לציון שחרורה של חטופת החמאס רומי לשם גונן, נכדתו של גיורא לשם ז"ל ממייסדי עמותת "יקום תרבות" ועורך השירה הראשון שלה, אנחנו מביאים את תרגומו של גיורא, שלא פורסם עד כה, לשיר מלחמה ידוע.

הווארד נמרוב (1991-1920), היה משורר אמריקני, בן למשפחה יהודית, ואחיה של הצלמת דיאן ארבוז. למד באוניברסיטת הארוורד, ובגמר חוק לימודיו התגיס לצבא ושירת כטייס במלחמת העולם השנייה. לימד ספרות אנגלית באוניברסיטת ברנדייס ובאוניברסיטת וושינגטון בסט. לואיס. היה פעמיים "משורר המדינה" של ספריית הקונגרס, ב-1964-1963 וב-1990-1998. מספרי שירתו: דמות החוק (1947); בן המלח (1955); אסופת שיריו של האווארד נמרוב (1997).

גיחות ליליות, פיקוד החופים של חיל האוויר המלכותי / האוורד נמרוב בתרגום גיורא לשם

בְּזָכְרִי אֶת הַמִּלְחָמָה הַהִיא, אֲנִי קָרוֹב לְהַאֲמִין

שֶׁלֹּא נִזְקַקְנוּ לָאוֹיֵב, שֶׁהִתָּקְלֻיּוֹתֵינוּ אִתּוֹ 

הָיוּ אֲפֵלוֹת וּמְבֻלְבָּלוֹת, מְעַטּוֹת

וְקִצְרוֹת מוֹעֵד, שֶׁהֲרֵי רַבִּים מֵחֲבוּרָתֵנוּ

עוֹלְלוּ כָּזֹאת לְעַצְמָם בְּאִוֶּלֶת וּבְמַזַּל־בִּישׁ.

אֲחָדִים הִתְנַגְּשׁוּ בִּמְסַךְ הַבָּלוֹנִים שֶׁלָּנוּ, וַאֲחָדִים

מָעֲדוּ עַל קַוֵּי חַשְׁמַל, מַנְמִיכִים עוּף בִּנְחִיתָתָם,

אֲחָדִים הִתְנוֹדְדוּ בַּהַמְרָאָה, אֲחֵרִים הֶחְטִיאוּ,

וּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה שָׁכְחוּ לִפְתֹּחַ גַּלְגַּלִּים.

הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁסָּטוּ מִנְּתִיבָם

וְהִרְחִיקוּ טוּס לָעַד, וְהַמְאֻשָּׁרִים הַמְּעַטִּים

שֶׁהִתְבַּיְּתוּ עַל וֵנוּס שָׁקְעוּ מֵעֵבֶר לַיָּם

בְּוַדָּאוּת דּוֹעֶכֶת. חֵרֶף הַמְּיֻמָּנוּת,

חֵרֶף תְּקוּפַת הָאִמּוּנִים, אַתָּה יָכוֹל

לִפְסֹעַ מֵאָה פְּסִיעוֹת בָּאֲפֵלָה, אַךְ לֹא אֶת הַבָּא.

הפוסט הקודםעדיין בשיפוץ -under construction מופע ללא מילים של תיאטרון דוואי
הפוסט הבאברכות לחטופות השבות ולרומי לשם-גונן
גיורא לשם ז"ל היה אחד המייסדים של יקום תרבות. פטירתו היתה מכה קשה לעמותה ולחבריה, ואבדנו עדיין מורגש. ראו הערך שלו בויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/גיורא_לשם גיורא כתב: שירה שואפת להקפיא לעד את הרגע ולהעניק לו משמעות כשהיא ממירה אותו במעין חומריות ─ השׂפה. אפשר שזו התכלית: ללכוד דימוי מפעים באמצעות העלאת זכרו של רגע אנושי במעופו אל העתיד─ עתיד שמעבר לשורה האחרונה, מעבר למִתאר האחרון, אחרי הצליל האחרון. נפתולי ה"מחשבה" וה"יצירה" נאחזים בחומרים כמיַצגי ישות וממירים אותם למֶסֶר שאין להפריד בין תוכנו לצורתו. כך מתרקמות במוחנו צורות כאילו היו איבר מן החי. התהליך הזה הוא אחד מאופני ההתגלות של יחסי קיום ביקום. ומה רוצה שירה להגיד לחברה? מה רוצה החברה לשמוע בשירה? זה ה"נעלם" שיקום תרבות ינסה לפענח בדו-שיח בין כותבי שירה, מבקריה וציבור הגולשים. זמינות הרשת לכותבים ולקוראים עשויה לסייע לדו-שיח פורה ומפרה שלא היה דוגמתו בעולם הגוטנברגי. זו תקוותנו בהמראה הזאת ברשת אל מרומי השירה העברית והמתורגמת, ואנחנו מקווים שתהיה להנאת הקוראים.
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

18 − שלוש עשרה =