חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה "מדיאה" בקאמרי
התיאטרון הקאמרי מעלה את המחזה "מדיאה" על פי אוריפידס, בעיבוד עכשווי חדש של המחזאית שחר פנקס.
מדיאה ויאסון, בגילומם של כנרת לימוני ועמוס תמם, הם מדענים החוקרים דבורים, כדי להצילן מטפיל קטלני, וזאת למען שלום העולם.
מדיאה היא המדענית המוצלחת יותר, בעלת הרעיונות, ובעלה – "עזר כנגדה", כלשון הביטוי בהוראתו החיובית, אך הוא אכן יוצא נגדה – עוזב אותה למען אישה אחרת.
מדיאה הפגועה זונחת את הרעיונות האקולוגיים, ומנתבת את "הקנאות המדעית" שלה לקנאות אישית – מ"משוגעת לדבר" היא הופכת להיות "משוגעת".
לזוג ילד אחד. בעיבודים קודמים של המיתוס של מדיאה היו לה ילדים, ברבים, אך אחד בהחלט מספיק כדי לספוג את עוצמת הקנאה של האם.
לילד דקות במה רבות. הקהל יודע מה יהיה סופו, והדאגה עולה עם כל הופעתו על הבמה. הקהל שמח: בינתיים הוא חי. העיבוד מחדד את הדאגה לשלום הילד, ומעלה אותה מעל לתככים בין המבוגרים.
העיבוד החדש מעוגן בחיינו העכשוויים – התמונה המפלילה של יאסון עם המאהבת עולה ברשתות החברתיות, מפיצה את הבושה, מגיעה גם לבני כיתתו של הילד, ושמה אותו ללעג בפיהם.
מודגש גם המקום של "הון – שלטון" בגרסתו המדעית, "הון – שליטה במימון המחקר", כאשר אביה של האישה האחרת הוא הממן הראשי של מחקר הדבורים ויישומו המסחרי. גם עניין הרעל שנשלח לכלה הטרייה של יאסון נעשה בצורה יפה – האישה אלרגית לדבש, וההרעלה מתרחשת דרך סיגריה אלקטרונית.
השחקנים הראשיים, כנרת לימוני ועמוס תמם, מצטיינים בתפקידים, שבמידה מסוימת אינם אופייניים להם. כנרת לימוני, הזכורה לי מתפקידים קומיים, דומיננטית וטראגית כמדיאה. עמוס תמם, שידע תפקידי גיבור נחוש, מגלם כאן איש נלעג במידה רבה, לא אהוד, לא החלטי, שמדלג בין שתי הנשים בחייו.
