דברים שלא קרו ואולי יקרו או שלא: על ספרה של שולה ברנע “מה עוד לא קרה”

אבי גולדברג סוקר את קובץ סיפורי הפנטסיה והאימה של שולה ברנע “מה עוד לא קרה” (עורך יגאל שוורץ, הוצאת כנרת זמורה דביר, 2024).

המערכת

שולה ברנע היא כותבת ותיקה שמאחוריה ספרי שירה ופרוזה.

הספר החדש הינו קובץ סיפורים קצרים ונובלה אחת, נערך עריכה מוקפדת ומוגש בפורמט נאה.

הסיפורים שקיבצה שולה ברנע לספרה החדש, הם כולם סיפורים אישיים של דמויות מינוריות, עולמם הפנימי של דמויות “שקופות”, אנדרדוג חברתיים, החיים בינינו ואינם זוכים למבט שני. תלמידים שאינם גאונים או עילויים, הורים מהמעמד הבינוני העירוני הנמוך, נטולי אמביציה, חברים שאינם שאפתנים, שכנים קנאיים וקרובי משפחה קרתניים, מתנשאים בשל כספם, שמערכת יחסים צבועה ומתנכרת מאפיינת את חייהם הקטנים.

אין אלה סיפורי סינדרלה שבסופם הפי אנד. להיפך, הסיפורים נאחזים בריאליזם שלהם מתחילה עד סוף באומץ וביושר, ועומדים בפיתוי של אפשרות לקיום טוב יותר, המוסיף לסיפורים את הגוון שמן הסתם רצתה הסופרת לצבוע אותם.

יש משהו מאובק באנשים, בשיח שלהם, באינטראקציה שלהם עם אלה עימם הם באים במגע. כמו יגאל בנובלה מר גורל. הנער שתחילתו צנועה, והוא מחפש את שורשיו האציליים, ובנתיים חולפים חייו תוך שהוא עובד כצבע. הוא מודע לחסרונותיו, וכל שאיפתו – מגילת יוחסין שתשייך אותו לאותו מעמד משפחתי שהיה רוצה להיות חלק ממנו. בסופו של דבר מתברר לו כי אכן הוא נצר למשפחה יהודית שמקורה בספרד. אבל יגאל יישאר צבע, בחור טוב, שבעת שירותו הצבאי היה שקמיסט.

ככלל עיני הדמויות מביטות כל הזמן מעלה לעבר תקרת הזכוכית החברתית אותה היו רוצים לפרוץ, לא באלימות, לא במעשים הירואיים, אלא בדרך של עבודה והשתלבות חברתית. הפריצה מעלה אינה אלא לצורך שיפור תנאי חייהם, לשפרם במעט, לקיום חיי משפחה מאושרים יותר, להכרה בהם, לניראות כלשהי, להגינות חברתית בסיסית. הסיפור הראשון בקובץ אכן נקרא תקרת זכוכית, והסופרת הופכת מטבע לשון שחוק זה למטאפורה, מעבר נפלא מריאליזם לפנטזיה וחזרה אל המציאות, ביד אמן. 

שפתה של הסופר מהוקצעת, ואינה מתאימה תמיד למדרג החברתי של הדמויות המדברות. היא אינה משתילה בפיהם שפה נמוכה או גבוהה אלא סומכת על הקורא שדי יהיה לו בעצם השיח, בתוכנו, כדי להעביר את האווירה והעלילה בצורה סיפורית שובת לב. יש לעיתים דיסוננס בין רבדי השפה, כמו שימוש בביטויים משנים עברו, ולא בסלנג עכשווי שהיה מוסיף משהו לאווירת הקיום המשמימה של הדמויות, כמו בסיפור נחמה אודות נערה העומדת על עברה הנסתר רק בגיל שש עשרה – היא שבה אל ביתה והאם פונה אל בתה הנסערת “נחמה, מה קרה, באת הביתה בריצה? …מיד אכין לנו אוכל לצהריים ונדבר, אבל ראשית אחלוץ נעליים…..”.

מקום של כבוד בסיפורים תופס היצר המיני, הדחפים של הדמויות, והמשיכה בין המינים. אין זו ספרות רומנטית ואף לא דרמות אהבה, האהבה היא רק יחסי מין, כמו בסיפור אסיר משוקם: “צביקה עצמו כבר פגש בחדר האוכל כמה מועמדות לפורקן יצרו, אך התאפק והמתין לשעת כושר נוחה, כמו נמר הממתין לטרפו”

גיבור הסיפור ערום ועריה סובל ממום מולד וחייו מושפעים מהמום המעיק עליו. הוא נופל קרבן לשותף רמאי המנצל את חוסר בטחונו העצמי, ובסופו של דבר אחרי ניסיונות כושלים לשפר את יחסיהם נפרד ממנו בתבוסה עסקית. בסופו של הסיפור הוא מוצא נחמה במציאת אשה לחיות אתה. הוא מגיע אל המנוחה והנחלה המתונה “זכיתי להכיר בחורה נחמדה מפרויקט אדריכלות שהובלתי ויזמתי אותו לבדי מלכתחילה. אומנם היא מבוגרת ממני בחמש שנים, אולי חיפשתי דמות אם? מי יודע. כנראה, אין מושלם אבל אני מאושר איתה”. זו דוגמא לדמות המגיעה מהתחלות צנועות, דמות גבר המסתפק במה שהחיים נתנו לו נוכח סיכויו מלכתחילה.

בסיפור מרגליות העלילה אלימה בעליל. אישה הגרה במושב מתפתה ובוגדת בבעלה השוחט, אותו נשאה מלכתחילה בנישואי נוחות צנועים. היא נרצחת בידי בעלה השוחט. בסיפור זה חורגים האירועים מהעלילות המינוריות המאפיינות את הסיפורים האחרים, והטריוויאליות של סיפוק יצרים, מסתיימת ברצח ידוע מראש. האישה הנשואה מתפתה ובוגדת בבעלה, ובסופו של דבר בעלה רוצח אותה בשל מעשיה, כדרכו של שוחט בבהמה. הוא נכלא, מסתדר בכלא, משתחרר מהמאסר, מפליג לשוויץ, ומוצא את מקומו בקהילה היהודית שם, כשוחט. זהו סיפור מדמם אכזרי על רצח אישה, אך מסופר כדיווח עיתונאי, שאין בו מקום לרגשות. הכל מעשי, נמוך, פתטי. הנישואין נישואי נוחות, הבגידה מפיגה את הצורך המיני גרידא, הרצח הוא מקובלה חברתית שאיש אינו מהרהר אחריה פעמיים, והעונש הוא מצוות חברה מלומדה ותו לא.

כל הדמויות פועלות במתכונת חברתית שכאילו נכפתה עליהם מראש – האישה המשועממת, הבעל שחייב לגאול את כבודו. האפשרות המצמררת של הרוצח להשתקם בקלות בחו”ל אחר ריצוי עונש מאסר, והשימוש בסכיני השוחט, היא התגלמות הבנליות של הרוע והחיים בכלל. 

ספר מעניין, קצבי, ורהוט, ללא התיימרות פילוסופית המנסה לשנות את תנאי הקיום האנושי הבינוני בפעולות הירואיות, אלא רק לזהותם ולתארם לקורא.

קראו גם

שרביט הקסם – סיפור מהספר “מה עוד לא קרה”