טל סלוצקר בודק את השאלה: האם תתפוס הבינה המלאכותית בעתיד את מקום האמן האנושי?
המערכת
האם הבינה המלאכותית מאיימת על האמנים האנושיים שקיימים מאז ימי האדם הקדמון?
לדעתי, כאמן העוסק בתחום מזה עשרות שנים ומכיר היטב את העולם הזה הבינה המלאכותית איננה מאיימת על האמנים הפלסטיים כלל.
קודם כל המערכות אינן עושה מספיק, עדיין חסרות ליצירות בתוכנות DALL-E ודומותיה איכויות פיזיות שיתחרו ביצירות מעשה ידי אמנים, בציור כמובן, שלא לדבר על פיסול תלת מימדי.
בנוסף חסרות התוכנות את תכונת מחבר היצירות, הלוקח תחת כנפיו גופי עבודה ומכריז עליהם כשלו. זה שלוקח אובייקטים ומציג תערוכה, קורא לה בשם, ומציג אותה כאיזו קריאת תיגר על המרחב.
דוגמה אחת מני רבות מספור היא האסלה המפורסמת של מרסל דושאן:
בשנת 1917 לקח מרסל דושאן משתנה סטנדרטית מחנות לכלי בית, חתם עליה, והכריז עליה כיצירת אמנות. דבר שלא עלה על דעת איש לפניו.
בכך אמנם לכאורה ייתר דושאן את מלאכת האמנות לאמנים רבים שבאו אחריו, אך לא את תהליך הקריאה בשם, החתימה, ההכרזה על יצירת אמנות, ההגשה לתערוכה, ועוד פונקציות שממלא האמן והתוכנה איננה ממלאת.
בנוסף תוכנות בינה מלאכותית, למשל זו שמפעיל הצ'אט של בינג', אינן יוצרות ברמה ראויה רפליקות ליצירות של אמנים. תוצאותיו של הצ'אט הזה מביישות את האמנים אותם היא מתיימרת לחקות. בינתיים השדה האמנותי איננו מאותגר על ידי התוכנות החדשות, ולא הוצגה אפילו תערוכה בעלת שם אחת שתראה כיצד אלו מיושמות בהצלחה בשדה האמנותי.
ישנם דפקטים נוספים בתוכנות, למשל הן נעדרות יכולת יצירתית אמיתית. יכולתן היחידה היא לשלב מאפיינים של יצירות קודמות, ואין ביכולתן ליצור דבר מה חדש באמת כפי שאמן בן זמננו נדרש לעשות. למעשה אפילו אמנות רדי מייד התוכנה איננה מסוגלת לייצר, היות והיא איננה מצרפת חפצים רגילים לידי יצירות אמנות.
כך שמגבלותיהן של תוכנות הבינה המלאכותית בשדה האמנות עודן רבות מאוד. כמובן שההבנה הזאת לא מנעה סערה בכוס מים שבה נטען שהן עומדות להחליף את האמנים האמיתיים, טענה שגם ממנה לא חשו האמנים מאוימים אפילו קצת.
זאת בניגוד לאנשי הספרות שחלקם כן נתמלאו תבהלה.
לימודי תחילת השנה הקודמת של החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב נפתחו בשאלה האם תוכנות כאלו יחליפו את אנשי הספרות, והייתה תחושה שעל חלק לפחות התוכנות האלו כן מאיימות עם יכולותיהן בכתיבת שירה וסיפורת. המכניזציה של תהליך הכתיבה והטמעתה במחשבים מתקדמת יותר מתהליכי הציור והפיסול, ואף עשיית האמנות העכשווית שמורדת בתהליכים כאלה כבר מאז תחילת המאה העשרים. גם ספר בנושא בשם "תוכנת היצירתיות" מאת מרכוס דה סוטוי בהוצאת "ידיעות ספרים" לא זכה להיות אובייקט מרכזי על מדפי הספרים הביתיים. למרות עדכנותו לכאורה והאטרקטיביות שלו, הוא אינו נחשב ספר מופת בנושא עד כמה שאפשר לשפוט לפי האדוות שהעלה במי הספרות. מחבר הספר מגיע דווקא מתחום המתמטיקה, ופותח את הספר בתולדותיהן של מכונות והערכות מוקדמות על יכולתן להיות יצירתיות.
זהו ספר מעניין אין ספק, אך לא נראה שהוא הצליח להשפיע בביצת האמנות, שמבקשת איזה הלם חזק יותר.
אפילו דמיאן הירסט על הכרישים והפרות החתוכים לחלקים שלו עשה את מה שהתוכנות אינן עושות, וזאת למרות קריאות גנאי רבות שהוטחו לעברו (בשנים האחרונות מצייר המהפכן הזקן ציורי פריחת עצים ומפסל עירומים), עד שסיפק את הסחורה המסורתית יותר עבור הסוחרים. האמנים נותרו בלתי מסופקים מעבודתו.
נראה אם כן שלמרות הפיתוחים החדשים והמאיימים לכאורה על שדה הספרות, הם אינם משפיעים כמעט בכלל על שדה האמנות, שנותר מה שכונה "עולם האמנות". זה מתקיים בין אמנים, גלריסטים, סוחרים, אוצרים, ועוד עסקנים שלא עסוקים ביצירה הטהורה ובתכונותיה האמנותיות, ולעתים אף מריצים מנייה על חשבון הציבור, שצופה בהתדרדרותה של האמנות כתוצאה מכך שמתעלמים משיפוט אמנותי טהור שלה.
קראו גם
תשובה אחרת לשאלה המוצגת במאמר תימצאו בסיפור הקומיקס מכונה בולעת אדם.
