. כל דמות מייצגת רעיון מסויים והצופה מתקשה להזדהות עם הדמויות, ולהרגיש אכפתיות ורצון שהן ישרדו או ינצחו.

אחד הנושאים שבהם הסרט מצליח הוא הצגת האסתטיקה הוויזואלית. הסרט מנסה לחקות את הסגנון הגותי של הסרט המקורי, כמו באופן האפל שבו נוספרטו מוצג – כבר מהפוסטר לסרט שבו מראים אותו כצללית אפלה, ובמהלך הסרט, שהוא מוצג לא בבהירות, כך שהצופה יכול להבין שזה חשוב, ולחכות עד לרגע שבו יוכל לראות אותו. כך נוצרת ציפייה מסויימת בסרט. אך, בסופו של דבר, הויזואליות האפרורית הופכת לשטחית ומלאכותית. חלק מהסצינות חשוכות מבלי שתהיה לכך הצדקה, או חשיבות עלילתית. דווקא משום כך הרגעים שבהם הויזואליות האפלה יותר מהותית נהפכים להיות פחות משמעותיים. לקראת סוף הסרט האלמנט הזה, שחזר על עצמו, הופך להיות לנטל שמקשה על הצפייה, והצופה מרגיש שהאלמנט איבד את מה שהוא אמור לסמל ולהציג.

אחד המאפיינים המשמעותיים והזכורים ביותר של נוספרטו המקורי היה הפסקול היחודי בסרט, שמהווה סימן היכר לדמות במקביל לעיצוב המקורי, גם בהופעה במדיות האחרות. אך בסרט החדש הפסקול הוא גנרי, ואינו מצליח להשאיר חותם על הצופה, בניגוד למקור.

גורם נוסף שבו "נוספרטו" (2024) אינו מצליח להציג המשך ראוי למקור הוא קצב העלילה. בסרט החדש מופיעות סצינות ארוכות שמרגישות לא נחוצות בשביל ההתקדמות עלילתית בסיפור. וכך הסצינות המהותיות להבנת הדמויות והסיבות למעשים שלהם פחות מודגשות. זו אשמת העריכה, שלא מצליחה לקדם את הסרט, ובנוסף משאירה את הסרט עם תחושה של קטעים עלילתיים שנראים שחסר להם סצינה שנחתכה. בסופו של דבר הסיפור אינו מרגיש שלם לצופה.

"נוספרטו" (2024) הוא אכזבה למעריצי הסרט המקורי, ואינו מצליח להעניק כבוד למקור. לעומת הסרט המקורי, החידוש לא מצליח לחדש ולייחד את עצמו משאר הסרטים בז'אנר.

מי שבא רק לצפות בסרט אימה ואינו מכיר את המקור יוכל להנות מהצפייה, אך בסופו של דבר מדובר בכישלון – לקחו של סיפור מצליח ואהוב, ויצרו ממנו סרט שבמקרה הכי
טוב יחשב כבינוני. יש גם מעריצים שיחשיבו את הסרט הזה כפגיעה במורשת קולנוע האימה.

אם אתם רוצים לראות סיפור טוב על ערפדים, עדיף לחזור לקלאסיקה מ-1922, או לחפש סרטים חדשניים יותר. הרימייק הזה, לצערי, הוא בזבוז של פוטנציאל.

צפו בסרט המקורי מ-1922

מקדימון לגרסת 1979

צפו ב"צילו של הערפד" סרט אימה על הסרטת "נוספרטו" ב-1922

מקדימון הסרט

הסרט המלא:

קיראו גם

נסיך כל הערפדים:מאיפה וממתי בא הערפד דרקולה?

מקדימון לסרט הקצר F.W.M. Symphony מ-2022