הברק של שני העולמות – ביקורת סרט

אוהד שרון מנתח את הסרט החדש של גיבור הקומיקס של חברת די סי The Flash, שעוסק במסעותיו של האיש המהיר בעולם ליקומים שונים שבהם הוא פוגש בגירסאות שונות של עצמו ושל גיבורי על אחרים.

המערכת

בתקופה שבה רוב יקומי הקולנוע המצליחים, והסרטים המרוויחים ביותר, הם יקומים של סרטי גיבורי על, סרטו של הבמאי והמפיק ג'יימס גאן "הפלאש" הוא אחד מהסרטים הבולטים ביותר של גיבורי על. זהו אחד מ-3 הסרטים האחרונים שיוצאים ליקום הקולנועי dcu, ובנוסף הוא הסרט שפותח את היקום הקולנועי החדש של חברה זאת.

הסרט פותח ב"איתחול" reboot ליקום החדש כדי להסביר את עזיבתם של השחקנים שגילמו עד כה את הדמויות הידועות של הגיבורים והנבלים האהובים כמו סופרמן, בטמאן, וונדר וומן (שאותה מגלמת הישראלית גל גדות), ואחרים, והחלפתם בשחקנים אחרים וצעירים (ומן הסתם גם זולים) יותר.

נשאלת השאלה – האם "הפלאש", בתור סרט יחיד, מספק את ההנאה לצופים ומעניין בפני עצמו, ולא רק כסיום העלילתי של היקום הקודם. או שמא מכיוון שהוא ההתחלה לסיפור חדש חייבים לראות אותו בשביל להבין את ההמשך?

בסרט ממשיך השחקן עזרא מילר את תפקידו מהסרטים הקודמים בתור הפלאש ("הברק" בעברית), שהוא האדם המהיר ביותר בעולם כתוצאה מתאונת מעבדה, ובנוסף אחד מגיבורי העל הגדולים של העולם לצד סופרמן ובטמן, וגם שוטר לא מוערך בעיר סנטרל סיטי בחייו כאדם רגיל שאיש אינו יודע שהוא גיבור על.

הסרט מראה לנו בפעם הראשונה את סיפור הרקע שלו The Origin Story שיש בכל קומיקס, את התאונה שגרמה לו לקבל את כוחות העל המדהימים שלו, וגם את הסיבה לרצון שלו לעזור ולהציל אנשים.

אנו מגלים שהסיבה לבחירתו בקריירה של גיבור-על היא מותה של אמו של הפלאש בילדותו. באותו הרגע הוא הרגיש שהעולם בגד בו והניח לאמא שלו למות, האשים את האדם הלא נכון (אביו) באשמה הזאת, ונתן לפושע והאשם האמיתי (שאינו מופיע בסרט משום מה) להתחמק.

אז הוא עושה מה שכל אחד חשב לפחות פעם אחת לעשות, ואם יש לו כוחות על מדהימים מן הסתם ניסה לעשות. וזה לחזור אחורה בזמן ולשנות את ההיסטוריה כך שהדבר הנורא ביותר שקרה לו לא יקרה. למנוע את מותה של אמו, ואת כניסתו של אביו לכלא.

הפלאש מצליח למנוע את האירוע, ועובר להיסטוריה או יקום אחר, שבו הוא חיי חיים רגילים עם ההורים שלו. אלא שאז הוא מגיע ליום שבו הוא קיבל את הכוחות שלו, אבל בגלל שינוי ההיסטוריה זה לא קורה, והוא צריך למצוא איך לגרום לעצמו מהעבר לקבל את הכוחות, ולחזור הביתה ליקום המקורי.

עזרא מילר מצליח בהופעתו המדהימה להראות שתי גרסאות שונות של הפלאש, עם אישיות והתנהגות שונה לחלוטין, בגלל שהייתה להם היסטוריה שונה שעיצבה אותם בתור אנשים. וכמו שאומרים "מה שמאפיין אותך זה מה שעברת בעבר". אם לא היית עובר את האירועים האלו אתה לא היית הופך להיות מי שאתה היום, גם אם מבחינה פיזיולוגית נשארים אותו אדם.

