מיכל פרי בשיר המבוסס על קלאסיקה של שירי העם האמריקניים, שייתכן בכלל שמוצאה הוא אנגלי קדום.

ובתוספת גם השיר המקורי וסיפורו המוזר, כיצד הפך ללהיט של שנות השישים בידי להקת האנימלס הבריטית, על פי הויקיפדיה.

כריכת ספרה של מיכל פרי “מרחב זמן שאבד”

הנה שירה של מיכל פרי בהשראת השיר המפורסם מתוך ספרה “מרחב זמן שאבד”.

בית השמש העולה  |   מיכל פרי

גַּם כְּשֶׁהִפְסַקְתִּי לִרְקֹד,

רָקַדְתִּי בָּאֲוִיר.

רָקַדְתִּי לְקוֹל קְלִידָיו הַמְכֻשָּׁפִים שֶׁל

פְּסַנְתֵּר אוֹר.

יָדַי סָבְבוּ מַעְגָּלִים מַעְגָּלִים,

רַגְלַי רִחֲפוּ מֵעַל הָרְחָבָה.

רָקַדְתִּי בַּחֲלוֹם.

מְאֻחָר בַּלַּיְלָה אֲנִי בּוֹהָה

בְּסִרְטוֹנֵי וִידֵיאוֹ מִשְּׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים.

שׁוּב וְשׁוּב אֲנִי מַקְשִׁיבָה לְבֵית הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה,

הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן אוֹתוֹ לָמַדְתִּי לְנַגֵּן בְּגִיטָרָה,

לִפְרֹט אֶת אָקוֹרְד הַלָּה מִינוֹר

לְהַעֲבִיר לְדוֹ וְאַחַר כָּךְ לְרֶה

(זֶה הָיָה בִּתְחִלַּת שְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים).

אֲנִי מַבִּיטָה בַּסִּרְטוֹנִים הַיְשָׁנִים

מֵהֶם נִשְׁקֶפֶת תְּמִימוּת נְעוּרִים.

יֵשׁ עָתִיד הַמְחַפֵּשׂ פֶּתַח,

וְיֵשׁ תִּקְוָה בַּפָּנִים.

מָתַי הִפְסַקְתִּי לִחְיוֹת?

אֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת.

אַתָּה מֵת וְנוֹלָד בְּתוֹכִי.

אֲנִי נוֹגַעַת בַּעֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת בִּכְּרִימְזוֹן בּוֹעֵר

שֶׁפִּזַּרְתָּ אֶחָד אֶחָד מֵעַל גּוּפִי הָעֵירֹם.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת צָהֳלַת סוּסֵי הַפֶּרֶא שׁוֹעֲטִים,

מְרִימִים אֶת רַגְלֵיהֶם הַקִּדְמִיּוֹת,

בּוֹעֲטִים בְּעָצְמָה בָּאֲוִיר.

אֲנִי רוֹצָה לֶאֱחֹז בַּקֶּסֶם,

כְּדֵי שֶׁאַחַר כָּךְ נוּכַל שְׁנֵינוּ

לָנוּחַ בְּרִפְיוֹן אֵיבָרִים מַרְגִּיעַ.

אַתָּה אוֹחֵז בִּי רַךְ מִתָּמִיד,

חֹם גּוּפְךָ מְלַפֵּף אֶת אֵיבָרַי וְהוֹפֵךְ לְשֶׁלִּי.

נְשִׁימוֹתֵינוּ נִמְהָלוֹת זוֹ בְּזוֹ, 

מְחַפְּשׂוֹת אֶת הָרֶגַע, לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ

לְנִצְחִי.

על השיר “בית השמש העולה”

אחד השירים האהובים על “ילדי הפרחים” של שנות ה-60 היה “בית השמש העולה”, House of the Rising Sun. אין חובב גיטרה שלא פורט אותו בהתלהבות ליד איזו מדורה, בליווי החבר’ה ולמול ההיא שהוא מנסה להרשים…

השיר נולד כשיר עם אמריקאי, מה שנקרא “שיר פולק”. הוא זכה לפרסום לאחר שבוב דילן הקליט אותו. אבל הוא זכה לפרסומו הגדול כשיר של להקת “אנימלס” הבריטית.

הסברה המקובלת לגבי מקור השיר, שהפך להימנון נוסף של דור “ילדי הפרחים”, היא ששורשיו הם מהמאה ה-19. מקור הלחן הוא ככל הנראה בבלדה אנגלית מסורתית. נראה שהוא הוקלט לראשונה ב-1928, אך ההקלטה הזו לא נמצאה. ההקלטה הישנה ביותר ששרדה שלו היא משנת 1934.

