המשוררת עידית ברק מוציאה לאור את ספר שיריה הרביעי, לוּ. בספר זה המשוררת מנווטת בין המורכבויות הגדולות ביותר שיש למערכות היחסים האנושיות להציע – היא כותבת על העצמי ועל האתגרים המתמשכים שהחיים מציבים. הספר מזמין את הקוראות והקוראים לבחון ולהתמודד עם סך הרגשות של החוויה האנושית המשותפת. “לוּ” הוא עדות ליכולתה של המשוררת לבטא תחושות אישיות, ובה בעת ליצור מרחב לקוראים שבו יוכלו למצוא הדים לחייהם.
עידית ברק, במסע ספרותי הנפרש על פני תשע שנים, פרסמה שלושה ספרים עטורי שבחים: “עד השמיים ובחזרה” (הוצאת בת אור, 2016); “להיאחז בענף הקרוב ביותר” (הוצאת פרדס, 2018); “רואה אותי ציפור” (הוצאת פרדס, 2021). מעבר לתרומתה לעולם השירה, גילתה ברק את כוחה המרפא של הכתיבה, ומצאה את קולה ומקומה בעולם באמצעות המילה הכתובה.
להלן שני שירים מספרה לו, שירים על שאיפות ותקוות, מה שיכול היה להיות ועדיין יתכן.
המערכת
לו
לוּ אָבִי וְאָחִי, שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רוֹפְאִים,
הָיוּ שָׁבִים לְכָאן מֵהָעוֹלָם הַבָּא, הֵם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים מָה זוֹ
תְּעוּדַת זֶהוּת בִּיּוֹמֶטְרִית, דֹּאַר אֵלֶקְטְרוֹנִי, מָה פֵּרוּשׁ אַפְּלִיקַצְיָה,
שֶׁפָּרְצָה מַגֵּפָה, שֶׁעָבַרְנוּ כַּמָּה וְכַמָּה מִלְחָמוֹת, שֶׁאֲנִי נְשׂוּאָה פַּעֲמַיִם,
לְאוֹתוֹ הָאֶחָד, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים וּשְׁתֵּי נְכָדוֹת,
שֶׁאֲנִי גָּרָה בְּעִיר אַחֶרֶת. אָמְנָם אֲנִי לֹא רוֹפְאָה, כְּפִי שֶׁאַבָּא רָצָה,
אֲבָל אֲנִי מְשׁוֹרֶרֶת.
קריאה חוזרת
הַסְּפָרִים מֻנָּחִים זֶה לְצַד זֶה
עַל הַמַּדָּף.
אֲנִי שָׁבָה וּמְעַלְעֶלֶת
בְּכָל סִפְרֵי הַשִּׁירָה
שֶׁעֲדַיִן לֹא כָּתַבְתִּי.
קיראו גם
