אבי גולדברג קרא גליון מיוחד עם תחזיות דיסטופיות אפוקליפטיות לאמסטרדם והתעורר לתוך ידיעות על אפוקליפסה בעוטף עזה. הוא כותב על הגליון והדמיון.
המערכת
לעיתים טווח הזמן והמרחק בין דמיון, דיסטופיה, למציאות, קצר כהרף עין.
כך אירע שביום שישי שלפני מלחמת שמחת תורה 2023 סרתי לחנות ספרים סיינט ג’ורג’ בברלין, והצטיידתי “בתחמושת קריאה” לטיסה חזרה לארץ ביום א’.
את עיני משך כתב עת העוסק בתרבות ואומנות במרחב הציבורי שיצא לאור בהולנד ב-2009. כתב העת Open סיקרן אותי, וכבר באותו יום שישי החלתי לקרוא בו. סיקרנה אותי במיוחד כותרתו יוצאת הדופן “אמסטרדם 2030 אזור מלחמה“, כותרת משנה “לדמיין את הבלתי ניתן לדמיון”.
דיסטופיה בעיר אמסטרדם השלווה??
אין ספק שקובץ המאמרים סביב הרעיון הדיסטופי של מלחמה בעיר ההולנדית השלווה ואפופת ניחוח המריחואנה נשמע מופרך.
עד לבוקר אותו שבת, בו קיבלתי את ההודעה הנוראה על הדיסטופיה המתממשת על קיבוצי הגדר הדרומית ועל הישובים הסמוכים. על הזוועות המתרחשות בישראל בעוד אני נמצא הרחק בברלין. הבשורה הרעה אודות ההתרחשות הרחק בישראל, לאחר שקראתי את החוברת הדיסטופית המדכדכת בלילה שבין שישי לשבת, היתה מעין מימוש נוראי של נבואה שחורה הצפונה בין דפי החוברת. האותיות, נייר הכרומו, התצלומים, והאכזריות לה לא היינו מוכנים, התממשו לפתע לא באמסטרדם, אלא אצלנו בבית.
הקשר שבין הדיסטופיה המדומיינת עבור עיר התעלות הצפונית, לקיום הנפיץ בו נמצאת מדינת ישראל, מרתק ככול שהוא, לא עלה על דעתי אלא כעבור שעות, אחרי אותו בוקר שבת נורא, ולכן מצאתי לנכון להביא את תמצית המאמרים.
דבר המערכת של Open נסב על האפשרות הרחוקה של מלחמה באזור האורבני הצפוף של העיר אמסטרדם, ואיזה צורה תקבל מלחמה שכזו. האם בכלל אפשר להגן על התשתיות, על מקורות המזון והמים, של כרך ענק מודרני? התשובות אינן ישירות, אלא עולות במקובץ מהמאמרים והסיפורים שבחוברת.
כדי להמחיש את זוועות המלחמה צורפה לחוברת מפה מעשה אומן. יוצר המפה הרכיב על מפת אמסטרדם גדלת מידות מפות ובהן נתונים שנאספו על ידי הצבא הכובש של העיר במלחמת העולם השנייה לפני כיבושה, ועדכונים שנעשו בעת הכיבוש של אמסטרדם על ידי שלטונות הכיבוש. מכלול רב תוכן ובו סומנו מתקני אספקה עיקריים, מתחמי מסחר, סכרים וגשרים המיועדים לפיצוץ במקרה של נסיגה מהעיר, ואף אזורים בהם רוכזו יהודים לפני הגירוש למחנות המוות.
די בעיון במפה המפורטת כדי להתרשם מההכנות שנעשו לקראת כיבוש העיר אמסטרדם. הכנת מפות בטרם ובזמן הכיבוש, כולל ציון מדויק של מתקנים חיוניים, תחנות כוח ושאיבה, מחנות, תעלות תת קרקעיות, שטחי קבורה, ולהבדיל מתקני איסוף אשפה. אחר כך עברה בי חלחלה, כשקראתי על המפות שנשאו המרצחים בהתקפה של שמחת תורה, וקישרתי בין הדיסטופיה למציאות.
