כשסופרת ריגול מתמודדת עם עולם הריגול האמיתי – ביקורת על הסרט ארגייל

אוהד שרון סוקר סרט פרודיה על סרטי ריגול, שהדמות הראשית בו היא כותבת של ספרי ריגול מצליחים שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת ריגול אמיתית.

המערכת

שלוש שנים עברו מאז סרט המרגלים האחרון של הבמאי הנודע מתיו ווהן, שיצר את סדרת הסרטים המצליחה "קינגסמן", ואת סרטי גיבורי העל "קיק-אס" (2015). אחד מהמאפיינים הברורים של ווהן היו סצינות אקשן מרהיבות, אבל גם הרבה קומדיה ובדיחות בנושא של הסרט, עד שהוא התקרב לגבול של הפרודיה. אבל, עם זאת, גם המשחק מרגש ומעניין, והעלילה גורמת לך להתחבר לדמויות, ולרצות לראות מה קורה בהמשך.

בסרט החדש שלו, ארגייל, הוא מנסה להשתמש ברעיונות שהצליחו בסרטים שלו בעבר, אבל ביותר הקצנה בגורמים מסויימים, עם קאסט מורחב בשחקנים אהובים בהופעות קמע קצרות ומעניינות, שימוש במוטיבים מוכרים ואהובים של סרטי מרגלים, קרבות, כוריאוגרפיה מעניינת ומרשימה, והרבה רגעים מצחיקים בסרט. אבל הסרט הזה מציג גם רגעים ורעיונות שמזכירים את הסרטים הפחות אהובים ומוצלחים של ווהן, כגון "ארבעת המופלאים" (2015) ו"לילה שקט". גם ברגעים האלה "ארגייל" משתמש בחולשות שלו, ובהבנה שיש בו הקצנה של מוטיבים, כדי ליצור פרודיה על הסוגה. השאלה היא האם ווהן מצליח בחיבור של הסרט להציג סרט ברמה של הסרטים האהובים של ווהן בז'אנר כמו "קינגסמן", או האם הוא מאבד את עצמו ונהפך להיות סרט לא טוב ושכיח.

הסרט מתחיל בכך שהסוכן החשאי ארגייל, בגילומו של הנרי קאוויל, מנסה לתפוס את הפושעת לגראנג'. ברגע שהוא מצליח לתפוס אותה, בעזרת השותף שלו וואייט, הוא מגלה שהמפעיל שלה הוא הבוס שלו, מה שהופך אותו גם לפושע. ברגע הזה מראים לנו שכל זה הוא בעצם סדרת ספרים שנכתבה על ידי אלי קונוהי, בגילום ברייס דאלס הווארד. אלי רוצה לכתוב עוד פרק אחד אחרון לסיום הספר החדש בסדרת ספרים שלה, אבל לא מצליחה, אז היא רוצה לצאת לחופשה אצל ההורים שלה. היא נוסעת ברכבת אליהם, ופוגשת "מעריץ" בשם איידן, בגילומו של סאם רוקוול. איידן מספר לה שהוא סוכן חשאי, ושכל מה שהיא רשמה בספרים קרה במציאות, מנהל סוכנות בילוש הפך להיות פושע, רודפים אחריה והיא בסכנה.

איידן אכן מגן על אלי מסוכנים שמנסים להרוג אותם, והוא נעזר בה כדי למצוא את השבב עם מידע מפליל על המנהל. כדי להצליח להוכיח את בגידתו של המנהל הוא נעזר בה וביכולת שלה לנבא ולפענח את כל המידע, בזמן שאהוא יגן עליה מכל הסכנות.

"ארגייל" מנסה להשתמש בכל המוטיבים המרכזיים של סרטי סוכנים חשאיים אהובים כדי לנסות להפתיע את הצופים. חלק מהמוטיבים מופיעים כטוויסטים במהלך הסרט. חלקם מפתיעים מאוד וגורמים לצופה להיות בהלם, חלקם נבנו בצורה נכונה כך שגם אם אפשר לצפות אותם עדיין כשהם קרו ההרגשה היא שהפתיעו והיה שווה, וחלק היו מיותרים ונתנו הרגשה שהוכנסו רק כדי לגרום לכך שאי אפשר יהיה לצפות מה הולך לקרות.

