אלי יונה בסיפור קצרצר על משורר קדמון.

סימונידס מהאי כיאוס, משורר יווני קדמון. בציור מאוחר מכרוניקות ניברברג, 1493. ויקיפדיה

סימונידס הצעיר נפל לרגלֵי השיש הקרות של ראש האלים האולימפים וקונן על מר גורלו: “לְמה הענקת לי זוג ידיים, אם אין לי אף אחת לחבק?”

דמעותיו החיו את הפסל כנשיקותיו הרטובות של פיגמליון ובת קול אלוהית השיבה לו: “כדי שתוכל לכתוב!”

אבל סימונידס לא פסק לבכות ולשאול: “לְמה הענקת לי לב, אם אין לי אף אחת לאהוב?”

“אף אחת לאהוב?!”, רעם עליו אלוהי הברק, “יש לך תשע! ואני מבטיח לך שהן יאהבוך בחזרה”.

ואכן, תשע המוזות השיבו לסימונידס אהבה והוא הפך לאחד מגדולי משוררי יוון.

ובכל זאת, בגיל שמונים ושמונה, על ערש דווי, התאונן באוזנֵי בוראו שהיה מעדיף אישה אחת בשר ודם. “מה לעשות,” פרץ קול קר מלב האבן, “שזו מנת גורלם של כל המשוררים המקוללים, שזוכים באהבת הנשים רק לאחר מותם?”

והרי לכם סיפור במקום מכתב התאבדות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × 3 =