הגרפולוגית והסופרת מיכל דורון מנתחת את כתב ידו של הלוחם המפורסם סגן-אלוף יונתן “יוני” נתניהו, שנהרג בשדה התעופה אנטבה באוגנדה בעת פיקוד על הכוח של סיירת מטכ”ל במבצע המפורסם.
המערכת
גרפו-ביוגרפיה: אבחון גרפולוגי של כתב ידו של יוני נתניהו.
כתב ידו של יוני נתניהו משקף מצד אחד משמעת עצמית, חריצות והיצמדות לנורמות ולערכים, ומצד שני רגישות, התלבטות ותסיסה רגשית.
את הרגשנות הוא תיעל לרציונליזציה, מתוך רצון לעמוד בהתחייבויותיו.
מכתבו של יוני נתניהו להוריו משנת 1975, והוא בן עשרים ותשע שנים, מאורגן על דפי השורות, כתב היד גומע את השורה מתחילתה ועד סופה. הוא ממלא את הדף עד תומו,מה שמראה על פעלתנות וחריצות.
במכתב על דף השורות, שנה לפני מבצע אנטבה שבו נהרג, כתב יוני נתניהו בצורה מסודרת להפליא.
באבחון של המקרו – המבט של האבחון הכללי ממעוף הציפור – ניתן לראות חלוקה לפסקאות, סימני פיסוק וכתב קריא, זווית הכתיבה כמעט אחידה. למרות שכתב על דף עם שורות ולא על נייר חלק, ניתן להסיק מסקנות ולראות בצורה ברורה את שולי הימין הישרים ואת הקפדתו על הפרטים. יוני נתניהו כאמור שמר על שולי פתיחה צרים וישרים, השורות די ישרות, ושולי סיומן נפתלים מעט.
כל אלה מעידים על יכולת ארגון טובה מאוד, על פרספקטיבה טובה על המציאות ועל המצב, על משמעת עצמית ולמידה עצמית, שולי ימין כה ישרים מעידים על אחריות והתמדה.
שולי שמאל, כלומר שולי סיום, קשה לסיימם בשוליים ישרים, שכן איננו יודעים מראש כמה מילים תיכנסנה לשורה במהלך הכתיבה. במקרה זה שולי שמאל הם קצת נפתלים ובשילוב זווית הכתיבה החדה מעידים על יכולת התאמה לסביבה ועל סתגלנות, כמו גם על מקוריות ורצון לשבור את השגרה.
לאחר הארגון המצוין של דף הנייר, שמעיד כאמור על משמעת פנימית, התמדה, ועל יכולת למידה, מגיע האבחון של המיקרו של האישיות, וכאן מתגלה לנו תמונה מורכבת קצת יותר.
כאשר אנו מקלפים שכבה אחת מהארגון על הנייר וממַעטה הרשמיות, אנו מתוודעים למבנה אישיות רגיש, מתלבט, לצד החלק הרציונלי, הביקורתי והמארגן.
הזווית החדה של הכתב מלמדת אותנו על ערנותו, על יכולת הסתגלותו וקליטתו המהירה ועל מיומנויות חשיבה גבוהה של הכותב, כאשר מצרפים זאת למרווחים הגדולים בין האותיות ולכתב שאינו מהיר, אנו מגלים אדם שלמרות ערנותו ומהירות תפיסתו, הוא מאט את פעילותו כדי לבחון ולבדוק את צעדיו, לחשוב, לבחון, ולחשב מצבים. הזווית החדה והקו הבהיר עם התנודות הקלות בכתב מעידות על מודעות גבוהה המעניקה לו יכולת בחירה.
זווית הכתיבה החדה קצת תנודתית, פעמים רבות היא מתיישרת לקראת סוף המילה כמו אדם שמיישר את מיקומו כדי להיכנס לשורה, שממשטר את עצמו ובוחן את צעדיו כל העת.