עוד מוטיב מרכזי בסרט היא הכוריאוגרפיה. כל הסרט מורכב מלחימה בין סוכנים חשאיים באופן מרשים מאוד. הקרבות נראים כאילו הם מתבצעים על ידי רקדנים שמציגים אחד את השני בצורה הטובה ביותר. זה במיוחד נכון לכל סצינות הקרב של איידן. יש גם סצינת ריקוד, שהיא רפרנס לריקוד המפורסם בסרט "ריקוד מושחת". הסרט מציג עוד רפרנסים לסרטים או תקופות, לדוגמה נשלח קובץ חשוב אבל כשהוא מתקבל הוא עולה ונסגר כאילו אין מספיק רוחב פס, כמו שהיה בעבר כשהורדת סרט היתה דורשת הרבה זמן. התגובות של השמחה כשההורדה נמשכת, והעצבים כשהיא מפסיקה מאפשרות להזדהות ולהרגיש שזה קרה לך בעבר.

בנוסף פסקול הסרט מאוד מעניין וטוב. בחירת השירים במיוחד לסצינות של הקרבות מאוד מוצלחת. גם שאר האלמנטים מוצלחים, כמו בסצינה של הריקוד המושחת שהיתה שילוב של שיר, כוריאוגרפיה של ריקוד, יריות, ובחירת צבעים מעניינת. גם הדיאלוגים באמצע סצינות הקרב טובים, לא מפריעים להנאה, להיפך רק הוסיפו מתח ועניין, מורכבות, ומשהו שמחייב לשים לב לרמזים, בגלל שזה נותן לנו מידע לטוויסטים בהמשך. זה היה מאוד מעניין השימוש הזה בסיפור בעלילה. יחד עם זאת הסרט גם מקצין אלמנטים עד גבול הפארודיה, כמו בסצינה של הקרב בנפט, שם השימוש המוגזם בלחימה תוך החלקה הרגיש כמו פארודיה למרות שלא היה אמור להיות.

אחד הדברים שהסרט מציג בצורה הטובה ביותר הן הדמויות שלו. הדמות הכי מעניינת לדעתי הוא איידן, שמנסה להגן על אלי, למרות שאפשר לראות בהתחלה שהוא חסר סבלנות להתנהלות שלה. אבל בהמשך הסיפור אנחנו מבינים למה היה כל כך חסר סבלנות ובעצבים בגללה. הכימיה בינו לאלי היתה ממש מעניינת. כך גם כל הסיפור שלו בתור הסוכן הטוב שמוכן לעשות הכל בשביל הדבר הנכון, גם אם יסכן את עצמו או את האנשים שהוא אוהב, ולא משנה מה הוא לא יעבור לצד הרע. בנוסף אליו היתה גם הדמות הראשית, אלי, שרוב הסרט איפשרה הזדהות של הצופה שמבין את הפחד והלחץ בגלל הסיטואציה שהיא נקלעה אליה, והסכנה, ומרגיש שאלו תגובות לגיטימיות למרות היחס של איידן אליה. היא מקבלת טוויסט בעלילה, שהסרט רומז אליו בכך שהיא מדברת עם ארגייל עצמו, שזה מציג דיאלוג בינה לבין עצמה. המשחק של ברייס בתור אלי הוא מעולה כי נראה שבאמת אפשר לראות בה כמה גירסאות שונות של דמויות, ולא רק אישיות אחת. גם דמות הנבל, המנהל ריטר, שכל רצונו להשיג את אלי כדי שאי אפשר יהיה למצוא את השבב ולחשוף את הפשעים שלו, מאיימת אבל גם מעניינת. גם ברגעים שהוא נכשל עם חייליו עדיין אפשר להרגיש את האישיות של הדמות, במיוחד במשפט שלו "כישלון זה זמן מיותר ואם נתעסק יותר בלתקן את הכישלון זה יותר זמן מיותר שבוזבז".

הסרט "ארגייל" מנסה לשחק בכל המוטיבים של הסוגה, לפעמים בכמות מופרזת שפוגעת ברצף הסרט, אבל לרוב בצורה מוצלחת. הסרט מביא את הטוויסטים ברגע הנכון, מציג את האקשן בצורה הטובה והמעניינת ביותר, מביא את הפלאשבקים ברגעים הנכונים. ויחד עם כל אלו הסרט גם מביא לנו גם דמות נשית מעניינת באלי, מבלי לפגוע בדמויות הגבריות, במיוחד באיידן כדמות הראשית הגברית. הסרט גם פותח לנו פתח לסרטים הבאים בסדרה, גם בקטע אחרי הכתוביות, וגם בסצינה האחרונה, שמטרתה שנזכור את הסוף שבו ארגייל האמיתי מופיע, למרות שהיינו אמורים לחשוב שארגייל הוא דמות פיקטיבית. גם אם יש רגעים שהסרט מרגיש לא מיוחד לז'אנר, ולפעמים אפילו פרודי בגלל הסצנות המוגזמות, הוא מיוחד לטובה הודות למשחק של הדמויות.

צפו במקדימון הסרט ארגייל: