יצירותיה של פרוין שמואלי בוכניק הן סיפוריה המיוחדים של פרוין האמנית, בת דמותן של שחרזדה ושל מדוזה המאוימת והמאיימת. שתיהן מצילות את חייהן ואת העולם הנשי כשהן פועלת בערמה, פיקחות, ויצירתיות, וטוות ספורים-תמונות שמאפשרים לראות מתוך מודעות תהליכים בפרספקטיבת זמן, וכך לשלוט, למתן, לנתב, ולתווך את הכוחות המיתיים הארכיטיפליים בנפש ובחברה. כך היא יכולה להיות אדונית לגורלה כנגד הכוח של התרבות הדכאנית הגברית, שכל אשה אמורה בימינו להאבק נגדה, תרבות שמקורה, עבור פרווין, באיראן מולדתה.

הדמות הנשית המוצגת בתערוכה של פרוין היא מחד המפלצת המיתית של האלה הגדולה, החייתית והמאיימת, מאידך דמות נשית “איומה כנדגלות” (שיר השירים ו’ ד’; ו’ י’) שנאבקת בה כדי לנכס לעצמה את כוחה.

לעומת הדגם המיתי של הגיבור שנלחם במפלצת, כאן המוטיב המרכזי הוא האשה הנלחמת-שולטת-מנווטת את המפלצת שהיא רבת היבטים כמו כימרה:

1.הדחפים והיצרים הפנימיים, כוחות ארכיטיפיים מיתיים של האלה הגדולה, שנובעים מהלא מודע הקולקטיבי.

2. המפלצתיות של החברה הגברית הדורסנית והדכאנית כלפי הנשים.

לעומת הנשיות הכנועה פרוין מגייסת את הכוח הלוחמני האמיץ של האמזונה. אם כי היא גם נושאת בה את האיכויות הנשיות, העמלניות והחרוצות, שאורגות לעולם את השטיח עליו היא מציירת. היא נאבקת כגבר וגם מחבקת ומתמזגת כאשה.

העירום הנשי הינו מוטיב חתרני כשהוא מתקיים על שטיח של התרבות האיראנית מדכאת הנשים ומחייבת אותן בכיסוי גוף ופנים. העירום כאן הוא התרסה פמיניסטית כנגד התרבות הדכאנית. העירום משמעו – אני הנני כפי שאני,ללא בושה בגופניותי, ללא העמדת פנים.

שחרזדה זו, בכל הוואריאציות של העבודות כאן, היא גם צפור ההארפי האיומה, הכוח הנשי שמנכס לעצמו את המאבק במפלצת, מאבק שהתרבות איפשרה רק לגברים. כך העבודות כולן מבטאות את האמנית פרווין, ויותר מזה את האמנות בכלל. האמנות מתמודדת עם הקיום הארכיטיפלי בנפש ובעולם על ידי עיצובו מחדש, שליטה בו, הכלת המאיים, וחבור הניגודים.

שטיח פרסי מתוך התערוכה של פרוין שמולי בוכניק
שטיח פרסי מתוך התערוכה של פרוין שמואלי בוכניק

השטיח הפרסי מבטא את המסורת התרבותית, שמיטיבה לארוג יחד מוטיבים צורניים גיאומטריים (יסוד גברי), ביחד עם מוטיבים של קוים זורמים מהטבע כמו ענפים, עלים, ופרחים (יסוד נשי), וכך ליצור חיבור ניגודים. השטיח יוצר מסגרת יציבה, מכילה, מסביב לריבוי האלמנטים, שיחד מאורגנים בתבנית מסודרת בעלת מרכז. במובן זה יש בו מאיכות המנדלה, כתבנית של שלמות אחוזה במרכזה שלה, כתבנית הנפש והיקום. השטיח הוא גם כמארג אם גדולה בתשתית האנושות. 

שטיח פרסי מתוך תערוכתה של פרוין שמולי בוכניק
שטיח פרסי מתוך תערוכתה של פרוין שמואלי בוכניק

יש פער בין המשמעות הסמלית של השטיח כמחבר ניגודים, לבין העובדה שהמסורת האיראנית כיום עדיין מדכאה את הנשיות. מצד אחד העמלנות הסבלנית של הנשים המדוכאות היא שיצרה את השטיחים, ומצד שני התרבות שהן חיות בה אינה מסוגלת לממש את המשמעות הסמלית הכלל אנושית של חיבור הנשי והגברי. משמעות שממתינה להתממש לא רק במזרח אלא גם בשאר תרבויות העולם.

פרוין אחוזה במסורת התרבותית, שמגולמת כאן על ידי השטיח הפרסי, נשענת עליה, ומאידך נאבקת בה בגלל המרכיב הגברי הדכאני שבה. מגמתה לחבר את ניגודי הנפש, הגברי והנשי, וגם לחיות בשלום עם ההיבט החייתי, הגופני, השלם עם עצמו בעירומו. כך, בסופו של דבר, תשתעשע האשה העירומה עם הלוויתן ולא תיבלע בו, כמו בשטיח שלמטה.

שטיח מתוך התערוכה של פרוין שמולי בוכניק
שטיח מתוך התערוכה של פרוין שמואלי בוכניק

אוצרת נורית טל-טנא. התערוכה מוצגת ב’אגריפס  12′. ירושלים. עד 27.5.23.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

12 + חמש =