למרות שהכתב נראה ככתוב בתנופה, עובדה המסמלת את חשיבתו המהירה והחדה של יוני נתניהו, קצב הכתב מתון יותר במהירותו, סימני הפיסוק אינם פונים לצד שמאל, אלא אנכיים או פונים בצורה קהה, כמו הפסיקים בכתב, וזה רק מאשש את העובדה שהכתב מתון במהירותו.
אם מתבוננים היטב לעומק במכתב, ניתן לראות את התנועה הפנימית ואת התנודות המעידות על רצון לתנועה קדימה ולחופש הבעה, מול בלימות בכתב. כל אלה משקפים את הצורך בשליטה עצמית, את הרצון להיות ‘בסדר’, להוכיח פעולה תוך השלטת סדר ושיטה. גם מבנה האותיות משקף את שני הניגודים ואת המגמות השונות באופיו של יוני נתניהו.
הכתב הצר, שבו ממד האורך בולט יותר מממד הרוחב, מעיד על ענייניות ורציונליות, ועל צורך לתעל את הרגשות למעשים. עם זאת, ישנן אותיות עגולות ותפוחות יותר: האותיות ה’ בשורה הראשונה במילה “הגיעה” ובמילה “השתחררות” בשורה השלישית; האות כ’ במילים “כיון” ו”כילדים” בשורה השלוש-עשרה; האות ב’ במילה “בקר” בשורה השבע-עשרה, ועוד ועוד. אותיות אלו, רחבות ועסיסיות לצד אותיות צרות, מעידות על רגשנות בלומה, אך גם על מעשיות ושיטתיות.
קיימים תיקונים קלים וחזרות בכתב הנובעים מחשבון נפש אישי שמוטמע באישיותו. מרגשנות ומהזדהות עם האחר מצד אחד, ומבלימה של רגשותיו כדי לתעל את רגשותיו, מרצון לשליטה בכל מעשיו מתוך צורך להוכיח לעצמו עשייה ועמידה ביעדים ובהתחייבות ותחושת שלמות עם עצמו מצד שני.
בכתב היד באה לידי ביטוי היצמדות לנורמות הסביבה, לערכים, ומתן חשיבות לפעולה על-פי העקרונות הקיימים, ובלי לחרוג מהם.
הכתב אינו גדול, האזור האמצעי של הכתב המשקף את “האני המתווך”, האגו, קצת תנודתי, ומעיד על הקשב, האמפתיה והרגישות לאחר, וכן את ההתלבטויות שהוא חש.
יוני נתניהו מקפיד על סימני פיסוק, כגון מירכאות, הכתב אסתטי אם כי אינו מקושט, וקיימת בו ענייניות. כל אלה מעידים על רצון לבחון, לבדוק, לדייק בעובדות ולהקפיד על הנורמות של הסביבה.
צורת הכתב מצד אחד רבגונית – מכילה קישורים רבים בין האותיות וחוטיות – המעידה על יכולת הסתגלות ותמרון, תכונות שסייעו לו מאוד במצבי לחץ. מצד שני, רווחים כל כך גדולים בכתב מעידים בעצם על רגעי שתיקה והתכנסות בתוך נפשו ובתוך עצמו, כדי לאזור כוחות ולחזור לתפקד בצורה טובה.
ישנן כמה אותיות מושחרות, עובדה שאינה אופיינית כלל לכתב המאופיין בקו דק. ההשחרה היא תולדה לא רק של התיקון והחזרה של האותיות, אלא גם של הצפה רגשית. ראו למשל האות ב’ במילה “סובבים” בשורה תשע, ונקודה אחרי המילה “השעה” בשורה אחת-עשרה.
כאמור, בכתב ניכרת רגישות רבה, אם כי הכותב מפעיל מנגנון של רציונליזציה, וחשוב לו להסביר את העולם בצורה של סיבה ותוצאה, כדי לא להיפגע יתר על המידה. הכתב מסודר וניכר שעולה לו בדם ליבו לארגן את השורות והאותיות.
