דרכו של האמן: על שירתו של גידי סלושני

דרכו של האומן המזדקן / גידי סלושני

מִלּוֹתָיו צְפוּיוֹת

וְנֶשֶׁל הַנָּחָשׁ,

דּוֹמֶה כְּשֶׁהָיָה.

וְרַחַשׁ הַגַּלִּים שֶׁהִשְׁתַּנָּה,

כְּבָר לֹא תּוֹאֵם אֶת גִּלּוּיוֹ.

צָפוּי לַאֲחֵרִים,

וְלֹא לְעַצְמוֹ,

שֶׁהִתְעַוֵּר מֵהַמַּסָּע.

גידי סלושני (1971) הוא יזם הייטק ואיש הייטק, בעל תואר בחינוך ובפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. השכלתו ואהבתו לפילוסופיה ניכרים בשירתו, העוסקת, בין השאר, בבחינה מתמשכת של מערכות היחסים בחייו. ב־2021 הוציא את ספר הביכורים שלו “מפרשים כמו חתולי רחוב” (הוצאת מוטיב ספרים).

מניסיוני אני יכול לומר שלא פשוט לזגזג בין כתיבה מקצועית לכתיבת ספרות. גידי סלושני עושה זאת בהצלחה. פרט חיוני נוסף שיסייע לנו להבין את השיר הנוכחי הוא מקום הולדתו של גידי בקיבוץ יזרעאל, קיבוץ של תנועת התק”ם. לבסוף, עליי לציין שגידי גדל בנהריה – עיר שלטענתו, עדיין מהווה מקום משמעותי עבורו.

כל משורר מתחבט בשאלה מה תהיה דרכו. מה שמעניין בשיר הזה, הוא שדווקא משורר שעל פי כל ההגדרות המקובלות נחשב למשורר “צעיר”, מקדיש מחשבה ל”דרכו של האומן המזדקן”. בכך מתכתב שם השיר עם שורה של יצירות ארספואטיות דוגמת “דיוקן האמן כאיש צעיר” לג’ויס [i] ו”דיוקן האמן ככלב צעיר” של דילן תומס [ii].

בשורת הפתיחה, “מִלּוֹתָיו צְפוּיוֹת”, רומז סלושני לחטאה הקדמון של השירה: חוסר מקוריות. מחשבה זו מעלה בדעתי את מאמרו המכונן של נתן זך, “הרהורים על שירת אלתרמן”. במאמר, מבצע זך “רצח אב” ספרותי, בכותבו את המילים הבאות: “פאתטיות פשטנית זו מזכירה לנו את העובדה, שאלתרמן יודע לנסח יותר משהוא מסוגל להרגיש. עובדה נכבדה עוד יותר: הדברים שהוא יודע לנסח באים כתחליף לדברים שהוא היה צריך לדעת להרגיש. אין הוא מאפשר לנו לחוש במשקלן של המילים מתוך המילים עצמן, מתוך שימוש שירי בהן שחושף את ‘יסודן וכוחן’.” [iii]

ראו כיצד לוקח סלושני את אותו מאמר מכונן על רצח אב ומצליח לדחוס אותו לשתי מילים – מילותיו צפויות.

“וְנֶשֶׁל הַנָּחָשׁ / דּוֹמֶה כְּשֶׁהָיָה” – למקרא שורה זו, אין לי ספק שכל אדם המכיר את הספרות העברית ואת היצירה העברית חושב על השיר “נשל הנחש” מאת מאיר אריאל [iv]: “עני ורש ומרושרש/מביט בנשל הנחש/לו רק יכולתי גם אני כך להגיח/בהשילי בלי כל חשש/תרבות של עור אשר יבש/וכמו חדש למחוז חפצי אגיע, כן, אגיע”.

למעשה, בניגוד לבית שציטטתי ממאיר אריאל סלושני – או לפחות הדובר השר שלו – מחזיק בעמדה הפוכה. בכל הנוגע למשורר המזדקן, השלת נשל הנחש לא מביאה לתוצאה הרצויה. “נשל הנחש / דומה כשהיה”.

“וְרַחַשׁ הַגַּלִּים שֶׁהִשְׁתַּנָּה / כְּבָר לֹא תּוֹאֵם אֶת גִּלּוּיוֹ / צָפוּי לַאֲחֵרִים” – הדימוי “רחש” מתכתב עם יצירתו של החוקר היהודי-רוסי ויקטור שקלובסקי, “אמנות כתחבולה”, שראתה אור בשנת 1917 ומהווה אבן דרך בתנועת הפורמליזם הרוסי. בבואו להסביר את המונח “הזרה” [v] מסביר שקלובסקי כי “אדם שגר ליד הים לא שומע את רחש הגלים” [vi]. בעייתו של ה”אומן המזדקן” איפוא, היא ש”רחש הגלים…צפוי לאחרים”. אלתרמן, לצורך העניין, שינה לחלוטין את הפואטיקה שלו בעקבות דבריו של זך. ניתן לראות זאת ביצירתו האחרונה, “חגיגת קיץ” [vii].

“שֶׁהִתְעַוֵּר מֵהַמַּסָּע” – המסע, כפי שיודע כל בן תרבות, הוא בראש ובראשונה המסע שתיאר הומרוס, מחבר האיליאדה והאודיסאה. הומרוס, חשוב לציין, לא היה שמו האמיתי של המשורר אלא כינויו [viii]. אסוציאציה נוספת לקחה אותי אל השיר “איתקה” של קוואפיס: “וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה. / אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ / מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת. / שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן / עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ./” [ix].

מה בעצם אני בא לומר במאמר זה?

“בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מלים חמרים חמרים, אותן ואת צרופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המלים ההן בימי גבורתן”, כתב ביאליק במסתו “גילוי וכיסוי בלשון” [x]. מדי שנה רואים אור מאות ספרי שירה, ועל המשורר להיאבק כדי להעניק להם ייצוג הולם. אני מודה שלא קראתי את מכלול יצירתו של סלושני, אבל אני מבקש מכם, הקוראים, לתת לו סיכוי ולהתחקות אחר כתיבתו.

הערות שוליים

[i] דיוקן האמן כאיש צעיר https://tinyurl.com/Joyce19724

[ii] דיוקן האמן ככלב צעיר https://tinyurl.com/Dtomas2024

[iii] הרהורים על שירת אלתרמן https://tinyurl.com/zachalterman2024

[iv] נשל הנחש https://tinyurl.com/MeirA2024

[v] https://tinyurl.com/hazara1972024

[vi] https://tinyurl.com/racash2024

[vii] קצרה היריעה מלהסביר את כל זה – חפשו את דן לאור, “אלתרמן – ביוגרפיה” , תל אביב: עם עובד, 2013, עמ’ 660, 756. הספר אמנם אזל בהוצאה – אבל יש עותק דיגיטלי זמין.

[viii] להרחבה על תרבות יוון העתיקה בכלל ועל הומרוס בפרט ג’ון פורקיס, “תרבות יוון העתיקה”, כפר מונש: עופרים, 1999

[ix] למשל פה – בתרגום יורם ברונובסקי https://tovana.org.il/article/5066

[x] https://benyehuda.org/read/6049