בימים כאלו דווקא צריך הומור, ובודאי לא להיצמד למסכים עם הברברת האינסופית ותמונות הזוועה. אבי גולדברג מביא לנו מפניניו של הסטיריקן אולי הידוע ביותר בשפה האנגלית – ג’ונתן סוויפט.

המערכת

ג׳ונתן סוויפט ויקיפדיה
ג׳ונתן סוויפט ויקיפדיה

ספר ההדרכה הסאטירי “הוראות למשרתים”, או כפי שמשתמע מתוכנו “מדריך שימושי למשרתים”, נכתב ככל הנראה בשנת 1731, אך לא פורסם בימי חייו של המחבר. הטקסט הנוכחי הוא מתוך פרק המבוא לספר, שפורסם ב-1801, 56 שנה לאחר מותו של סוויפט. בהקדמה לספר מעיר העורך כי “ההוראות למשרתים” הוא כנראה כתב יד שלא הושלם, טיוטה שצריכה תיקונים. מבין  קוראי כתב היד, עוד בחייו של סוויפט, נשמעה ביקורת על הסגנון וההומור הנמוך בו נכתב, כביכול כדי לרצות קהל קוראים רחב. הספר נכתב בתקופה בה יצאו לאור מדריכים וספרי הוראות לכלכלת משק הבית, ובהם בין היתר גם הנחיות בדבר היחס כלפי המשרתים על פי תפקודם השונה: למבשלות, לגננים, לרכבים, וכיו”ב. סוויפט כתב סאטירה על נושא זה בה הוא מנחה את המשרתים כיצד לשרוד כמשרת בשירות בעלי בית גסי רוח וחסרי סבלנות, או נצלנים.

כריכת beeton's book of household management
כריכת beeton’s book of household management

באותה תקופה (המאה השמונה עשרה) חל גם שינוי בנושאים בהם עסקה הספרות היפה באנגליה. הסופרים מצאו, בין היתר, מצע חברתי חדש ביחסים שבין הבעלים למשרתים, הראוי לשמש את הרומנים שכתבו. הספרות הפנתה את תשומת הלב מיחסים בין בני המעמד העליון לבין עצמם, ליחסים שבין אדונים למשרתים, והידוע בספרים אלה באותה תקופה היה “פמלה” מאת ריצ’רדסון, רומן החושף לראשונה את תלאותיה של משרתת, השומרת על תומתה כנגד תשוקותיו הנכלוליות של מעסיקה התאוותן הרוצה לשעבדה לצרכיו.

בסוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים כבר “הותרה הרצועה”, וסופרים נתנו ביטוי חופשי וביקורתי למרקם החברתי המיוחד של אנגליה, ליחסים בין בני המעמד הגבוה לבני המעמדות הנמוכים. אפשר למצוא המחשה לכך ביחסים הרומנטיים בספריו של פורד מדוקס פורד, ובאופן בולט בספרו “החייל הטוב” מ- 1915 הנחשב לאחד מהרומנים הטובים ביותר של המאה העשרים. כך גם הספר “מאהבה של הליידי צ’טרלי” של ד.ה. לורנס, העוסק במרקם רומנטי חברתי, בו הפער בין המעמדות רק מוסיף עניין למתח המגדרי המאפיין אותו. ראוי להזכיר את תרומתו ההומוריסטית המצוינת של פי.ג’יי. וודהאוס שביסס את סדרת הספרים שלו, שזכו להצלחה רבה, על היחס בין אדונים למשרתים, אך בהיפוך התפקידים. היחסים שבין אדון צעיר וחסר ניסיון בהוויות העולם למשרתו הערמומי ורב התושייה ג’יבס, היודע בחכמתו להוציא את אדונו מכול צרה.

כריכת my man jeeves של p.g.wodehouse
כריכת my man jeeves של p.g.wodehouse

להלן מקצת מ”עצות והנחיות” לעובדי משק הבית שנותן סוויפט כדי לשרוד תחת גסות רוחם של בני המעמדות הגבוהים בחברה האנגלית של תקופתו.

תרגום מתוך פרק הפתיחה מספרו של סוויפט: כללים הנוגעים לכלל המשרתים באופן כללי

כאשר אדונך או גבירתך קוראים לאחד המשרתים בשמו, ואם המשרת לא נמצא במקום, מומלץ לכם להתעלם מהקריאה. כדאי שאף אחד מכם לא יענה במקומו, כי אז לא יהיה קץ לעבודת הפרך שלכם. לאדונים עצמם, די להם בכך שמשרת מציית לקריאתם ומתייצב, כדי להטיל עליו עוד עבודה. כאשר במהלך עבודתך עשית טעות, היה תמיד תקיף וחצוף, והתנהג בעצמך כאילו אתה הצד הנפגע. התנהגות כזו מיד תרתיע את המאסטר, אדון הבית או הגברת, מכוונתם לנזוף בך, לראות בך את האשם. אם נוכחת שנעשה לאינטרס של אדונך עוול בידי אחד מחבריך המשרתים, הקפד להסתיר את ידיעתך זו מאדון הבית, זאת מחשש שיראו בך מלשין. עם זאת, יש חריג לכלל זה, כאשר הנזק נגרם על ידי אחד המשרתים הזוכה ליחס מועדף, איש מתנשא אשר שנוא בצדק על ידי כל הצוות, אזי מחויבים כולם, תוך נקיטת זהירות, להטיל את כל האשם לכשלים או למחדלים במשק הבית, על אותו משרת מועדף.