רגישותו, התלבטויותיו, כישוריו הרבים ורבגוניותו מצד אחד, ומחויבותו האישית, רצונו לכבד את הנורמות, את העקרונות ואת הערכים, ורצונו לעמוד במשימות שהציב לעצמו מצד שני, אולי משקפים יותר מכול את הסיפור של הפטריוטיות הישראלית הקשה כל כך, הבלתי אפשרית, שבה אנו חיים.
במבצע אנטבה הפגין סגן-אלוף יוני נתניהו אומץ לב, נחישות, ושיקול דעת. למרבה הצער שילם בחייו על הצלת חיי אדם רבים כל כך.
קיראו גם
אשמורת: סיפור מצוייר מאת רחל אחונוב בהשראת מכתבי יוני נתניהו
הגברת הגרפולוגית כותבת כי “במבצע אנטבה הפגין סגן-אלוף יוני נתניהו אומץ לב, נחישות, ושיקול דעת.”
משפט זה חסר שחר. יוני הפגין חוסר שיקול דעת שבעטיו נהרג: הוא ירה בשוטר אוגנדי ללא צורך כאשר המרצדס השחורה התקרבה לטרמינל הישן (שבו הוחזקו בני הערובה). יריה זו הייתה עלולה להכשיל את המבצע משום שהיא גילתה לאוגנדים ולחוטפים שכוח עויין מתקרב. ואכן שוטרים/חיילים במיגדל הפיקוח החלו לירות לעבר הכוח הישראלי, וגורם ההפתעה סוכל. תשאלו את מוקי בצר, סגנו של יוני במבצע זה.
אכן ישנה טענה כזאת של אל”מ מוקי בצר.
על נושא זה יש ויכוח גדול בין שתי אסכולות של חוקרים ויכוח שמתבטא בספרים שונים שפורסמו על הפרשה.
אציין שטענות מנוגדות לאלו של אל”מ בצר פורסמו בספר שפורסם בידי אחיו של סא”ל יונתן נתניהו, עידו נתניהו בספר” סיירת מטכ”ל באנטבה : העדויות, המסמכים, העובדות / תל-אביב : ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2006 בספר זה מוכחשות טענותיו של בצר שצויינו בתגובה למעלה.
https://www.e-vrit.co.il/Product/708/%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%9E%D7%98%D7%9B_%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%91%D7%94
הגירסה הסופית והעדכנית ביותר של הטענות של ד”ר עידו נתניהו לגבי פעילותו של אחיו סא”ל יונתן נתניהו באנטבה מפורטות בגירסה המעודכנת של ספרו “הקרב האחרון של יוני” שפורסם במקור בהוצאת “ידיעות ” ב-1991 ויצא לאור שוב בגירסה חדשה ועדכנית ב-2011 עשרים שנה לאחר פרסום המהדורה המקורית וכולל עדכונים בעקבות הספר “סיירת מטכ”ל באנטבה”.
https://www.e-vrit.co.il/Product/1299/%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%A9%D7%9C_%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99
הטענות בעניין של אל”מ מוקי בצר מפורטות בספרו :לוחם חשאי: סיפורו של איש היחידות המיוחדות בצה”ל, הוצאת כתר, 2015.
