אוהד שרון סוקר סרט יוצא דופן המבוסס על פרשה אמיתית, ומתאר מאבק על אליפות העולם במשחק הכדורגל.
המערכת
זהו סרטו החדש של טאיקה וואיטיטי, שביים את הסרטים “ת’ור ראגנרוק”, “ת’ור אהבה ורעם”, ו-“ג’וג’ו ראביט”. הסרט הגול הבא מנצח מבוסס על סיפור אמיתי שקרה לנבחרת סמואה האמריקנית בכדורגל, הנקראת “הנבחרת הכי גרועה בעולם”, ומנסה לשנות את התדמית, ולהצליח במשהו שמעולם לא הצליחה בו – לכבוש גול אחד. למען המטרה הזאת היא מביאה מאמן חדש מחו”ל, ומנסה להגשים את החלום במוקדמות אליפות העולם. הסרט מציג סיפור אמיתי ומנסה להציג את הרגעים הקשים והטובים של השחקנים. הסרט מראה את התרבות של סמואה, וגם מרחיב את הסיפור ומציג את השחקנית הטראנסג’נדרית הפעילה הראשונה והקשיים שלה, וגם את הקשיים של מאמן שמגיע למקום חדש וצריך לגרום לשחקנים של הקבוצה הכי גרועה להשתפר.
הסרט מתחיל בסיפור התבוסה הגדולה בכל הזמנים של הנבחרת, במשחק רשמי במוקדמות אליפות העולם בשנת 2001, שבו שיחקה נבחרת סמואה האמריקאית נגד נבחרת אוסטרליה. המשחק הסתיים בתוצאה היסטורית של 31-0 לנבחרת אוסטרליה, התוצאה הגבוהה ביותר אי פעם במשחק כדורגל רשמי, ובעקבותיו זכתה בתואר הלא-מחמיא.
עשר שנים לאחר מכן, בשנת 2011, מנהל התאחדות הכדורגל של סמואה האמריקאית, טביטה, בגילום אוסקר נייטלי, מחתים את המאמן תומאס רונגן, בגילומו של מייקל פאסבנדר. רונגן לא מצליח לאחרונה ומפוטר מכל קבוצה שהוא מאמן. ההזדמנות האחרונה שלו היא סמואה האמריקאית. כשהוא מגיע הוא מבין שהשחקנים הם בלי כושר, בלי הבנה של המשחק, ובלי יכולת משחק. הוא צריך לחולל “נס” כדי לגרום להם לעשות את הבלתי יאמן ולכבוש שער אחד. השחקנית הכוכבת שלו, ג’איה, בגילומה של קאימאמה, היא שחקן באמצע הטיפולים לשינוי מין. שחקן אחר הוא דארו, בנו של מנהל התאחדות. תומאס מנסה לאמן אותם לפי השיטות שהוא מכיר, אבל מגלה שזה לא פשוט, בגלל שאין להם את הבנה בסיסית במשחק, ואת התובנה שבמשחק מקצועני זה לא רק ענין של משחק לשם ההנאה, זו גם תשוקה ורצון להצליח ולנצח. הקשיים גורמים לו לרצות לפרוש כמה וכמה פעמים, וגם המריבות עם חלק מהשחקנים מקשות עליו. אבל גם עם כל הקשיים הוא מצליח להבין ולהכיר את השחקנים, להתחבר אליהם, ולנסות לגרום להם לעשות משהו מיוחד – לגרום להם לתת מעל 100 אחוז מעצמם ולשאוף לכבוש גול אחד, ואפילו לעשות היסטוריה ולנצח את המשחק הראשון במוקדמות אליפות העולם.
“הגול הבא מנצח” מציג שילוב טוב של קומדיה עם דרמה בכך שהוא מתייחס בצורה נכונה לתרבות של סמואה האמריקאית, מבלי להגחיך אותם. כך למשל בתחילת כל משחק יש להם ריקוד להעלאת המורל או הרתעת היריב. בנוסף יש בסרט דמויות שבנויות להקליל את האווירה גם כשיש רגעים דרמטיים, כמו אייס, בגילומו של דויד פיין, שמנסה לעשות את המיטב שלו, להקשיב לתומאס, ולעזור בכל דרך, למשל “לנזוף” בשחקנים בהם כשצריך. או טביטה עם הרצון שלו שהנבחרת תכבוש אפילו רק גול אחד, והוא מוכן להמר וגם אם יפסיד להקריב למען המטרה.
