כריכת ספרה של לריסה מילר ״הכלה של המדינה״
כריכת ספרה של לריסה מילר ״הכלה של המדינה״

אני קוראת את ספר שיריה השלישי של לריסה מילר, "הכלה של המדינה", נהנית מחירות הדיבור השירי, ועם כל שיר נשאבת לאווירה מרובדת, חובקת ניגודים: תום/ פיכחון; מציאות/ איגיון. יפה היעדר הניקוד והעימוד השיתופי – כששיר מתארך מעבר לעמוד, המשכו נשאר בשדה הראייה, בעמודה משמאל. 

אין סימני פיסוק, ואפילו החיתוך לשורות לא תואם את החלוקה של רצף המילים ליחידות לוגיות. הקורא נדרש ליחס חקרני אל השיר. עליו לפזר סימני פיסוק לפי הבנתו, לסמן משפטים. הקורא מרגיש את עצמו שותף להיווצרות השיר, כמו בשיר "סטורג'":

השיר ״סטורג'״ של לריסה מילר
השיר ״סטורג'״ של לריסה מילר

השיר הראשון משתמש בריבוי המשמעויות של המילה "זיכרון", כולל כמקום איחסון של מידע – סטורג' (storage). כאן, שם, ובכל מקום בספר, המילים הלועזיות משתלבות עם העבריות, כאחיות. השיר הראשון בספר – כשובר שתיקה, כחוגג חזרתה של הכתיבה. מה זה "מזמן"? לריסה הוציאה את ספר השירים "פירה" לפני שנתיים, והנה כבר יש לה מספיק שירים לעוד ספר – קצב כתיבה מרשים, אבל היא רוצה עוד שירים, הרבה, הכל, לשלוח מסר לכל מי שהכירה. הרצון החזק והכן מתקבל בחיבה ע"י הקורא. הוא עוקב בעניין אחר חוט המחשבה – משירים לבגדים, לעננים, לאיתי באשר הוא, לכמיהה לעשות דבר-מה טוב ואולי בלתי אפשרי, ומתן פתרון לא שלם, עם סתירה מסוימת, אך מפייס. וכל זה בשיר אחד, שגם נותן מקום לביטויים יפים, מקוריים, על התאדות המים לעננים והתאדות החברים אל קו האופק.

הדיבור בלשון "הכל", המכליל בעודף, דוגמת "הכל מתחבר איכשהו להכל" בשיר סטורג', נוכח בשירים רבים בספר, והוא בא לידי ביטוי מובהק בשיר "מקום מבטחים".

השיר ״מקום מבטחים״ של לריסה מילר
השיר ״מקום מבטחים״ של לריסה מילר

לריסה עובדת בגן ילדים. היא רואה את ההורים ואת הילדים שמגיעים לגן שלה כמקרה מייצג, ומכלילה גם כמהלך לוגי, וגם מתוך מחשבה שוויונית-נדיבה, כדי לא לקפח אף אחד. לריסה מצליחה להדגים כאן שתי תנועות שונות – כיווניות ודחיפות בפיזור הילדים בבקרים בתחילת השיר, ותנועה מעגלית של חזרה ושגרה בסופו.

לצד תמימות ילדית מסוימת, שמתבטאת ברצונות גורפים, ישנה מודעות מפוכחת לשרירותיות החיים, כבעלילת השיר "איתמר".

השיר ״איתמר״ של לריסה מילר
השיר ״איתמר״ של לריסה מילר

המשוררת מתארת את מהלך חייו של איתמר מתוך זכרון האהבה, עם קבלת ההחמצה האישית, וגם זאת של איתמר, אך היא עדיין מדמיינת אהבה, ואולי, יותר נכון, הוזה אותה במצב של חום גבוה:

השיר ״חום״ של לריסה מילר
השיר ״חום״ של לריסה מילר

סיום השיר בהיר ואופטימי. תיאור האהבה ב-7 השורות האחרונות מקורי ומעניין. ישנו עוד תיאור רענן של אהבה – בסופו של השיר האחרון בספר:

השיר ״אתה אומר שעליך לא כתבתי שירים״ של לריסה מילר
השיר ״אתה אומר שעליך לא כתבתי שירים״ של לריסה מילר

כתיבת השירים משמחת את לריסה. היא גם ציירת, שלמדה במסגרות שונות, והציגה בתערוכות בארץ ובעולם. שני השירים "פיסול" ו-"הצייר" מופיעים בשכנות בספר, בעמודים 63 ו-64. בשיר "פיסול", לריסה מנסחת את שמחת הכתיבה: "אני כותבת שירים בהם/ כל המציאות שהתגשמה לי/ מקבלת מרקם של מצעים/ חדשים ומתוחים".

ניתן להבין שבשירים, מתוך ראיית הטוב, לריסה מייפה במקצת את המציאות, אך היא גם מוסיפה פן דמיוני, מפתיע, כמו בשיר היפיפה "הישענות":

השיר ״הישענות״ של לריסה מילר
השיר ״הישענות״ של לריסה מילר

מִכֵּנות נהדרת, ריאליסטית, היא קופצת אל מסקנה מקורית ביותר, בלתי צפויה, על גבול האיגיון – מה קשר בין מצב גופני-כלכלי לבין הישענות על השיש?

ישנם שירים שהולכים עוד צעד אחד לכיוון האיגיון. הם היתוליים ומשתעשעים במצלולים ובחרוזים, כמו השיר "מראש":

השיר ״מראש״ של לריסה מילר
השיר ״מראש״ של לריסה מילר

לצד שירי "אני", בולטים בספר שירי "אנחנו", המדברים על זכרונות וכמיהות משותפים. הנה לדוגמא בשיר "תחילת שנות האלפיים":

השיר ״תחילת שנות האלפיים״ של לריסה מילר
השיר ״תחילת שנות האלפיים״ של לריסה מילר

הדיבור ברבים מעודד, מבטל את תחושת הלבד, כפי שנאמר מפורשות בשיר "תן כחול": "וניסינו שוב לתת/ הזדמנות למשהו". הספר חדור רגש של חברות, כפי שראינו בשירים "סטורג'" ו-"תחילת שנות האלפיים". נוגעים ללב שירי אבל כנים ועדינים על חברים, שהלכו לעולמם. על קובי אור, עיתונאי-מוזיקה ומשורר, לריסה כותבת בשני שירים: "המילים של קובי אור/ חופרות בי מנהרות", ו-"אחרי ההלוויה של קובי אור/ חזרנו מחולון לתל אביב … כשהלכתי/ במדרחוב העמוס/ חשבתי כל האנשים/ האלה לא הכירו את/ קובי". השיר "עודף", המוקדש לזכרה של דורית, מתחיל בסיפור ארוך על עבודתה של לריסה במכבסה, כאשר שמה של דורית החברה מופיע במחציתו השניה של השיר, כשהיא החליפה את לריסה, שהתפטרה: "היא חלתה בהמשך היא מתה/ לא היה לי כמעט עם מי לדבר/ על זה בכיתי בהלוויה/ … / אני חושבת איך אפשר לזכור/ אותה". לריסה, הנה ככה את זוכרת אותה, והקוראים גם, בזכותך.

לריסה מילר
לריסה מילר

הכישרון הרב-אמנותי של לריסה מילר, החברותיות שלה, ואהבת האדם, הם הבסיס, הערובה, לאופטימיות ולתקווה המפורשת בסיומו של השיר "אספרסו": "בכל אופן אני מקווה/ שיהיה בסדר ממש/ ממש בסדר".

ביום חמישי הקרוב 16/1/25 יתקיים אירוע השקה לספר "הכלה של המדינה" בסטודיו 2sick רחוב שרה מספר 1, חיפה.

הזמנה להשקת הכלה של המדינה יום חמישי 160125 שעה 2100 סטודיו 2sick
הזמנה להשקת הכלה של המדינה יום חמישי 160125 שעה 2100 סטודיו 2sick

קיראו גם

מביאליק ועד לריסה מילר

"תוצאות הבחירות" אילן ברקוביץ' על לריסה מילר

לריסה מילר בויקיפדיה

דף הפייסבוק של לריסה מילר

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים × 4 =