בלדה בריטית קלאסית שהפכה לשיר עם ידוע בתרגום עתליה שלח על חייו ומותו של פיראט ידוע.
המערכת
ראו את הבלדה המקורית בקישור להלן מספר 250-Child 250A, Roud 104
בין צרכני הבלדות הכבדים במאות ה- 17-18 היו ככל הנראה יורדי-הים, ועל כן אין זה מפתיע כי הים וגיבוריו עומדים במרכז רבות מהבלדות. מקובל לזהות את הנרי מרטין עם אנדרו ברטון Andrew Barton, אשר היה שודד-ים מורשה למחצה מטעם מלך סקוטלנד בראשית המאה ה-16. ב-1511 תהה הנרי השמיני מי יפטור אותו מצרתו, כך בבלדה מהמאה ה-17 המוקדשת לברטון, ומתנדבים נמצאו במהרה. מחברו האנונימי של "הנרי מרטין", אשר הגיעה לראשונה לכתובים בראשית המאה ה-19, יצר גרסה מקוצרת ל"אנדרו ברטון" שאורכה 82 בתים. מן האירוע ההסטורי המורכב, זיקק את הסיפור האנושי הפשוט, ואולי בשל כך היא היתה לאחת הבלדות המבוצעות ביותר במאה ה-20.
צפו בביצוע של ג'ואן באאז, 1960:
הנרי מרטין בתרגומה של עתליה שלח
1
בִּסְקוֹטְלַנְד אֶרֶץ-גִּיל, בִּסְקוֹטְלַנְד אֶרֶץ-גִּיל
הָיוּ שְׁלוֹשָׁה אַחִים,
וְהִטִּילוּ הֵם פּוּר עַל מִי מֵהֵם לָצֵאת
לִשְׁדֹד עַל מֵי הַיָּם הַמְּלוּחִים.
2
נָפַל הַפּוּר עַל הֶנְרִי מַרְטִין
הַצָּעִיר שֶׁבֵּין הָאַחִים,
לְכַלְכֵּל אֶת עַצְמוֹ וְאֶת שְׁנֵי אֶחָיו
בְּשׁוֹד עַל פְּנֵי הַיַּמִּים.
3
לֹא שָׁט הוּא אַף לֹא לֵיל חֹרֶף אָרֹךְ
אַף לֹא יוֹם חֹרֶף קָצָר,
וּסְפִינַת אֲדִירִים עֲתִיקָה הוּא פָּגַשׁ
מַפְלִיגָה בְּאוֹתוֹ נָתִיב קָר.
4
הוֹ כַּאֲשֶׁר הִיא קָרְבָה אֶל הֶנְרִי מַרְטִין
"לוּ שְׁלַח נָא אוֹתָנוּ, בִּקָּשְׁתִּי,"
"הוֹ לֹא, הָאֵל יוֹדֵע, זאֹת לֹא אֶעֱשֶׂה
הוֹ לֹא לְעוֹלָם, זאֹת אָמַרְתִּי."
5
"עִצְרוּ, הוֹ עִצְרוּ," אָמַר הֶנְרִי מַרְטִין
"כִּי לֹא תַּעֲבְרוּ עַל פָּנַי,
כִּי אֲנִי פֹּה שׁוֹדֵד עַל מֵי הַיָּם הַמְּלוּחִים
וְכַלְכָלַת שְׁלָשְׁתֵּנוּ עָלַי."
6
עַד הֵיכָן, עַד הֵיכָן, קָרָא הֶנְרִי מַרְטִין
עַד הֵיכָן תִּרְחֲקוּ מִפָּנַי,
כִּי אֲנִי פֹּה שׁוֹדֵד עַל מֵי הַיָּם הַמְּלוּחִים
וְכַלְכָלַת שְׁלָשְׁתֵּנוּ עָלַי.
7
שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת לָחֲמוּ בְּרוֹב גִּיל
הֵם שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת לָחֲמוּ,
עַד שֶׁהֶנְרִי מַרְטִין נִפְצַע אֲנוּשׁוּת
וְרַגְלָיו לְיָד הַתֹּרֶן כָּשְׁלוּ.
8
סְפִינָה אֶל סְפִינָה זוֹ אֶל זוֹ הִתְיַצְּבוּ
וְגֶשֶׁם וּבָרָד שֶׁל יְרִיּוֹת,
אַךְ הַיָּם הַמָּלוּח רָץ, רָץ, רָץ פְּנִימָה
וְהִיא מַטָּה שָׁקְעָה לַמְּצוּלוֹת.
9
רָעוֹת רָעוֹת הַחֲדָשׁוֹת אֶל אַנְגְלִיָה
רָעוֹת הַחֲדָשׁוֹת אֶל הָעִיר,
כִּי נִטְרְפָה סְפִינַת-סַחַר עֲשִׁירָה עַל מַלָּחֶיהָ
וְהַיָּם מֵהֵם אִישׁ לֹא הוֹתִיר.
10
רָעוֹת, רָעוֹת, הַחֲדָשׁוֹת בִּרְחוֹבוֹת לוֹנְדוֹן
רָעוֹת הַחֲדָשׁוֹת אֶל הַכֶּתֶר
כִּי אָבְדוּ כָּל יוֹרְדֵי הַיָּם הָעַזִּים
בַּמַּיִם שָׁקְעוּ כְּאֶל קֶבֶר.
ובמקור האנגלי Henry Martyn
1
In merry Scotland, in merry Scotland
There lived brothers three;
They all did cast lots which of them should go
A robbing upon the salt sea,
2
The lot it fell on Henry Martyn,
The youngest of the three;
That he should go rob on the salt, salt sea,
To maintain his brothers and he.
3
He had not a sailed a long winter’s night,
Nor yet a short winter’s day,
Before that he met with a lofty old ship,
Come sailing along that way.
4
O when she came by Henry Martyn,
‘I prithee now, let us go!’
‘O no! God wot, that, that will I not,
O that will I never do.
5
‘Stand off! stand off!’ said Henry Martyn,
‘For you shall not pass by me;
For I am a robber all on the salt seas,
To maintain us brothers three.
6
‘How far, how far,’ cries Henry Martyn,
‘How far do you make it?’ said he;
‘For I am a robber all on the salt seas,
To maintain us brothers three.’
7
For three long hours they merrily fought,
For hours they fought full three;
At last a deep wound got Henry Martyn,
And down by the mast fell he.
8
’Twas broadside to a broadside then,
And a rain and hail of blows,
But the salt sea ran in, ran in, ran in,
To the bottom then she goes.
9
Bad news, bad news for old England,
Bad news has come to the town,
For a rich merchant’s vessel is cast away,
And all her brave seamen drown.
10
Bad news, bad news through London street,
Bad news has come to the king,
For all the brave lives of the mariners lost,
That are sunk in the watery main.
