במה לבנה יפיפה, קוביות אדומות בגדלים שונים מפוזרות. כוסות קפה אדומות מונחות על הרצפה בצד שמאל של הבמה. הצבעים כאן הם שחור אדום לבן.
במרכז הבמה, קובייה אדומה אחת נעוצה כתיבה בקיר, ועליה יושבת רקדנית בשחור. דמות אחרת, , בחלק האחורי של הבמה, קבורה מהחזה ומעלה תחת קובייה אדומה אחרת ופניה אינן נראות. השחקן-רקדן-פנטומימאי הקבוע של הלהקה, צבי פישזון, בחלוק ונעלי בית, נע בעצבנות כמו מנסה למצוא רגיעה בחלל שהוא ספק בית. הוא מחליף תקליטים, המשמיעים מוזיקה משנות הארבעים, בפטיפון.
נשמע צלצול מטלפון ישן, המונח על הבמה. הטלפון בעל כבל מסולסל ומפלונטר. הצלצול הטורדני צורמני אינו נותן מנוח וצבי איננו עונה. זה קורה שוב ושוב, עד שהוא מחליט להרים את השפופרת ולנתק. עכשיו יש שקט. הצלצול והניתוק יחזרו מספר פעמים במשך המופע. הדמויות השחורות מתחילות לנוע. תחילה הרקדנית הישובה על הקובייה האדומה הנעוצה בקיר. היא משחקת עם מוט אדום, יורדת מהקובייה ומשחקת בחלל עם המוט ועם הרקדנית האחרת, שבינתיים השתחררה מן הקובייה שהונחה עליה. המוט משמש ככלי להפעיל את הרקדנית השנייה, הפאסיבית ביחס לחברתה, וכאן כבר מופיעים הקטעים דמויי המכונה, האהובים על אבשלום פולק. רקדן אחד מפעיל את האחר, ונוצרת תנועה עוקבת תנועה, כמעין מכונה משומנת היטב. זהו מוטיב חוזר בעבודות שלו, וחוזר מספר פעמים גם במופע הזה.
דואט מקסים נפתח כשפישזון גורר פנימה שתי שקיות ניילון גדולות שבהן לכודות שתי רקדניות. הן יוצאות כמו תולעים החוצה ומתלפפות זו בזו בדואט מהפנט ויפיפיה, כמעט ללא מגע, נוגעות לא נוגעות. קטע שכזה יחזור שוב בהמשך.
הדמויות השחורות נעות בחלל לבן אדום, ויוצרות כל מיני אינטראקציות, כולל עם חפצים ועם כוסות הקפה האדומות, אשר באמצעותן נולדות המצאות תנועתיות. נוצר מעין גל שעובר באויר, נוצרות צורות גיאומטריות, קטע אחד שכמעט מזכיר את הסרטונים הסינים עם אלף הידיים, ותמונת המכונה חוגגת כאן. לעיתים נראה שיש חקירה של כל חפץ, ומה אפשר לעשות איתו בחלל, ובאינטראקציה עם אחרים.
כושר ההמצאה הבימתי תיאטרלי של אבשלום צובט ופורט על הרגש, על זכרונות וגעגועים, באמצעות תמונות חזותיות יפיפיות מעוצבות, ובחירות מוזיקליות נהדרות.
בגדול לא ממש היה ברור לי מיהו קסטור ומה רצה לומר לי אבשלום פולק, חוץ מחוויה חושית אסתטית, שקצת חזרה על עצמה. אז פניתי לתכניה:
"קסטור הוא שמו של כוכב יפיפה, הנוצץ בשמיים, אך יש זוהרים ממנו, כמו אחיו פולוקס שהוא כוכב גדול ובהיר הרבה יותר, ומסביבו כוכבי לכת. קסטור ופולוקס הם תאומים ידועים במיתולוגיה היוונית. סיפורם שזור בנסיבות הולדתם יוצאות הדופן, בקשרם הייחודי ובגורלם המשותף.
קסטור ופולוקס נולדו כתאומים משני אבות שונים, למלכת ספרטה לדה. בליל כלולותיה לטינדראוס מלך ספרטה, הגיע זאוס בדמות ברבור, פיתה את לדה ועיבר אותה. באותו הלילה הייתה אף עם בעלה. מקץ תשעה חודשים, הטילה לדה שתי ביצים, מהראשונה בקעו ילדיו של זאוס פולוקס והלנה, ומהשנייה ילדי טינדראוס קסטור וקליטמנסטרה.
שני התאומים, אף על פי שנולדו באותה עת, היו שונים זה מזה. בעוד קסטור היה בן תמותה, פולוקס, שהיה בנו של זאוס מלך האלים, היה בן אלמוות. השוני הגדול בין השניים התבטא ביריבות ותחרותיות גדולה, אך מתחים אלה זו לא העיבו על אהבתם ונאמנותם, והם היוו סמל לאחווה וקשר בלתי ניתן לשבירה, גם אל מול פני המוות.
קסטור הוא גם שמו הלטיני של הבונה. הבונה נחשב לאחת החיות החכמות שקיימות והבנאי המוכשר ביותר בטבע (לא בני האדם). שיניו החזקות, המכילות ריכוז גבוה של ברזל, משמשות אותו ככלי רב עוצמה לכרסום גזעי עצים, איסוף בוץ וצמחים מתחתית הנהר, ובניית סכרים איתנים.
אצל הבונה המרכיב החברתי הוא מכריע. קבוצת הבונים מורכבת מאב ואם, וצאצאים. ללא עבודה משותפת ותיאום הדוק בין חברי הקבוצה, הסכרים שיבנו יהיו רעועים ולא יעמדו בפני זרמי המים החזקים. הבונים הם יצורים חברתיים החיים במושבות בהן מספר גדול של משפחות, וכל משפחה חיה ב'קן' משלה העשוי ממוטות ומענפים. במושבה שוררת היררכיה חברתית, והבונים משתפים פעולה ביניהם באיסוף מזון, טיפול בגורים ובניית הסכרים.
זכות הבחירה לפרשנות, להקשרים ומשמעות השם של היצירה קסטור היא בידי הצופה ולשיקולו."
עם סיום המופע יצאנו ממוזאון תל אביב לכיכר החטופים, ולא נותר לנו אלא להודות על השעה הקלה שהיינו בעולם של דימיון מעוצב, מנותקים. אולי כמו הסירוב לענות לצלצול המטריד של הטלפון כשאנחנו יודעים שהבשורות אינן טובות.
כוריאוגרפיה, במה, מוסיקה ותאורה: אבשלום פולק
ניהול חזרות ושותפה ליצירה: מיכל אלמוגי שלמון
ניהול חזרות: ג'ואי איטקן
רקדנים ושותפים ליצירה: צבי פישזון, דורון לבנון , אורן רביב, פטריק דה האן, שירה ארבל , יונג’ין קים, תום ענבר, גלי מטיס, זוהר מירוז
תלבושות וסטיילינג: שי לי נסים
מעצב: דורון אשכנזי
איור: דוד פולונסקי
מנכ"ל: אורלי און
שיווק: ורד הלפרין
עיצוב גרפי: אודי גולדשטיין
מוזיקה:
Nino Rota, Johann Sebastian Bach, John Cage, Krzysztof Penderecki, Meara O’Reilly, Andy Bell & Vince Clarke, Ray Noble
המופעים הבאים:
יום ג' 3.12.24 בשעה 21:00 – אודיטוריום רקנאטי, מוזיאון ת"א
יום ד' 4.12.24 בשעה 19:00 – אודיטוריום רקנאטי, מוזיאון ת"א