הטבח, המשרת, החצרן, מנהל משק הבית, הקניין, וכל משרת אחר הדואג להוצאות הבית, צריך להתנהג כאילו יש לנצל את כל תקציב הבית של אדונו על תחום עשייתו המסוים. לדוגמה, אם הטבח מחשב את התקציב השנתי של אדונו למשק הבית כאלף פאונד, עליו להסיק באופן סביר מכך, שאלף הפאונד בשנה ידרשו לו לרכישת בשר, ולכן אין עליו חובה לחסוך. גם רכב צריך להפעיל אותו שיקול דעת, כך גם החצרן, והמבשלת, וכך כל סעיפי ההוצאות ירוקנו את מלוא תקציב הבית כציות ומתן כבוד לבעל הבית. 

האדונים והגבירות נוטים לבוא בדרך כלל בטרוניה למשרתים על כך שאינם סוגרים את דלתות החדרים בבית אחריהם. אבל לא האדונים ולא הגבירות מעלים על דעתם שאת הדלתות הללו יש לפתוח כדי שיהיה ניתן לסגור אותן, ושהטרחה הכרוכה בכך רק נכפלת. לפתוח–לסגור, לפתוח-לסגור. על כן הדרך הטובה ביותר, הקצרה והקלה ביותר, היא לא לעשות אף לא אחת מהפעולות הללו. אבל אם הורגלת מכוח השנים לעשות זאת, ואינך יכול להתגבר על כוחו של ההרגל לסגור את הדלת, אזי לפחות טרוק אותה בעוצמה כזו שתזעזע את אמות הסיפים, וכל רהיטי החדר יקרקשו מעוצמת ההדף, ובכך יהיה להדגיש את העובדה שאתה מקפיד לציית להוראות האדון והגברת שלך.

משרת צעיר, אייר את שמך ואת זה של אהובתך באמצעות עשן של נר על תקרת המטבח באולם המשרתים, כדי להציג לראווה את כשרונך. אם אתה בחור צעיר ומכוער, בכל פעם שאתה לוחש לאהובתך ליד השולחן, הרץ את אפך המלא על לחייה. או, אם נשימתך טובה, נשוף על פניה. אני יודע שהיו להתנהגות זו השלכות טובות מאוד בחלק מהמשפחות…

כאשר אתה ננזף בפומבי על ידי אדונך (מנהג שהוא, עם כל הכניעות לאדונינו ולגבירותינו, מהווה לכל הדעות התנהגות שאינה ראויה) קורה לעתים קרובות כי אדם זר כלשהו שנוכח במקום ההתרחשות יהיה בעל חוש צדק וטוב הלב הנדרש כדי לצאת להגנתך, ויעיר הערה לזכותך. במקרה כזה תוכל לנצל את ההערה ולהצדיק את עצמך, ואולי תסיק בצדק כי בכל פעם שאדונך יגער בך בעתיד בנסיבות דומות, תוכל להזכיר לו את דברי המתערב הזר, ולהעיר לו שהוא טועה בגערתו. כן תוכל לספר לעמיתיך המשרתים את המקרה בדרכך, והם בוודאי יצדדו בך. לכן, כפי שאמרתי כבר, בכל פעם שאתה מתלונן, התלונן כאילו אתה הוא הצד הנפגע.

לעתים קרובות קורה שמשרתים הנשלחים בשליחות נוטים לנצל את המשימה, ולהאריך במקצת את זמן שהותם מחוץ לבית, יותר ממה שהשליחות אורכת. אולי בשעתיים, בארבע, שש, או שמונה שעות, או משהו כזה. שכן, הפיתוי להיות חפשי גדול, ואדם בשר ודם אינו יכול תמיד לעמוד בפניו. כשאתה חוזר לאחוזה, האדון מסתער עליך והגברת נוזפת בך. במצב זה עליך להודות ולהיראות כמי שנתפס בקלקלתו, שהאשמה שלו אכן הוכחה, אלא שהנסיבות להתרחשות היו מאוד מיוחדות. עליך להתנער מהאשמה, לתרץ, ולהצדיק את התנהגותך. עליך להצטייד מראש בסדרה של תירוצים, שיספיקו לכסות אותך בכול הנסיבות ולשרת את מטרותיך בכל הזדמנות: למשל, דוד שלך הגיע הבוקר העירה כדי לפגוש אותך, ולשם כך צעד ארבעה-עשר מיילים, וחוזר כבר למחרת לכפרו; משרת עמית שלווה ממך כסף כשלא היית בחדרך, ברח לאירלנד; נפרדת מעמית משרת זקן, שנשלח לברבדוס; אביך שלח אליך פרה כדי שתמכור אותה בשוק, ולרוע מזלך לא הצלחת למצוא סוחר בקר עד תשע בערב; רגלך פגעה באבן, והוכרחת להישאר שלוש שעות בחנות, לפני שהצלחת להתאושש ולצעוד מחדש; מחלון צריח טירה שחלפת על פניה הושלכה פסולת אשפה שנחתה עליך, והתביישת לחזור הביתה לפני שניקית את עצמך ועד שהצחנה תתנדף מבגדיך; נפרדת מבן דוד יקר, שנדון לתליה בשבת הבאה; המגייסים לחיל הים הביאו אותך בפני שופט שלום שהחזיק אותך במשך שלוש שעות לפני שבכלל שמע את טיעוניך נגד הגיוס הנכפה עליך ויצאת משם רק לאחר שעוררת מהומה רבתי.

ואפשר גם: פקיד ההוצאה לפועל תפס אותך בשגגה לצורך גביית חוב עבור בעל חוב, והחזיק אותך כל הערב בבית מעצר. או, למשל, סיפרו לך שאדונך הלך לבית מרזח והסתבך שם באיזו צרה צרורה, ודאגתך הייתה כה עמוקה עד שיצאת מיד לחפש אחריו במאה בתי מרזח ששורצים בין פאל-מאל לטמפל-בר.

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

15 + 14 =