ראיון מקיף עם המשורר, מבקר השירה, העורך של כתב העת הספרותי “עמדה”, וחוקר תולדות הפילוסופיה, פרופסור עמוס אדלהייט, לרגל צאת ספר שירה חדש שלו וגליונות חדשים בכתב העת שאותו הוא עורך מזה קרוב ל-30 שנה.

המערכת

בימים אלו יצא לאור ספר השירה החדש, ה-13 במספר, של פרופסור עמוס אדלהייט “הבית קדם לנוף” (הוצאת “עמדה חדשה”, 2023), שקטעים ממנו אתם יכולים לקרוא ב”יקום תרבות”.

במקביל יצאו הגיליונות מספרי 50 ו-51 של המגזין הספרותי עמדה, שהוא אחד מעורכיו הראשיים. “עמדה” מתפרסם ברציפות מאז 1995, כמעט 30 שנה. הישג מדהים עבור מגזין ספרותי בעברית. מה עוד שיש לזכור שחלק גדול מזמן זה אדלהייט חי מחוץ לישראל, כמרצה באוניברסיטה באירלנד על תולדות הפילוסופיה של הרנסאנס.

במקביל אדלהייט יצר לעצמו שם כמבקר ספרות ושירה, וכאחד המבקרים הקשוחים ביותר בתחום זה.

להלן לראשונה ראיון מקיף שערך עימו ד”ר אלי אשד.

לעמוס אדלהייט ארבעה כובעים: הוא גם משורר; גם מבקר שירה ופרוזה עברית; גם עורך שני כתבי עת – “עמדה”, ו”קתרסיס”, העוסק בביקורת קפדנית של מחקרים בתחומים שונים ומגוונים של מדעי הרוח; וגם חוקר פילוסופיה בתקופת הרנסאנס.

בראיון נעסוק בכל ה”כובעים” הללו.

כריכת ספרו של עמוס אדלהייט Ficino, Pico and Savonarola

חקר הפילוסופיה של הרנסאנס

אלי: מה גרם לך להתעניין בפילוסופיה של הרנסאנס, ובדמות של איש הרנסאנס, ההומניסט והפילוסוף, האיטלקי ג’ובני פיקו דלה מירנדולה? מה הרלבנטיות העכשווית אם יש כזאת?

עמוס: כבר בתחילת הלימודים שלי באוניברסיטה נחשפתי לעולם המופלא הזה של הרנסנס האיטלקי – לפילוסופים, אנשי מדע, ואינטלקטואלים כדוגמת מרסיליו פיצ’ינו וג’ובני פיקו דלה מירנדולה, ונכבשתי בקסמם. ככל שהתעמקתי יותר כך גבר העניין שלי ברנסנס, מובן מאליו שלמדתי לטינית ויוונית עתיקה במטרה לקרוא את הטקסטים שנוצרו ברנסנס, עם הרקע הקלאסי שלהם. לכאורה אין רלבנטיות לעיסוק המקצועי שלי ברנסנס, ולא צריך רלבנטיות, שהרי מדובר באחת התקופות החשובות ביותר בתרבות המערב. זו התקופה, למשל, שממנה צמחו הרפורמציה והמהפכה המדעית, תקופה מכוננת עבור כל מי שמנסה להבין מניין נולדה המודרניות.

זו גם התקופה שהולידה את הפילולוגיה בהקשר המודרני, ביקורת הטקסטים (וביקורת המקרא), וסללה את הדרך למתודות המחקריות במדעי הרוח שתקפות עד ימינו מחד, אבל גם שימרה צורות חשיבה אלטרנטיביות ואפיסטמולוגיות לא שיגרתיות מאידך, הבאות לידי ביטוי במאגיה ובמדעי הנסתר למשל. ולא אמרנו דבר על ההישגים בציור, בפיסול, ובארכיטקטורה. אבל אם רוצים דווקא את הזוית הזאת, של הרלבנטי, אפשר לומר שהטוטאליות שבה אנשים ברנסנס התייחסו לטקסטים צריכה לעורר השראה ביחס למה שקורה היום.

אלי: פיקו דלה מירנדולה נחשב כאבי הקבלה הנוצרית, שהיא לכאורה גירסה נוצרית של הקבלה היהודית שעל פי המחקר התפתחה במאות ה-12 בספרד ובצרפת, ומהמאה ה-16 בצפת. על פי הגירסה המקובלת של חקר הקבלה, של גרשום שלום, כתבי יד של הקבלה הגיעו לידיו של פיקו, שיצר מהם גירסה נוצרית של הקבלה, שהפכה מאז למשפיעה מאוד בחוגי איזוטריקה וכישוף נוצריים. אבל אני רואה שאתה מכחיש טענה זאת בפירסום חדש שלך:

Pico the Magician and Kabbalist. Is it Really the Case?

