האיש המסוכן ביותר באירופה, הנאצי אוטו סקורצני, בשירות המוסד הישראלי: פרק מהספר ״נמלטים״ של דני אורבך

איך הגיע איש הקומנדו הנאצי המפורסם אוטו סקורצני לעבוד בשירות המוסד הישראלי ?וזאת תמורת פירסום של זכרונותיו בעברית ותו לא?
לראשונה הסיפור המלא בפרק מספרו החדש של פרופסור דני אורבך “נמלטים“, על הנאצים שעבדו בשירות מדינת ישראל, יחד עם ראיון עם המחבר על ספרו זה.

המערכת

פרופ’ דני אורבך הרשה ליקום תרבות לפרסם פרק העוסק בנאצים שעבדו בשירות מדינת ישראל, מתוך ספרו החדש והמעניין נמלטים: שכירי חרב נאצים במלחמה הקרה (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2023) והריהו לפניכם: עסקאות פאוסטיאניות – נאצים בשירות מדינת היהודים.

פרופ’ אורבך הוא היסטוריון צבאי, בעל תואר שלישי מטעם אוניברסיטת הרווארד ומרצה בכיר באוניברסיטה העברית. מתמחה בחקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, ואי-ציות צבאי. בתור חוקר ובלוגר פוליטי פרופ’ אורבך כותב באופן סדיר לתקשורת הישראלית והעולמית, ובמיוחד לג’רוזלם פוסט, וגם חוקר את תולדות המודיעין בזירות שונות. פרסם עד היום כמה ספרים על תולדות גרמניה הנאצית ועל יפן האימפריאלית.

אבל תחילה, הנה הריאיון שערך אלי אשד עם פרופ’ אורבך על ספרו.

אלי: מה מושך את ליבך במיוחד בתחום תולדות הביון והמודיעין ?

דני: שאלה מעניינת מאוד. באופן עקרוני, אני אוהב סיפורים טובים. זו הסיבה שהגעתי להיסטוריה. לכן אני בדרך כלל עוסק בעיקר בנושאים שהם סיפוריים באופיים, וקשורים לקבוצות קטנות של אנשים מעניינים, ופחות עוסק במחקרים (חשובים מאוד!) שעוסקים בתהליכים אנונימיים ובציבורים גדולים במיוחד. להיסטוריה צבאית נמשכתי מסיבה אחרת: מכיוון שהכרעה צבאית היא מעין “סימן פיסוק” בהיסטוריה, והיא משקפת מצב שבו רעיונות, אסטרטגיות, מחשבות ותרבויות מגיעות להתנגשות שבה כבר אי-אפשר להסוות חולשה ונקודות עיוורון, מעין מכת ברק שחושפת דברים שבכל זמן אחר נותרים באפלה. ריגול אני אוהב כי יש בו סיפורים מעניינים, העוסקים בקבוצות קטנות של אנשים מרתקים שסובלים מתסביכים שונים, וגם מכיוון שמדובר במשחק המחשבה האולטימטיבי של הפסיכולוגיה האנושית. זהו עולם של הטעיות, של כשלים קוגניטיביים, של תרמית על גבי תרמית על גבי תרמית, שתמיד משך את ליבי. כמובן שלריגול במלחמת העולם השנייה נמשכתי בגלל התעניינותי ארוכת השנים במלחמה הזאת.

אלי: איך הגעת לנושאי הנאצים ושירותי הביון לאחר מלחמת העולם השנייה? ומה התגליות החשובות לדעתך במחקר שלך, שעד כה לא היו ידועות?

דני: למעשה הגעתי לנושא הזה די במקרה. כהמשך למחקר שלי על ההתנגדות הגרמנית לנאצים במלחמת העולם השנייה, החלטתי לעבור לתקופה שלאחר המלחמה ולכתוב על ציידי הנאצים, ובעיקר על אותו ארגון אימתני – ODESSA – שכביכול סייע לנאצים נרדפים להימלט. הנושאים הללו, שנראו מעניינים מאוד במבט ראשון, אכזבו אותי. הסתבר לי שציידי הנאצים ברובם ניפחו סיפורים די בנליים, ושארגון ODESSA מעולם לא היה קיים ככזה. אבל אז, במהלך המחקר הזה, נחשפתי לסיפורו של אלויס ברונר, הפושע הנאצי מדמשק, ולסיפורים של שכירי חרב נאצים אחרים שפעלו באירופה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, והסיפור הזה ריתק אותי, שאב אותי לתוכו. כיצד מתנהגים אנשים שהמדינה שלהּ שמרו אמונים – גרמניה הנאצית – למעשה כבר לא קיימת? איך הם מתפקדים בעולם שונה לחלוטין, זה של המלחמה הקרה, שאותו לא הכירו? כיצד הגיב העולם החדש לפעילותם ולנוכחותם, בין אם מדובר בטרור, בסחר בנשק או בריגול? הנושא הזה ריתק אותי והחלטתי לכתוב עליו.