https://www.e-vrit.co.il/Product/4483/%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9D_%D7%97%D7%A9%D7%90%D7%99
קטונתי מלהתייחס למחלוקת הנ”ל בעניין טענתו של מוקי בצר, הגם ששמעתי ברדיו ואף קראתי בעיתון על כך בעבר טענות לכאן ולכאן, כפי שפרט ד”ר אלי אשד לעיל בתגובותיו. אתייחס רק לניתוח כתב היד ואציין שכמו בניתוחים רבים שקראתי של מיכל דורון, שפורסמו בכמה במות במהלך השנים, גם מניתוח זה אני מתרשם שהניתוח הינו מעמיק מאד, מושקע מאד וכתוב ביסודיות רבה. אף כאן אציין שקטונתי מלהביע דעה מקצועית על הניתוח, שהרי אינני גרפולוג, אך חזקה היא שהניתוח מקצועי מאד ונכון, שהרי מיכל הינה גרפולוגית ותיקה ומנוסה מאד ונחשבת לגרפולוגית בכירה, ומכהנת כיו”ר הוועדה לגרפולוגיה משפטית באגודה הישראלית לגרפולוגיה, כמצוין לעיל. למען הגילוי הנאות, אציין שמיכל ניתחה בזמנו את כתב ידי והעלתה את הניתוח למדור שלה של הניתוחים הגרפולוגיים של יוצרים ואנשי ספרות ואמנות באתר של נילי דגן.
אביא כאן גם את הדעות של שני היסטוריונים מקצועיים שחקרו היטב את הפרשה שניהם כעת ז”ל אבל שוחחו עימי עם העניין.
אחד מהם היה ד”ר אביגדור שחן.
ספרו הידוע ביותר השנוי ביותר במחלוקת הוא ” מבצע כדור הרעם ( 1993).
אביגדור שחן נאלץ לסנן את כל הגרסאות השונות מאוד על המבצע שהוצגו בפירסומים השונים והמרובים וספרו היה במשך שנים המקיף המעודכן והאוביקטיבי ביותר בנושא.
והנה ראיון שערכתי עימו :בנושא אחר כאן ודנו גם בנושא הזה:
https://www.no-666.com/2005/11/11/%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%91%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D/
א.א. : לא היו מספיק ספרים על אנטבה שאתה הוספת עוד אחד ?
שחן : כן באמת היו הרבה ספרים אבל הספר שלי הוא המחקר הסופי בעניין ,הדפיניטיבי . על מבצע אנטבה מלמדים היום באוניברסיטאות ופורסמו עליו עשרות ספרים בשפות שונות אבל כולם תיאורים פרטיזאניים ולא אובייקטיביים .אמנם היו שלושה או ארבע שהיו טובים .למשל הספר של עידו נתניהו “הקרב האחרון של יוני “( 1991) הוא טוב .אבל יש בו משהו שאני מסתייג ממנו מאוד .אבל מבחינתו הוא עשה עבודה טובה.
א.א. אז למה כתבת את הספר שלך ?
שחן : האמת ? זאת לא הייתה יוזמה שלי . ב-1984 פנו אלי קבוצת קצינים בכירים בצה”ל בבקשה שאחקור ואתעד את המבצע כפי שהיה באמת. הם טענו ובצדק שכל מיני אנשים קופחו שלא בצדק בתיאורים שהיו עד אז על המבצע. בכל הספרים עד אז הזכירו רק את הכוח של יוני נתניהו .אבל הוא לא היה היחיד במבצע .חלקו של חיל האוויר למשל קופח מאוד בכל הפרסומים על המבצע ואיש לא הזכיר את העובדה שחוץ מהכוח של יוני היו שם עוד שני כוחות וקרו איתם דברים לא פחות מרתקים .היה שם למשל כוח גולני שעשה עבודה מצוינת .
האמת היא גם שפנו אלי כמה פעמים כדי שאכתוב את הספר הזה כי לא רציתי באמת לכתוב אותו.