מה אם כן לדעתך היה הקשר שלו לקבלה היהודית אם בכלל היה כזה? והאם הוא אכן חידש משהו בתחום?

עמוס: אני בהחלט לא מקבל את הטענה הרווחת במחקר, מזה 40-30 שנה ויותר, לפיה לקבלה היהודית היתה השפעה עמוקה ומשמעותית על ג’ובני פיקו. פיקו למרבית הצער לא ידע מספיק עברית כדי להתמודד לבדו עם הטקסטים הקבליים הקשים, שלא לדבר על הארמית של ספר הזוהר. ולא היה לו מספיק זמן ללמוד, ולכן היה תלוי בתרגומיו של יהודי מומר בשם פלוויוס מיתרידטס, שסיפק לו את כל החומר הקבלי בגירסה שלו. אני לא מחדש כאן כלום – את כל זה הוכיח בשעתו החוקר חיים וירשובסקי.

אין לי בעיה עם התזה של וירשובסקי שפיקו מתחיל מסורת חדשה של קבלה נוצרית, מסורת שבה מלומדים נוצרים עוסקים בקבלה היהודית כדי להוכיח את המיסתורין הנוצרי. אני עוסק בכל זה ויותר בפירוט בספרי על פיקו והסכולסטיקה שהופיע ב-2022.

ספרו של עמוס אדלהייט A Philosopher at the Crossroads

מי שמרחם על רשעים סופו שיתאכזר לצדיקים

אלי: אתה מבקר ספרות מזה שנים רבות. יש מי שטוענים שאתה מבקר הספרות האכזרי ביותר בשפה העברית לאחר עזיבתו את העולם של אמנון נבות ז”ל, וגם לפני זה. לא אשאל את מי אתה לא מעריך בספרות ובשירה, כי זה ידוע והרשימה ארוכה. אתה ידוע גם כמי שתוקף גם מבקרים אחרים ולא רק סופרים ומשוררים. השאלה היא את מי אתה כן מעריך בספרות ובשירה העברית העכשוויות, אם יש כאלו.

עמוס: אני לא מבין את הביטוי “מבקר ספרות אכזרי”, זה ביטוי שמבטא חוסר הבנה עמוק לגבי ספרות וביקורת. תפקיד המבקר הוא לשפוט את איכותו ומקוריותו של הטקסט שלפניו. הוא עושה את זה לפי מידת יכולתו. יש היום המון כתבנים גרפומנים בעלי יומרה מגוחכת שאינם מודעים כלל למצבם האמיתי. הרעה החולה היא נוסח מתחכם וסינתטי שהוא תוצר של סדנאות לכתיבה יוצרת. כל כתבי העת חוץ מ”עמדה” מלאים בנוסח הזה. האם צריך “לרחם” עליהם ולשבח את הקשקושים שלהם? פירושו של דבר לרמות אותם, ובעיקר לרמות את הקוראים.

האם לקוראים אין שום זכויות? אני חושב שגם לקוראים, שמשלמים ממיטב כספם ומקדישים ממיטב זמנם לקרוא טקסט, יש זכות בסיסית לקבל עליו דיווח מושכל ואובייקטיבי, האם הוא טוב או לא, האם ראוי לקריאה או לא, האם שווה להוציא עליו זמן יקר או לא.

דעתי היא שמי שמרחם על רשעים סופו שיתאכזר לצדיקים. אני מעדיף לומר אמת, אין לזה שום נגיעה ל”אכזריות”.

אלי :מיהם הסופרים והמשוררים שאתה כן ממליץ לקרוא אותם, ואף חושב שהם משכמם ומעלה, ואף ראוי שילמדו בבתי ספר ובחוגי קריאה.