איש אינו יודע בוודאות מהו מיקומו ואופיו האמיתי של “בית השמש העולה” המקורי. במהלך השנים הועלו השערות שונות לגבי המקום המיתולוגי הזה. למשל זו שמדברת על בית מלון בשם זה, שהתנהל תקופה קצרה בתחילת המאה ה-19 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס.

השערה אחרת דיברה על אולם ריקודים ואירוח בעיר באותה תקופה. אחרים הרחיקו עד לסברה של כלא נשים בשם זה, והוזכרה גם מכלאת עבדים שחורים שיתכן ונתנה השראה לסיפור העצוב.

במהלך שנות השישים והשנים שאחריהן זכה “בית השמש העולה” לאינספור ביצועים נוספים, ביניהם של אמני הרוק הגדולים ביותר, כמו ג’וני קאש, נינה סימון, ג’ימי הנדריקס, לד זפלין, הסטונז, ולהקת יו 2.

מי שהצליחה עם שיר העם האמריקאי היא באופן מוזר דווקא להקה בריטית בשם “האנימלס”, The Animals. היא הפכה את שיר-העם האמריקאי הזה ללהיט פולק-רוק בינלאומי. הלהקה בחרה בו לפתוח את הופעת החימום הקצרה שנבחרה לעשות, לפני ההופעה של אגדת הרוקנ’רול והחלוץ שלו, צ’אק ברי.

ההצלחה של השיר בביצוע “החיות” הייתה מסחררת. זה הפך להמנון של דורות.

“בית השמש העולה” הוא סיפור על מקום מפוקפק בשם זה, שנמצא בעיר ניו אורלינס. השיר הוא תמרור אזהרה מהסכנות שאורבות לצעירים וצעירות שמגיעים למקומות מסוג זה.

לעתים הוא בית בושת מסוכן לנשים צעירות, כמו ששר בוב דילן בביצוע שלו, ולפעמים זו מסבאה עמוסת מהמרים ושתיינים, שעל הגברברים להיזהר מהם, כמו ששרו “החיות”.

כי המילים אמנם השתנו בהתאם למי שהשיר מכוון אליו באותו ביצוע, אבל הרעיון תמיד דומה – מי שכבר נפלו מזהירים בשיר אחרים להימנע מהטעות שהם עשו ולהגיע למקומות המפתים הללו, כי מובטח להם להפוך שם לקרבנות האומללים של אנשים רעים.

בזכותו הצליחה להקת “החיות” עצמה להפוך ללהקה הבריטית השנייה, אחרי “החיפושיות”, שהגיעה לראש מצעד המכירות באמריקה. בכך היא ביססה את מה שלימים ייקרא “הפלישה הבריטית” – הצפת ארצות הברית בלהקות רוק מצליחות מבריטניה.

הנה גם המילים באנגלית:


There is a house in New Orleans,
They call the Rising Sun.
It’s been the ruin of many a poor boy,
And God I know I’m one.

My mother was a tailor,
She sewed my new blue jeans.
My father was a gamblin’ man,
Down in New Orleans.

Now the only thing a gambler needs is
A suitcase and a trunk.
And the only time he’ll be satisfied
Is when he’s all a-drunk.

Oh mother, tell your children,
Not to do what I have done.
Spend your lives in sin and misery
In the house of the Rising Sun.

With one foot on the platform,
the other on the train.
I’m goin down to New Orleans
To wear that ball and chain…..

There is a house in New Orleans
They call the Rising Sun
Its been the ruin of many a-poor boys
And god I know I’m one.

צפו ב”חיות” מבצעים את The House of the Rising Sun

צפו באריק אינשטיין מבצע את “בית השמש העולה”

צפו בסירטונים על השיר המפורסם

הפוסט הקודםמקס ברוד – בין קפקא לקישון
הפוסט הבאישראל 2024 – לאן פניה? סקירה על גיליון מספר 35 של כתב העת “השילוח”
מיכל פרי
ילידת ירושלים, משוררת, ציירת, אמנית רב תחומית. אמא לשתי בנות, מתגוררת בתל-אביב. בוגרת מכון אבני לאמנות, סיימה שלוש שנות לימוד במחלקת כתיבה במנשר, רשומה ללימודי תואר שני במחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. שיריה פורסמו במהלך השנים במספר אנתולוגיות ובכתבי עת רבים. השתתפה בערבי שיח והקראות שירה, הציגה תערוכות יחיד רבות ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.ספריה: "בין אור לאור" - שירים, הוצאת ארגמן-מיטב, 2022; "מגילות של כלום" - שירים וטקסטים כחלק מתערוכת יחיד בבית האמנים בתל-אביב, 2008.
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

19 − שש =