במחקר החדש, השתמשתי בארכיונים של שירותי ביון בכל העולם, אבל בעיקר בגרמניה ובישראל. בין הגילויים החדשים שבספר אפשר למנות את הפענוח המלא של פעילות שירות הביון הצרפתי נגד סוחרי הנשק הגרמנים באלג’יר, כמענה לפרשת הריגול של לודוויג אלברט; את אחת מהחידות הבלתי פתורות של המלחמה הקרה, חשיפה מלאה של שיתוף הפעולה ההדוק בתחום הריגול של ישראל ומערב גרמניה בשנות החמישים המאוחרות ובשנים הראשונות של שנות השישים; ואת הסקופ הגדול: גיליתי שההפעלה של מרגל השמפניה וולפגנג לוץ הייתה מעין פרויקט ישראלי-גרמני משותף. מצאתי הסבר חדש לנפילתו של אלי כהן בדמשק; חשפתי את מזימות הטרור של אלויס ברונר מדמשק שנועדו לעצור את משפט אייכמן; ועוד ועוד. מעבר לעובדות החדשות, בספר יש טיעונים נועזים במגוון נושאים: ראשית, אני טוען שאי-אפשר היה להיות נאצי במובן הישן אחרי 1945, כולל אנשים שהגדירו את עצמם כניאו-נאצים, ובוודאי לא ניתן להיות כזה היום. שנית, המילה “נאצי” הייתה כל כך מפחידה, עד ששירותי הביון בארצות הברית, בגרמניה, בישראל, וגם במדינות ערב, האמינו יותר מדי בכוחם של אותם פליטים נאצים, ונכנסו להיסטריה מטורפת או לאופוריה לא מוצדקת מנוכחותם. שלישית, אותם הנאצים לא היו חשובים בפני עצמם, אבל התגובה ההיסטרית והלא מחושבת של שירותי הביון היא שהשפיעה באמת על העולם.

אלי: האם מצאת שהנאצים אכן סייעו למישהו משירותי הביון לאחר המלחמה, או שמא היו בגדר כישלון מודיעיני אחד גדול ?

דני: השימוש בנאצים היה כישלון מודיעיני אחד גדול – חוץ ממקרים בודדים (כמו גיוס סקורצני על-ידי המוסד)/ אבל כאמור – ההיסטריה שאלה עוררו בקרב ממשלות ושירותי ביון אכן שינתה את ההיסטוריה.

בהמשך קראו את תיאור המקרה שכן הצליח – גיוסו של הנאצי המפורסם אוטו סקורצני לשירות המוסד.

נציין עוד שכתוצאה מגיוסו של סקורצני תורגם לעברית ופורסם ספר זיכרונותיו כלוחם קומנדו בשירותו של היטלר אוטו סקורצני: אלוף הקומנדו (1964, תרגום מירון אוריאל, עריכה אריה חשביה, סדרת מועדון הספרות הצבאית, תל אביב מ. מזרחי).

עטיפת ספר זכרונותיו של סקורצני שתורגם לעברית בהתאם לדרישתו מ”המוסד”.

הקדמת ההוצאה שבו היא טוענת שהיו לה היסוסים אם לפרסם את הספר של הנאצי המפורסם.במציאות לא היו היסוסים כאלה. “המוסד ” דרש את פרסום הספר ושילם עבורו.

זהו ספר שהוא נדיר מאוד כיום, כנראה מאחר שיצא לאור במספר מוגבל ביותר של עותקים בעת הוצאתו המקורית לאור.

הספר עורר מן הסתם הפתעה רבה בעת פרסומו, ושאלות כגון מדוע ספרו של הנאצי המפורסם והמסוכן מתפרסם בעברית.

הסיבה האמיתית הייתה שהתרגום לעברית של ספרו היה התנאי של סקורצני לעבודתו עבור המוסד.

בהקדמה לספר של סקורצני בעברית מספרת מערכת הוצאת מ. מזרחי כיצד “התלבטה” אם להוציא לאור את הספר בעברית. במציאות לא הייתה התלבטות כזאת. ההוצאה נשכרה בידי המוסד כדי לפרסם את הספר, כאמור, כחלק מתנאי ההסכם של אוטו סקורצני עם המוסד. אך סביר להניח שאנשי ההוצאה אכן לא הבינו מה פתאום המוסד דורש לפרסם את הספר של הנאצי המפורסם.

איך זה קרה? קראו בפרק שלהלן:

קיראו עוד על אוטו סקורצני ושירותו במוסד “הישראלי”:

פטריק ים איש הקרטה נגד איש בהקומנדו אוטו סקורצני

האם היה הטייס הנאצי הנס אולריך סוכן של המוסד כמו אוטו סקורצני ?

עטיפת ספר של אוטו סקורצני על חייו באנגלית,ספר שצתורגם לעברית בדרישתו כחלק מההסכם שלו עם “המוסד” הישראלי.

קראו גם

פטריק קים איש הקרטה נגד איש הקומנדו אוטו סקורצני

האם היה הטייס הנאצי הנס אולריך סוכן של המוסד כמו אוטו סקורצני?