יובל גלעד בשלושה שירי מלחמה, לצערנו אקטואליים ביותר.
*
הַכֹּל חָרוּךְ וְשָׂרוּף
וְשִׁבְרֵי רְעָפִים אֲדֻמִּים
פְּרוּשִׁים בְּרַחֲבֵי קִבּוּץ
לְיַד עֵצִים הֲמוּמִים
מִדָּם שֶׁשָּׁפְכָה דָּת חֶרֶב.
חֲדַר הָאֹכֶל שָׂרַד שָׁחֹר
כְּמוֹ נָחָשׁ עַל הַגָּחוֹן
אוֹ הָעֶרֶב הַיּוֹרֵד.
עוֹד יִפְרְחוּ כַּלָּנִיּוֹת
כְּחִיּוּכִים מְזֻיָּפִים
וּמְשׁוֹרְרִים רוֹדְפֵי כָּבוֹד
יַכְבִּירוּ יפְיוּפִים.
רַק מִגְדַּל הַמַּיִם כְּעוֹרֵב
יְנַפְנֵף כָּל שֶׁקֶר מִתְרַבְרֵב.
*
בְּדֵיר אל-בַּלַח
הַכֹּל מֵקִיא אָפֹר
תַּחַת רָקִיעַ אָנִין
מִתְבּוֹנֵן בְּחִלּוּץ גּוּפוֹת
מֵהֲרִיסוֹת בִּנְיָנִים
בַּאֲדִישׁוּת שֶׁל מַצְלֵמָה.
עֵץ תָּמָר נָעוּץ
בְּאֹפֶק שֶׁל חַלְחָלָה
הָיָה רוֹצֶה לַעֲזֹר
אֲבָל הוּא כַּעֲצִיץ
וְהָאָדָם הוּא מַחֲלָה
שֶׁל אַהֲבַת עָרִיצִים
מִשְׁתַּעְשְׁעִים בִּבְנֵי עַמָּם
כְּמוֹ בְּצַעֲצוּעִים.
*
כְּנֵסִיַּת הַהִשְׁתַּנּוּת
עַל הַר תָּבוֹר צָלוּב
לִקְרָב בֵּין דָּתוֹת זָרוֹת
מִתְפַּלֶּלֶת לְנֵס גֶּשֶׁם
עַל אֵשׁ פּוֹרֶצֶת כְּדָם
מִבְּשַׂר פְרַנְצִיסְקוּס
נָזִיר רוֹדֵף שָׁלוֹם.
מִלְחָמָה הִיא כְּפִירָה
בַּחַיִּים מִתּוֹךְ צִיּוּת
לְאֵל אוֹ מַנְהִיג מֻפְרָע
בּוֹרְאִים עוֹלָם סִיּוּט
כְּאִלּוּ אֵין עוֹלָם אַחֵר,
כְּאִלּוּ הָאָדָם לֹא בּוֹחֵר
לְהַצִּית חֹרֶשׁ נִלְחָם
אֲבָל סוֹפוֹ צִיּוּר פֶּחָם.
השיר הראשון חזק במיוחד כי בתוך התופת המתוארת נשזרת גם תמונת הנוף המוכרת והנאיבית של הקיבוץ עם הרעפים האדומים, מגדל המים, חדר האוכל והכלניות. שירים מצמררים בתקופה מצמררת.