הייתי כל הזמן עסוק בדבר שעניין אותי באמת , בספר על גורלם ומקום הימצאם של עשרת השבטים שאני עובד עליו מזה 32 שנה. אבל לבסוף לאחר הפצרות רבות הסכמתי. ואתה יודע למה ? בגלל כל האנשים האלו שקופחו. למשל אלוף אורי שגיא שאמר לי בכאב שמעולם איש לא הזמין אותו ואת אנשי גולני לכל הטקסים שעשו סביב אנטבה ואיש לא מזכיר אותם אף פעם. כתבתי את הספר הזה בשבילם להיות להם לפה . שבע שנים כתבתי את הספר על אנטבה כי אני יסודי מאוד .חקרתי למדתי והפכתי במסמכים מצהיבים ,עלעלתי ביומנים אישיים וירדתי לנבכי סיפוריהם של כשמונים חטופים ,מתכנני המבצע ולוחמיו .לצורך כתיבת הספר קיבלתי אישור לראיין קצינים במילואים ובסדיר בכל הדרגות .לא להרבה אנשים יש אישור כזה . בסך הכל ריאייינתי יותר מ-130 איש.
השתדלתי שלא להשמיט שום תג או אות מהמעשים שנעשו ונראו לי חיוניים לשחרור החטופים.
ניחוש : הסיבה שאליה פנו אותם קצינים בכירים דווקא לאביגדור שחן על מנת שיחקור ויכתוב את ההיסטוריה הדפיניטיבית של המבצע המסוקר והמפורסם ביותר מכולם ,היא דווקא משום שהיה “אאוטסיידר ” אדם שלחלוטין מחוץ למערכת,וככזה אפשר היה לסמוך עליו שיהיה אובייקטיבי ושלא יהיו לו פניות והעדפות למקורבים אלה או אחרים בצבא בניגוד למרבית או כל ההיסטוריונים הצבאיים והעיתונאים האחרים שכתבו את תולדות המבצע .
א.א. ולאיזה מסקנות היגעת על המבצע ?
שחן :היגעתי אחרי המחקר למסקנה ‘שלא יוני נתניהו הכין את התוכנית הגדולה,כפי שנטען עד אז ברוב הפירסומים . גם הרמטכ”ל מוטה גור שמחובתו היה לבדוק ראשון אפשרות של פעולת חילוץ צבאית התחבט בינו לבינו בחיבוטים קשים משך שלושת הימים הראשונים לחטיפה בשל גודל הסיכון במבצע כזה ולא נטה לשחררם באמצעות הצבא שעמד בראשו אף שמיום שלישי אחר הצהריים ועד יום חמישי בערב היה מעורב בהכנת התוכניות עולה הרושם שעשה זאת בעיקר בשל לחצו הכבד של שר הביטחון שמעון פרס .( הערה : בספרו של מוטה גור “עזית באנטבה” ( 1995) שפורסם לאחר מותו של גור ושנתיים לאחר פרסום ספרו של שחן מוצגת גרסה שונה מאוד מזאת על מהלך האירועים שהביאו למבצע ומעורבות הרמטכ”ל בהם שמוצגת כדומיננטית .א.א. )
החלו בזה אהוד ברק ומוקי בצר .אלו בכלל היו קבוצת קצינים בדרג נמוך שהובילו והתמידו בתכנון כמעט על דעת עצמם בלבד בשלושה ארבעה הימים הראשונים .חבורה זאת הכילה עשר-15 קצינים בדרגות סרן רס”ן וסא”ל של שלוש הזרועות של צה”ל חיל הים חיל רגלים וחיל האוויר
.והמנהיג של כולם היה אל”מ אהוד ברק.
א.א.:ומי מהדרג הפוליטי היה האחראי למבצע ? גם פרס וגם רבין לקחו על עצמם את האחריות אז מי מהם נתן את ההוראה?