אולם, עבורי, שתי הדמויות מרגישות לא כמו הפלאש מהקומיקס או משאר הסדרות. לטעמי עזרא מילר לפעמים לוקח את ההומור בצורה קיצונית וילדותית בבארי ("פלאש") אחד, ובבארי השני הוא מקצין את התסכול והקנאה שלו כלפי הגרסה החדשה של עצמו. זה לא מה שהפלאש אמור לייצג, אלא זה מה שהאויבים שלו אמורים להיות.

בסרט בנוסף מופיעים עוד גיבורי על, כמו סופרגירל (סשה קאייה), שהיא בת דודתו של סופרמן, וביקום הזה נכלאת עם נחיתתה ונעשים עליה ניסויים.

בסרט היא משתחררת, ובזמן הקצר שהיא מקבלת היא מראה רגעי אקשן טובים ומהנים. אבל בסופו של דבר היא לא סופרמן ולא חזקה כמוהו, והסרט הזה מבהיר שגם אם היא באה מאותו כוכב, וגם אם יש לה אותן יכולות, היא לא תוכל לנצח ולהיות מה שהסמל של שניהם מייצג – תקווה. אנו מבינים זאת גם ממה שהיא אומרת, וגם מסצינות הקרב שלה נגד הנבל גנרל זוד, שביקום הקודם היה האויב הגדול שסופרמן נלחם וניצח. בקרב ביניהם מראים את ההבדל בעוצמה בין הדמויות.

בסרט מופיע גם באטמן שחוזר לגלם מייקל קיטון, 31 שנים מהפעם האחרונה שגילם את הדמות, ולדעתי הוא הדמות הכי מעניינת בסרט. עם רגעי אקשן שמזכירים את באטמן בצורה הטובה ביותר והרגעים הכי מהנים לצפייה. גם כשהוא נמצא מול אויבים שהוא יודע שהוא לא יכול לנצח, או שזה הסוף, הוא לא מוותר, ונותן את כל מה שיש לו, גם אם זה כולל הקרבה עצמית בשביל להציל כמה שיותר. מייקל קיטון מוכיח שוב עד כמה הוא שחקן טוב, שיכול לשחק גיבורים או נבלים גם בתקופה הנוכחית, שבו הסרטים הגדולים הם של גיבורי על וקומיקס.

הסרט מייצג בסופו של דבר את הקבלה של הדברים הרעים שקרו לך בעבר, ואת ההבנה שאין דרך לשנות אותם. גם אנשים בעלי הכוח לכאורה לשנות את העבר לא יכולים להצליח לשנות בלי לגרום לדברים נוראים אחרים לקרות, ובנוסף בסופו של דבר יקרו גם הדברים הרעים רק בזמן אחר ועם נזק עוד יותר גדול. הסרט מביא את ההבנה שצריך להמשיך הלאה ולא לשכוח את מה שקרה, אלא להשתמש בטראומות העבר כדי להגדיר מי שאתה, ומה הסיבה שאתה רוצה לעשות את מה שאתה עושה.

הסרט משחק על היכולת הדרמטית של עזרא מילר, ולא על רגעי האקשן המעטים שיש בסרט, למרות שהפלאש הוא אחד הגיבורים החזקים.

לדעתי למרות שהרעיון שחייבים להמשיך הלאה הוא רעיון מצויין הסרט נפגע מכך שאין באמת אויב ראשי בשביל בארי להתמודד מולו במהלך הסרט, שיתן לו סיבה להילחם ולהתחזק. האויב עם הטוויסט שיש בסרט לא מקבל מספיק זמן כדאי שיוכל לשפר את העלילה. הסרט גם יכול היה לתת פתרונות אחרים להרבה רגעים שהיו בו, ואולי כאלו טובים יותר עבור העלילה.

אבל הסוף הפתוח כן משאיר מתח ומיסתורין לגבי מה יכול להיות בסרטים הבאים, או מי יהיה שם, ותקווה ליקום קולנועי מצליח כמו זה של המתחרים הגדולים במארוול. זה בהחלט מגיע לדמויות ולסיפורים האלה.

צפו במקדימון הסרט "הפלאש"