אמנון סטופ, חבר ועד יקום תרבות, ממליץ
על הסרט "אטלס"
צפיתי בסרט "אטלס" בנטפליקס משום שהופיע ברשימה 10 הנצפים ביותר בישראל, ולפעמים כדאי לבדוק מה אומרת חוכמת ההמונים, גם בתרבות, ועל אף הזלזול הידוע במה שפופולרי (לעומת מה ש"איכותי").
זהו סרט מדע בדיוני על נושא שעכשיו מאוד בכותרות – בינה מלאכותית AI.
הסרט מלא בקלישאות וניחשתי את כל העלילה בערך בחצי השעה הראשונה, ועדיין נהניתי, כמוסבר בהמשך.
מפה ואילך – ספוילרים.
למען האמת לא בדיוק ניחשתי את העלילה, אני חשבתי שיתברר שה-AI המאיים למעשה עשה הכל לטובת האנושות כדי לגרום לה להתאחד נגדו. זו הקלישאה הידועה של יצירת איום שגורם לקבוצות הניצות לשכוח את היריבות ביניהן ולהתאחד נגד האיום המשותף. כך אפשר "להציל" את האנושות מעצמה, מי יודע אפילו למנוע מלחמה גרעינית כשכולם מתאחדים נגד האויב הלא-אנושי המפחיד פי כמה מהאויבים האנושיים.
זו קלישאה שחוזרת בספרות אבל אני כלל לא בטוח שהיסטורית היא נכונה. האם באימפריה הרומית השוקעת או אפילו בשאריות האימפריה הביזנטית באמת כולם השליכו את הסכסוכים האישיים הצידה והתלכדו נגד האויב שהיה מאוד ברור שמאיים על קיום האימפריה? אינני היסטוריון אבל נדמה לי ממה שקראתי פה ושם שהרציחות הפנימיות אולי אפילו דווקא התגברו.
כמובן, בהיסטוריה "הפרטית" של העם שלנו לא היתה שום התלכדות כנגד האויב הרומאי. להיפך, הסיקריקים שרפו את מחסני התבואה, ולמעשה הפטריוטים הגדולים כביכול הם אלו שגרמו לנזק הכי גדול ליכולת העמידה של היהודים, ואפקטיבית הם אלו שהסגירו את ירושלים לידי האויב.
הדמיון של אז למצב היום מעורר ממש אי נוחות, כשמי שמתיימרים להיות הכי אולטרא-פטריוטים גורמים נזקים למדינה כל פעם שהם פותחים את הפה, והם אלו שלמעשה איפשרו בהתבטאויות חסרות הרסן שלהן את הגשת התלונה נגד ישראל בבית המשפט הבינלאומי בהאג.
אולי כשמדובר באויב לא-אנושי באמת הסכנה תגרום לכל בני האדם להתלכד, מי יודע. נקווה שלא באמת נעמוד במצב כזה, במיוחד שבחלק מסרטי וספרי המדע הבדיוני התוצאה לבני האדם לא נעימה בלשון המעטה.
בכל אופן, הסרט לא פנה לקלישאה הזאת, אלא בחר בהסבר מד"ב-AI אחר, שגם הוא הופיע כבר בסרטי מד"ב שונים ואפשר לטעון שהפך לקלישאה, ולא אחזור עליו כדי להשאיר בכל זאת מתח כלשהו.
לעומת זאת, בהחלט ניחשתי קלישאה אחרת שמסבירה את האובססיה של גיבורת הסרט, אטלס, עם האויב הגדול בסרט, הרובוט הרלאן שנעשה בעל מודעות עצמית, הפך רובוטים אחרים לבעלי מודעות עצמית, ויותר מכך שכנע אותם להרוג בני אדם. גם פה לא אפרט את מה שאמור להיות הטוויסט הגדול של הסרט שמתגלה לקראת הסוף, ולא הפתיע אותי כלל, אבל אולי אנשים עם פחות רקע במד"ב כן יופתעו.
