חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הסרט "החדר הסמוך"

כרזת הסרט ״החדר הסמוך״ של אלמודובר
כרזת הסרט ״החדר הסמוך״ של אלמודובר

"החדר הסמוך" הוא סרטו החדש של פדרו אלמודובר, וסרטו הראשון דובר האנגלית באורך מלא. הסרט זכה בפרס אריה הזהב היוקרתי בפסטיבל ונציה 2024. הוא מוקרן בבתי הקולנוע בארץ החל מיום חמישי 26.12.2024, והוצג עד אז בהקרנות טרום בכורה ברשת קולנוע לב, בליווי הרצאה מקדימה של יונית קמחי תחת הכותרת "הנשים של אלמודובר– חברות עד הסוף". יונית קמחי סיפרה על תערוכת אלמודובר במדריד לציון 50 שנות יצירתו הקולנועית מאז סרטו הקצר הראשון בשנת 1974.

כרזת תערוכת אלמודובר במדריד
כרזת תערוכת אלמודובר במדריד

המוות מעסיק את אלמודובר לאורך כל סרטיו, ובמיוחד בסרטו החדש, שהתסריט שלו מבוסס על רומן של סופרת אמריקאית סיגריד נונז.

מרתה, בגילומה של טילדה סווינטון, חולה בסרטן סופני מתחילת הסרט, ומסיימת את חייה ואת הסרט בהמתת חסר עצמית. לאיזון-מה של קדרות העלילה, אלמודובר מצלם את הסרט בצבעוניות עזה.

למרתה יש בת מרוחקת ומנוכרת, שמופיעה בסרט רק לאחר מות אמה. בסרט מדובר על כך שהבת דומה לאם, ובתור גימיק קולנועי שתיהן מגולמות ע"י אותה שחקנית, שמאופרת כדי ליצור הפרש של 18 שנים בגיל, ופער תהומי של בריאות מול חולי סופני.

אינגריד, בגילומה של ג'וליאן מור, חברתה הטובה של מרתה הגוססת, נמצאת איתה בימיה האחרונים, ומודעת היטב לכוונת ההתאבדות שלה, אך מכחישה זאת בחקירה המשטרתית.

מתוך הסרט ״החדר הסמוך״ של אלמודובר
מתוך הסרט ״החדר הסמוך״ של אלמודובר

סצינת החקירה קצרה, וטוב שאלמודובר אינו נשאב לתוך המשפט הצפוי, אבל כן מנצל את הסצינה כדי להציג שוטר דתי אדוק, שכופה את דעתו הנבערת שהתאבדות היא חטא, כאילו אין הפרדה בין דת למדינה בארה"ב. אלמודובר, שיצא רבות נגד שליטת הכנסייה בספרד, מולדתו, מזהיר כאן בפני הדתה ונבערות דתית קיצונית, המאיימות על ארה"ב בעתיד הקרוב של שלטונו של טראמפ המטורלל.

הבנתי את ההגיון המעוות: הדת הנוצרית מעלה על נס את סבלו של האדם, והמתאבד הקוטע את סבלו, מבטל את הישגה של הדת, וחומק משליטת הרודנות הדתית.

אבל אינגריד אינה מודאגת: היא מצטיידת בעורכת דין מוצלחת, שתביס את הנבערוּת. לעומת זאת, פדרו אלמודובר מוטרד מעליית הימין ההרסני בספרד, ובמקומות נוספים בעולם, ובישראל בפרט. זה מה שהוא אומר בראיונות לרגל סרטו החדש: "אני מאמין שצריך להיאבק, שחייבים להפגין נגד אלה שתוקפים את הדמוקרטיה, כי אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה היא מאוד חלשה ונתונה בסכנה…. אני מאמין שלקום ולבטא את האושר שלך בפומבי, להמשיך ליהנות ולחגוג את החיים, גם זו דרך להתנגד, כי כך אני מראה להם שהם לא מסוגלים להשפיע עליי באופן שיהרוס את חיי, כפי שהם אולי היו רוצים שיקרה…. ובעיניי שמירה על אופטימיות היא סוג של התנגדות, דרך להתמודד עם המצב הקשה".

יואב ויכסלפיש, איש יקום תרבות, ממליץ

על פסטיבל הקולנוע היהודי

מתוך הסרט ״מחפשים את קלואה״. צילום יח״צ
מתוך הסרט ״מחפשים את קלואה״. צילום יח״צ

פסטיבל הקולנוע היהודי ייערך בין 28 בדצמבר ל-2 בינואר בסינמטק ירושלים ויציג מעל 40 סרטים מ-15 מדינות.

אני אמליץ על שניים מהם שבהם צפיתי.

"רוצי אמא"/ ישראל 2024

הסרט עוקב אחרי מאמציה של רצת המרתון החרדית ביטי (ברכה) דויטש לעמוד בקריטריון למשחקים האולימפיים ולייצג את המדינה, מטרה שלא הושגה עדיין. דויטש, אם לחמישה בת 35, נולדה בארה"ב, ועלתה לארץ בגיל 20. היא החלה לרוץ מרתון בגיל 26 "כדי להוריד משקל" וזכתה באליפות ישראל מספר פעמים. בסרט היא מתארת את חלוקת הזמן שלה בין אמונה, משפחה, ואתלטיקה, וכיצד ניתן להשיג ערך מוסף של תרומה לקהילה באמצעות שימוש ביכולות האתלטיות שלה. האמונה מובילה אותה לוותר על תחרויות בינלאומיות הנערכות בשבת, אבל היא שלמה עם בחירתה ועדיין מקווה לייצג את המדינה במשחקי לוס אנג'לס 2028.

בימוי: רבקה שור ואורן רוזנפלד, 98 דקות

"מחפשים את קלואה"/ צרפת 2023

הסרט מתאר את תרומתה של גבריאלה אגיון (1921-2014), יהודיה ילידת אלכסנדריה, לעולם האופנה. אגיון גדלה במצרים, והיגרה אחרי מלחמת העולם לפריז עם בעלה ריימונד. היא הקימה את בית האופנה "קלואי", שהפך בהמשך למותג בינלאומי, ועיצבה בגדים איכותיים למכירה המונית. בסרט מודגשים היבטים פמיניסטיים של אגיון בפרט, ושל עיצוב אופנה בכלל, והוא מרפרר לפריז של שנות ה-50 וה-60, ובין היתר גם לפיקנטריה סביב צמיחתו של המעצב הגרמני קרל לגרפלד, שהחל את דרכו בקלואה והפך לאייקון אופנה בפני עצמו ("טייס רזיסטנס ומעצבת יהודיה גילו כישרון גרמני").  

 קוריוז מענין – בית אגיון בבלפור הוא המעון הרשמי של ראש הממשלה.

בימוי: איזבל קונסנטו, 52 דקות  

תגובה אחת

  1. אלמודובר כמו אלמודובר יודע להזהיר אותנו בדרכו, ממה שאנחנו חוששים לראות ולהפנים. החדר הסמוך לא כל כך סמוך. זה החדר שלנו. האם נוכל לשנות את גזירת הגורל? אם נפגין בחוצות העיר למען הדמוקרטיה, זה ישנה משהו? האם יש בנו את הכוח והרצון לשלם את מחיר ההתנגדות?
    תודה חגית

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

17 + 16 =