עמוס: מערכת החינוך מצליחה לחסל כל דבר שהיא נוגעת בו, אז הייתי מעדיף שאת הסופרים הטובים שעדיין פעילים היום יגלו קוראים רעבים ולא המורים לספרות. בפרוזה יש לנו את לאה איני, בועז יזרעאלי, רן יגיל, יובל יבנה, סמדר שטינברג, משה פינטו, יוסי גרנובסקי, ועמיחי שלו – זאת קבוצה נכבדה מאוד של מספרים חשובים בעיני. יש אחרים, אבל אל אלו אני קרוב. בשירה עדיין פעילים דליה הרץ (שמפרסמת בימים אלו קובץ שירה חדש), ישראל פנקס, והרולד שימל, שאני מאוד מחשיב את כתיבתם. אריק אלף הוא משורר עכשווי חשוב ומקורי מאוד. לצידו אני מחשיב את כתיבתם של יובל גלעד, יהונדב פרלמן, נורית כהנא, וחן יסודות. יש שני משוררים שאני מאוד מעריך שהפסיקו לכתוב: סיגלית דוידוביץ’ ואבי פלדשטיין.     

מצב מדעי הרוח

כריכת גליון 29 של כתב העת “קתרסיס” שעמוס אדלהייט הוא אחד מעורכיו.

אלי: אתה עורך גם של קתרסיס, כתב עת העוסק בניתוח וביקורת מחקרים בתחומים שונים של מדעי הרוח. מישהו מקורב ל”קתרסיס” אמר לי שאתה העורך הראשי האנונימי. זה אומר שיש לך אפשרות להעריך היטב מהן המגמות במדעי הרוח בשנים האחרונות, גם בישראל וגם בחו”ל. יש לך הערכות לגבי מגמות אלו? האם אתה רואה רק התדרדרות בתחומים שונים במדעי הרוח או גם מגמות של שיפור?

עמוס: אני ממש לא העורך הראשי של “קתרסיס”, אלא בסך הכל אחד העורכים, ולא הפעיל שבהם. אני רואה בעיקר הידרדרות גדולה במדעי הרוח, ירידה גדולה בסטנדרטים, עלייה חדה בשרלטנות ובאחיזת העיניים.

כתב העת “עמדה”

עטיפת גליון 12/13 של “עמדה” עם העורכים והמשתתפים על העטיפה.

אלי: “עמדה” היא כעת בגיליון ה-51 שלה, ומתפרסמת מזה קרוב ל-30 שנה. מהם הסיפורים, המאמרים, השירים, ב-51 הגליונות שאתה ממליץ עליהם לקורא המתחיל כמיטב שבמיטב, “העידית” שחובה לקרוא כדי להבין מהו כתב העת ומי ומה היא הספרות העברית? תן לי דוגמאות ספציפיות של היצירות שמשקפות את המיטב על פי טעמך האישי כיוצר וכעורך, והסבר מדוע דווקא הם חשובים.

כריכת “עמדה” גליון 50

עמוס: אתה לא מצפה שאשלוף את מיטב הטקסטים שהופיעו ב-51 גיליונות “עמדה”. נכון, יש המון טקסטים נהדרים שם, מדובר על כמעט 30 שנות פעילות, המון יוצרים, המון טקסטים, מקור ותרגום.

כמה מהזכרון: פרסמנו שירים נהדרים של הרולד שימל; מאמר של מקסים גילן על יונה וולך; אני אוהב את תרגומיו של משה בן-שאול לאנטונן ארטו; את תרגומי עודד פלד להרט קריין, ויטמן, מלוויל ופוקנר, לצד שיריו המקוריים; את תרגומיו של רומן וטר לשירה וסיפורת רוסית. פרסמנו טקסטים נהדרים של יותם ראובני, יונתן בן-נחום, דורית אבוש, לאה איני, בועז יזרעאלי, יעל ישראל, סמדר שטינברג, רוחמה אלבג. מדובר ביצירות חד-פעמיות שרבות מהן לא כונסו בספרים. פרסמנו יצירות ראשונות של המון סופרים ומשוררים, ובכך אנחנו ממשיכים את המפעל הענק של כתב העת “עכשיו” ועורכו המיתולוגי גבריאל מוקד, שאף פרסם ב”עמדה” כמה מן “הואריאציות” ( קטעי פרוזה על נושאים פילוסופיים שונים ) החשובות ביותר שכתב בשנים האחרונות.

משורר

עטיפת ספר השירים של עמוס אדלהייט “איגרת מפלסטינה” שירים על ההתיישבות היהודית בפלסטינה בימי החלוצים.

אלי: פירסמת עד היום 12 ספרי שירה, ואני מניח שעוד שירים בכתבי עת שלא פורסמו בספרים. בהם בולטים איגרת מפלסטינה, שירים מההתישבות היהודית בארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת, ושירי העתיד הרחוק של על הדמות של תיאודור בספר “נשימה”, וכמה אחרים.

