התחרויות לכתיבת סיפורים קצרים בעברית בסוגת האימה בהשראת סיפוריו של א.א. פו

הסתיימו והזוכים קיבלו הודעה על זכייתם

הכרזה על הזוכים וחלוקת הפרסים תיערך ביום שלישי ה-23 למאי 2023

באירוע לכבוד אדגר אלן פו בבית יד-לבנים והספריה המרכזית ברמת השרון.

הציבור מוזמן

קיראו סיפורי אימה של אדגר אלן פו שפורסמו ביקום תרבות

דומיה” ו”הצל” שני סיפורים גותיים מאת אדגר אלן פו בתרגום אבי גולדברג

נשף המסיכות של המוות האדום – אדגר אלן פו בתרגום אבי גולדברג

הספינקס – סיפור מימות המגפה מאת אדגר אלן פו בתרגום אבי גולדברג

קראו את ד.ה. לורנס על אדגר אלן פו בתרגום אבי גולדברג

הסופר האנגלי השנוי במחלוקת בן תחילת המאה העשרים ד.ה .לורנס, יוצרה של מאהבה של ליידי צ’טרלי, נחשב לשובר מוסכמות בתפיסות האמנות בת זמנו. הוא כתב גם מסות אודות הספרות האמריקאית, ואחת מהן מוקדשת לסופר אדגר אלן פו שקדם לו. כתיבתו האניגמטית של פו מעוררת כבוד ורגשות מעורבים בלב הקוראים עד היום. הנה קטע נבחר מתוך המאמר, שיכול לפתוח צוהר להבנה טובה יותר של כתיבתו של א.א.פו. על פי ד.ה. לורנס.

“לפו אין עניין בעלילות אינדיאנים או בסיפורי טבע. הוא אינו מנסה לחבב על קוראיו את אדומי העור והוויגוואמים. עניינו נמצא באופן מוחלט בתהליך ההתפוררות של נפשו שלו. כפי שכבר כתבתי, הספרות האמריקאית מפעמת בשני מקצבים: האחד – פירוק ושחיטת התודעה הישנה; השני – יצירת מצפון חדש שיבוא במקומה. בכתיבתו של פנימור קופר נמצאים שני מקצבים אלו. לא.א.פו יש רק מקצב אחד, והוא מקצב הפירוק. מקצב זה עושה את כתיבתו של פו ליותר מדעית ופחות אמנותית. שומרי המוסר תהו תמיד ללא הצלחה מדוע כתב פו את סיפוריו ה’אפלים’. הם היו חייבים להיכתב, באשר דברים ישנים חייבים להתפרק ולמות, באשר נפש הכותב הישן חייבת להישבר בהדרגה לפני שתוכל ליצור דבר חדש. על האדם להתערטל אפילו מעצמיותו, והליך זה מכאיב, ולעיתים אף מחריד. גורלו של פו נחרץ והיה מר. הוא נידון לתבוסת נשמתו בעוויתות מתמשכות גדולות של התפוררות, ונידון היה לכתוב את התהליך. ואז נידון להשפלה על כך, כאשר הוא ביצע כמה מהמשימות המרות ביותר של החוויה האנושית שניתן לבקש מאדם. משימות הכרחיות, אך תובעניות מדי. פו היה מודע לכך שהנפש האנושית חייבת לשאת את סבל תהליך התפוררותה, אם חפצה היא לשרוד. אבל כתיבתו של פו היא כתיבה של מדען ולא של אמן. הוא מפרק את עצמו, כמדען המבצע הליך פירוק של מֶלַח במעבדתו. זהו ניתוח כמעט כימי של הנפש והתודעה האנושית, בעוד שבאמנות אמיתית תמיד יש את הקצב הכפול של יצירה מחד והשמדה מאידך. זו הסיבה שפו קורא ליצירות שלו ‘מעשיות’. הן למעשה תיאורים בהליך של סיבה ותוצאה. על כן, יצירותיו הטובות ביותר אינן ה’מעשיות’, אלא הסיפורים המחרידים על נפש האדם בגסיסתה. הם נקראים סיפורי ‘אהבה’. כמו ‘נפילתו של בית אשר’ ו’ליג’יה'”.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש + חמש =