כמובן שהסרט מלא גם בפירכות לוגיות ועלילתיות, שגם הן כבר הפכו לקלישאות באינספור סרטים אפילו לא מסוגת המדע הבדיוני. כמו למשל שהלוחמים המנוסים כולם נהרגים במהירות, ומשאירים את גיבורת הסרט, שהיא בעלת אינטליגנציה אדירה אבל אפס נסיון קרבי, להתמודד עם האויב שחיסל אותם. וכמובן, בהתאם לקלישאה, איכשהו היא מצליחה היכן שהלוחמים המנוסים נכשלו. אין ספק שמבחינה עלילתית זה הופך את הסרטים האלו למענינים – אשה בודדה נלחמת באויב שחיסל את מי שהיו אמורים להציל אותה או לפחות לשאת בנטל הקרב, וברור שחייבים שהיא תשרוד אחרת כמובן אין סרט.
אבל, גם אם סרט מלא קלישאות שאת כולן כבר ראיתי, או לפחות קראתי, בעבר, חשוב גם איך הוא נעשה. מי שצופה בסרט בלי לצפות לתובנות עמוקות או ללמוד דברים שלא חשב עליהם קודם, אלא פשוט מצפה לסרט אקשן טוב, יכול להנות.
אני, בשורה התחתונה – נהניתי.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על מופע המחול "אמת עירומה"
יניב הופמן הוא רקדן, מורה למחול, מנהל אמנותי, וכוריאוגרף עצמאי.
יניב הופמן ודורית, אשתו, רקדנית וכוריאוגרפית, מנהלים את סניפי בית הספר למחול "מחולה" בתל אביב וברמת השרון.
בסוף 2022 הקים הופמן את להקת המחול יניב הופמן. "אמת עירומה" הוא המופע החדש של הלהקה.
ליניב הופמן, בעל תואר M.A ביישוב סכסוכים וגישור, מודעות חברתית גבוהה, הבאה לידי ביטוי גם ביצירות הכוריאוגרפיה שלו, אותן הוא מכנה "מחול חברתי". יניב הופמן מספר על תהליך העבודה על המופע החדש:
"העבודה על 'אמת עירומה' החלה לפני ה-7.10. אז היא עסקה בגילוי הכואב ובתובנה החזקה שאולי אנחנו איננו אומה כה נפלאה ומאוחדת כמו שחשבנו. היא עסקה בפיצול, בתחושת השבטיות והסקטוריאליות שאפיינה את ימי טרום השבת השחורה, ואת ההבנה המטלטלת שאולי אנחנו לא אחים… וזו חתיכת אמת עירומה לעסוק בה. ואז הגיעה השבת השחורה וטרפה את הקלפים. שם נאלצנו להבין, שרק ביחד ננצח, ושאין לנו הפריבילגיה להתפצל, ושכולם נכנסים מתחת לאותה האלונקה…..הוכרזה מלחמה. וצריך להתארגן מחדש….. בין אזעקה לאזעקה, נוצרה מטאמורפוזה לעבודה שרק החלה".
עבודת המחול, בה 10 נשים ו-3 גברים, משלבת ריקודי זוגות, וכן סצנות של דינמיקה משותפת של קבוצות גדולות של רקדנים.
ראויים לציון בגדי הרקדנים בצבעי פסטל בהירים, המותאמים אישית, הזורמים עם התנועה, בעיצובה של ללי בן פורת.
תנועה ללא מילים, שעלולות להתפרש כבוטות מידי, חופשייה לבטא מצבים קשים, שברוניים, אלימים. המוזיקה המלווה את העבודה מגוונת מאוד. שמחתי לזהות קטעים מ-"רדיו בלה בלה" של להקת "החברים של נטאשה", ובפרט את דבריו של ארקדי דוכין בתפקיד השדרן "עכשיו 4, 4 דקות לפני 6 בבוקר".
הזמן הוא שחקן ראשי על הבמה: מסיבת הנובה, ולא רק היא, אלא חיי כולנו נחצו ע"י הקו בזמן, שעומד על 6:29 בבוקר 7.10.2023.
המופע הקרוב, והאחרון לעת-עתה, יתקיים ביום חמישי 20.6.2024 במרכז שלם בירושלים.
Yuval Welis
הסרט "אטלס" לא הכי מומלץ, אבל בטח פחות גרוע מדברים אחרים שהיו בנטפל' בשנים האחרונות (בעיקר הסידרה עם קייטי זקהוף, 'חיים אחרים').
הבעיה היא בבימוי של ג'יי לו, ופחות במשחק שלה: בימוי הדוק יותר היה משפר.