לאיזה כיוון שירי אתה נוטה ללכת במסגרת המגמות שקיימות בשירה העברית הישנה והחדשה. מיהם המשוררים שאתה רואה בהם מקורות השראה, אם ישנם כאלו בספרות העברית או הכללית?

עמוס: בשנים האחרונות אני כותב ברצפים ולא בשירים בודדים. פרסמתי טריפטיכון (“עיר ההיטלים הנוצצים” בשלושת ספרים “עיר ההיטלים הנוצצים א”, “עיר ב: היטלים ונספחים”, “עיר סודית”), ודיפטיכון (“מחקרים אסטרטגיים על החלל” בשני הספרים “אני-את-חלל”, ו”מסה על החלל הריק”), ורצפים יחידאיים.

הספר החדש, “הבית קדם לנוף”, הוא תלכיד של פרוייקציות, נופים מודבקים מהגליל ומהחלל החיצון, שנכנסו לתוך דפים, תוך התמקדות במה שאני קורא דימויי תשתית: המדבר, העיר, והים. ניסיתי להכניס יותר אויר בספר, לפזר את הדחיסות שמאפיינת את כתיבתי. כשאתה מתבגר קצת ככותב אתה מאזן את הקריאה עם חוויות של חיים. לכן קשה לי עכשיו להצביע על מקורות של השראה, אין באמת כאלה, אני לא ממשיך שום נוסח קיים בשירה העברית.    

ספרו של עמוס אדלהייט “עיר ב: היטלים ונספחים”

עד כאן עמוס אדלהייט.

לסיכום אפשר לאמר שעמוס אדלהייט הוא דמות בולטת בספרות העברית החדשה, אם כי אניגמטית.

מבקר קטלני, ומשורר שמסוגל לכתוב שירת נופים על הרקע הזר והמוזר והעתידני ביותר. צירוף שקשה למצוא אותו אצל משוררים אחרים.

עמוס אדלהייט
עמוס אדלהייט

קיראו גם:

העמדה של עמוס אדלהייט

הפוסט הקודםאפשרויות לבית ולנוף – קטעים מ”הבית קדם לנוף”
הפוסט הבאמתקשר הביתה – שירים ממלחמת לבנון
עמוס אדלהייט
יליד 1969. חוקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של הרנסאנס, משורר ועורך ספרותי. נמנה על המייסדים, העורכים, והמשתתפים הקבועים של כתב העת לספרות "עמדה". שיריו מתפרסמים בקביעות בכתבי העת ובמוספים הספרותיים מסוף שנות השמונים. פרסם 12 ספרי שירה, וכמה ספרי עיון. הקים את סדרת 'ספרי מופת עבריים', אשר מתמקדת בפרסום יצירות של סופרים עבריים נשכחים שספריהם אזלו מהשוק לפני שנים. עד עתה יצאו לאור בסדרה ספריהם של אשר ברש, ישראל זרחי, נח שטרן, יעקב פיכמן, יעקב שלום קצנלנבוגן ואליהו מיידאניק. מלמד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה הלאומית של אירלנד, מיינות'. https://he.wikipedia.org/wiki/עמוס_אדלהייט
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.

2 תגובות

  1. Yuval Welis בפייסבוק :
    לא ציין רק מהיכן ה׳שרלטנות׳ מגיעה…
    וכן הנחשבים בעיניו אינם מוכרים כמעט, או נמכרים.
    לא ציין מי מבין הנמכרים טוב – בעיה

  2. לפרופסור עמוס אדלהייט.
    שלום רב.
    קראתי את הריאיון שלך עם אלי אשד ביקום תרבות. היושרה שלך גרמה לי להתפעמות כזו, עד שאני מוכן לחרוג מטבע ברייתי ואפילו לוותר על כבודי, כדי לבקשך, להרכין ראש לפניך וכל מה שתרצה, אם זמנך מאפשר לך – ערוך את ספרי “לקראת עידן הבהירות,” אם זה לא אפשרי, אז לכל הפחות קרא אותו, אם זה לא אפשרי אז לכל הפחות קרא כמה פרקים שנראים לי משקפים את מה שיש בספר. ואם כל זה לא אפשרי, אז אולי בכל זאת יש באפשרותך להמליץ לי על עורך, הקרוב לגישתך – התבוננות אמיתית וכנה על הטקסט וביקורת תבונית ללא משוא פנים. תודה. ברכות ובשורות טובות. טוביה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע × אחד =