הגליון כולל ראיון ארוך, מלווה בתצלומים וציטוטים, עם פרופסור אייל וייצמן, אדריכל ומרצה בלונדון, ועם רא”ל אביב כוכבי ואלוף שמעון נווה. הבחירה במרואיינים האלו קירבה את הדיסטופיה מאמסטרדם למציאות חיינו. המאמר והציטוטים בו מתמקדים במימוש תיאוריית מלחמה בשטח בנוי בצפיפות, ובאופן קונקרטי במחנות פליטים, כפי שיושם בשכם במבצע חומת מגן (2002), תוך שימוש בראייה שונה של המרחב, דהיינו תנועת הכוחות הישראלים שלא בהתאם לרחובות, אלא פריצה דרך קירות בתים ותנועה נסתרת של הכוחות התוקפים. שני אנשי הצבא מסבירים כי תורת לחימה זו נלמדה מתוך כתביהם של הפילוסופים הצרפתיים בני המאה העשרים דלז וגואטרי.
האומנים עדי קפלן ושחר כרמל, שבציוריהם ועבודות המיצג שלהם מעבירים ביקורת על הממסד הישראלי, עיבדו את הסיפור הקצר של אביגדור המאירי משנת 1951 “המנהיג“, לסיור גראפי מסויט באמסטרדם המדומיינת של 2030. המנהיג הוא איש חסר ייחוד, שבזכות כריזמה לא מובנת קוסם להמונים, והופך לדיקטטור חסר רחמים בעת צרה, כשגורל נתיניו נתון בידי עושי דברו האכזריים. ההשראה לסיפור המקורי של אביגדור המאירי באה מן הסתם ממחנות השבויים הרוסיים בהם שהה במלחמת העולם הראשונה.
מאמרם של ויטצקה מאס ומטאו פסקווינילי הוא סקירה ייצוגית אודות פתרונות אפשריים לקיום אוכלוסייה עירונית במצוקה באמצעות דרכים אלטרנטיביות, פיתוח חקלאות עירונית מאולתרת, וניצול משאבים מקומיים לכלכלת התושבים, כאשר שרשרת המזון נקטעת בעת מלחמה. בגישה המכונה Urban Cannibalism משתמשים במקורות הקיימים בעיר, תזונה, כולל בעלי חיים, אספקת אנרגיה, וכולי.
המאמר מביא מספר דוגמאות לממשל בעורף המסייע לתושבים במציאת פתרונות יצירתיים, בהדרכת והנחיית התושבים לניצול המשאבים הציבוריים, שטחים ירוקים וגגות לגידולים, ושימוש במקורות מזון אלטרנטיביים.
כך לדוגמא בהולנד, בה הופסק יצוא פקעות הצבעונים במלחמת העולם השנייה, נמצא פתרון יצירתי לטונות של פקעות שעמדו להירקב, במתכון המלמד כיצד להפוך את הפקעות למרק טעים ומזין. עוד הם מתארים את המאמץ התודעתי לממש את פוטנציאל השטחים הפתוחים בעיר לעיבוד ערוגות מניבות ירק. הסיסמא שהטמיעה ממשלת אנגליה בתושביה המופגזים הייתה “ניצחון בעזרת המעדר” – עיבוד גינות ביתיות לגידול ירקות. גם תיאור מוקדם יותר בהיסטוריה של עיר אירופאית תחת מצור מתועד היטב. זהו תיאור השחיטה הגדולה, ומן הסתם הבלתי נמנעת, של חיות מחמד ביתיות ושל בעלי החיים מגן החיות במצור הפרוסי ב 1871-1870 על פריז.
סיפורו הדיסטופי של הסופר ההולנדי דירק ואן וילדן “מכתב מאמסטרדם” מתאר את העיר מתפוררת, ואת מוסדותיה מאבדים שליטה בעת משבר, כולל שלטון כנופיות ומעשי ונדליזם. התיאורים מזכירים במקצת את שאירע כאן בישראל ב”ערים המעורבות” לפני שנתיים בעת מבצע “שומר חומות”.
אך דבר מהמסופר והמדומיין בקובץ הדיסטופיה הזה אינו מגיע לדרגת הזוועה של הפוגרום האכזרי שחוותה ישראל ב-7 באוקטובר.
כשמהרהרים בתכני החוברת ובעצם הצורך להוציאה לאור, נראה ששיתוף הפעולה של השלטון האזרחי ההולנדי עם הכובשים, לעומת ההקרבה של פעילי המחתרת ההולנדית, הנזקים שנגרמו לעיר, והוואקום הגדול והבושה שהותיר הגירוש המאורגן של תושביה היהודים, עדיין צרובים בתודעה העירונית ולא נמחו.