שחן : משנודע שהחטופים הונחתו באוגנדה ,שניהם הגיבו מיידית בבדיקת האפשרות של מבצע צבאי לשחרורם .אך בעוד שראש הממשלה ראה והסיק את הקשיים המיידיים למבצע כזה ,לוגיסטיקה וחוסר במודיעין ובבסיס קרוב ליעד באחת המדינות השכנות לאוגנדה שיחזיק את המטוסים ,לא היה שר הביטחון פרס מודע ל”פרטים הקטנים ” האלה ” שלרוב מכריעים את הקרב לשבט או לחסד. תחת זאת נתן דרור לדמיונו ראה את המבצע בכללותו כבר ביצוע ולא הרפה מללחוץ לביצוע . רבין שאחריות לחילוץ החטופים הייתה מונחת על כתפיו התמיד בעקשנותו ותבע פתרונות משכנעים עד אחרון הפרטים .תקיפותו זאת תרמה להכנת תכנית מושלמת ובה פתרונות למירב ההפתעות שעלולות לצוץ בדרך אל היעד,תוך כדי הקרב ואחריו .זכור הייתה זאת אחריות כבדה ליטול הכרעה לחייהם של כמאה חטופים ועוד כמאתיים לוחמים על נשקם ומטוסיהם .ובנוסף הטלת יוקרתה של המדינה על פור המבצע .לכן יותר משנדרש אומץ רוח מהמצעים הוא נדרש מהמחליטים לבצע .
יוני נתניהו הכין את תוכנית הפריצה הספציפית לתוך בניני שדה התעופה ועשה זאת יוצא מהכלל
בחוגים שונים ספרו של שחן עורר סערה מאחר שקבע שהיו טעויות שונות בשיקול הדעת של יוני נתניהו בעת המבצע , ורמז שהם שתרמו להריגתו. היה בכך מעין ניפוץ מיתוסים שהרגיז במיוחד את בני משפחתו של יוני נתניהו שאביו ההיסטוריון בן ציון ואחיו בנימין ועידו שכתב ספר על חיי יוני מודעים היטב לחשיבות של שימור והפצת פרטים היסטוריים .
שחן : ביבי נתניהו פנה אלי כמה פעמים בהצעה להתראיין לספר אבל העדפתי שלא להיפגש איתו היגעתי למסקנה שעדיף לי על מנת לשמור על אוביקטיביות מוחלטת במהלך הכתיבה ועל כן יש לשמור על מרחק עד כמה שאפשר מבני משפחת נתניהו .
היו שם 200 גיבורים מעורבים לא רק גיבור אחד ויחיד ששמו יוני נתניהו כמו שנטען עד אז.
אני חשפתי את מעשי כולם .מבצע אנטבה היה שבוע ימים ואני מתאר אותו כל יום וכל שעה וכל דקה וכל שניה . לדעת אורי שגיא לשעבר ראש אמ”ן בספר זכרונותיו “אור בערפל ” זה הספר הטוב והמדויק ביותר על המבצע.
היום כבר כל הנושא הזה משעמם אותי .כל מה שאפשר לאמר עליו כבר נאמר.ובאמת אין לי מה להוסיף.
דעה שניה בנושא של היסטוריון אחר היא של היסטוריון בן ציון נתניהו .שאותו ראיינתי בנושא אחר:כאן :https://www.no-666.com/2006/02/04/%d7%94%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%a1/
א.א. בנך יונתן נהרג במבצע אנטבה. מה אתה כהיסטוריון חושב על הספרים המרובים שנכתבו מאז על המבצע ?
נתניהו : רובם ככולם חסרי כל ערך.מה שלא ידוע ברבים הוא שהמבצע עמד להיכשל בגלל התנהגותו הבלתי צפויה של אחד המשתתפים ויונתן הוא זה שהיציל את המבצע כאשר המשיך מיידית בהסתערות שבמהלכה נהרג . בני עידו שהוא סופר כתב ספר מקיף ביותר “הקרב האחרון של יוני” על המבצע שמבוסס על מחקר בן שלוש שנים וראיונות מוקלטים עם כל אדם שהשתתף במבצע , ומחקר מדוקדק של המסמכים והוא הטיפול המוסמך ביותר בנושא .
א.א: לעידו יש הכשרה כהיסטוריון ?
נתניהו : אני חושב שכן..”