בנוסף לקומדיה הסיפור של ג’איה מעורר השראה. היא עוברת שינוי קשה, אבל גם כשיש בעיות עם אנשים אחרים בנוגע לשינוי המין, היא מבינה שהיתה הגזמה וממשיכה הלאה. כך היא מרוויחה חברות מאוד מעניינת, לדוגמה עם תומאס המאמן כשהיא הופכת להיות הקפטנית, אבל גם לפני זה כשהיא מתחברת איתו וגורמת לו להרגיש קשור למרות כל הקשיים, ועוזרת לו לשפר את הנבחרת ולהחזיר שחקנים שהיו בה. אבל גם תומאס בעצמו משתנה במהלך הסרט, ומצליח להבין שיש עוד דברים חוץ מלנצח, ודווקא ההנאה חשובה, ולא להתחרט ולהצטער בגלל הפסד. בנוסף ליחסים של תומאס וג’איה הסרט מתמקד ביחסים בין תומאס לטביטה, שדרכם טביטה מצליח לגרום לתומאס להבין, כל פעם שהוא רוצה לפרוש או כשהשחקנים משגעים אותו, שיש דרכים אחרות לאמן. כך הוא גורם לו להבין, בזכות האופטימיות והשמחה שלו למרות הפסדים והיכולת של הנבחרת, שהוא צריך להשתנות, ויכול להצליח גם בדרך אחרת שהוא פחות מכיר. השינוי הזה משפר את תומאס בתור מאמן וגם בתור אדם.
הסרט מצליח להציג את הסיפור בצורה טובה, גורם לנו לרצות לראות איך הדמויות יתקדמו, גורם לנו להיקשר לדמויות, ולרצות לדעת אם במשחק הם יצליחו לכבוש או אפילו לנצח. ואכן, בסוף הסרט אנחנו מקבלים את המידע מה באמת קרה לאנשים האמיתיים.
“הגול הבא מנצח” מצליח להכניס בצורה טובה לעלילה את הקשיים של שינוי מין, בכך שג’איה במהלך הסרט צריכה לבחור אם להמשיך עם ההורמונים בשביל השינוי, ובכך לפגוע ביכולת שלה, ולפגוע בהצלחת החברים שלה לקראת הטורניר, כלומר הקונפליקט של האם להקריב את עצמך לטובת החברים או לעשות את מה שהכי טוב בשבילך. בנוסף הסרט מציג גם התמודדות עם טראומה, שבסרט היא ההפסד של 31-0 לאוסטרליה, שבעקבותיו השוער נחשב “השוער הגרוע בעולם” ולא רצה להמשיך לשחק. גם כשביקשו ממנו לחזור הוא פחד להפסיד והרגיש לוזר. בסרט הוא אומר “אני כל יום מנצח את אוסטרליה בפיפא 32-0”, אבל במציאות הוא פוחד לחזור ולשחק. התיאור מראה עד כמה קשה להתגבר על אירוע טראומתי.
אבל, עם כל הדברים החשובים האלה, הסרט לא שוכח שהוא קומדיה, ומביא רגעים מאוד משעשעים, וגם פשוט מנסה לספר את הסיפור בצורה הכי מצחיקה ואמינה שאפשר.
צפו במקדימון הסרט:
כמובן סרטי ספורט (וגם הרבה סוגים אחרים, אבל אני חושב שזה בולט בעיקר בספורט), הם לא באמת על הספורט. כמה אנשים באמת יצפו בסרט שהוא נטו כדורגל, והאם חובבי כדורגל (כדורסל/בייסבול/כל דבר אחר) כאלו לא יעדיפו פשוט לצפות במשחק? גם סדרות טלויזיה כמו ״סופרסטריקה״ הם לא באמת על כדורגל. לכן מה שחשוב בסרטים האלו הם לא המשחקים, שאני מקווה שרואים מהם דקות בודדות, אלא המסביב. היחסים בין האנשים, התקוות שלהם, המאמצים שלהם, במקרה הזה – התרבות שלהם שאנחנו לא מכירים. אם סרט ספורט כזה נעשה באמת היטב, הוא מענין גם אם אתה לא מבין שום דבר בספורט הספציפי (נגיד – הוקי קרח). אם הוא לא נעשה היטב, הוא לא מענין אפילו את חובבי הספורט המסוים הגדולים ביותר.