לכו ונלכה / ענבר ברגמן
שְנֵי בָּתֵּי גִּדּוּל זֶה לְצַד זֶה –
בֵּית יַעֲקֹב,
וְגַן שֶנּוֹשֵׂא אֶת
הַתָּו הַגֵּאֶה.
–
אוֹתָהּ הַשֶּמֶש מְאִירָה אֶת שְנֵיהֶם,
אוֹתָן אוֹתִיּוֹת נִלְמָדוֹת.
–
בְּקוֹל גָּדוֹל קוֹרְאִים אֶת הָאוֹת
אָלֶף
בְּכָל הַכִּתּוֹת.
–
בְּאַחַת לוֹמְדִים לְאַיֵּת
“אֱלֹהִים”.
–
בָּאַחֶרֶת
שֶאַבָּא הוּא גַּם
שְנֵי הוֹרִים.
בְּאוֹתָה הַשָׂפָה,
בְּאוֹתָם הַכֵּלִים.
השיר שלפנינו מופיע בתחילת הגיליון “גאים להציג 2023 – גיליון התנגדות מיוחד של ספרות ואמנות קווירית לחודש הגאווה תשפ”ג” בעריכת המשורר והסופר אילן שיינפלד. שיינפלד כותב בפתח הדבר שלו, “מן הארון – אל הגיליון”, את קיצור תולדות המאבק הלהט”בקי האישי שלו והכללי של הציבור הזה בישראל. הוא קושר, בצדק, בין המאבק הזה לבין זכויות האזרח ומערכת המשפט הישראלית וחותם את דבריו כך: “הקהילה הגאה יכולה לשגשג רק במדינה דמוקרטית, ליברלית, שמערכת המשפט שלה חזקה, והשיוויון, החירות והצדק הם ערכיה”. ובהמשך: “ישראל לא תהיה דיקטטורה, ולא תהיה מדינה המפלה את מיעוטיה בכלל ואת חברי וחברות הקהילה הגאה בפרט. כדי להבטיח זאת יצאנו למאבק החשוב ביותר בתולדות ישראל, ולא נרפה ממנו עד שננצח”.
ענבר ברגמן, מחברת השיר, היא משוררת צעירה, בת 21, מנתניה. ספר ביכוריה, “שואפת כותבת נושפת“, ראה אור ב-2019 בהוצאה עצמית. בין הדברים שמצוינים לגביה לכדה את עיני השורה הבאה: “כלת חידון התנ”ך של מחוז תל אביב לשנת 2018”. כותרת השיר שלה נשענת על הפסוק המקראי “בית יעקב לכו ונלכה באור ה'” (ישעיהו, ב, ה), אך היא גם מעלה במחשבה את אגודת ביל”ו (ראשי התיבות של תחילת הפסוק), שהוקמה במסגרת תנועת חיבת ציון בסוף המאה ה-19 לאחר הפרעות ביהודי דרום רוסיה (“הסופות בנגב”). אגודה זו חרטה על דגלה את קבלתו הלאומית של כל מי שבשם “עברי” ייקרא.
ברגמן מראה לנו בשיר שלה שהעברית משותפת לשני בתי הגידול של גני הילדים, זה של בית יעקב, וזה של הגן הנושא את התו הגאה. ואולי היא מכוונת כאן יותר מכל לאנושיות המשותפת לכולנו, רוצה לומר שהיא קוראת גם לגילויי אנושיות מצד כל אדם כלפי רעהו השונה ממנו. כך, אפשר שכותרת השיר מקבלת גם משמעות מגדרית, מכאן “לכו” ומכאן “נלכה”.
