חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על “המלט” בבית ליסין
בימים אלה תיאטרון בית ליסין מעלה את המחזה “המלט” בבימויו של יאיר שרמן, בתרגומו של דורי פרנס, עם אסף יונש בן ה-27, בוגר טרי של בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, בתפקיד הראשי.
ההפקה מרשימה, זוכה לתגובות מיידיות מהקהל: “זאת ההצגה היפה ביותר, שראיתי מימיי”, שמעתי מפי אחד הצופים בהפסקה.
במילים, מילים, מילים, אשר אכתוב כאן על “המלט”, אתמקד בפנים הייחודיות והמחדשות של ההפקה הנוכחית של בית ליסין. לפי סקירתו מאירת העיניים של שגיא בן נון על ההפקות העבריות של “המלט” מאז הראשונה בהן בשנת 1946, שולי רנד ואיתי טיראן היו בני 27 ו-25 בהתאמה בגילומם את המלט, כך שהתפקיד בא אל אסף יונש בדיוק בזמן. דורי פרנס חידש את התרגום שעשה לראשונה לפני למעלה מ־20 שנה. “אני כל הזמן משנה ומעדכן. במרחק השנים העברית משתנה, זורמת וחיה, ולפעמים תוך כדי חזרות יאיר מבקש משהו יותר חד ונכון, ואני מחפש ומוצא”, אומר פרנס, כפי שהוא מצוטט בכתבה. ראוי לציין, שאת קלאודיוס המלך מגלם רמי הויברגר. תפקיד אותו שיחק בשנת 1989 בבימויה של רנה ירושלמי, בהיותו צעיר בשנה וחצי משולי רנד שגילם את המלט.
הייחוד הבולט של ההפקה הוא השמטת המונולוג “להיות או לא להיות” מרצף ההצגה, והעברתו לאחר הסוף, כשהמתים קמים ומדקלמים את הטקסט במשותף, כשכל דמות אומרת את המשפט המתאים לה ביותר, וצובעת אותו בגוון קולה. המונולוג “להיות או לא להיות” ממוקם בתמונה הראשונה של המערכה השלישית של המחזה. בשל אופיו הפילוסופי של המונולוג, הנדרש לשאלות רטוריות בדבר ערך חיי סבל, פחד המוות, ואפשרות ההתאבדות, הוא ניחן בעצמאות מסוימת, ואינו נעוץ חזק ברצף העלילה. הדבר מאפשר לבמאי הצגה חופש בחירת מיקומו של המונולוג, ויאיר שרמן אכן מממש את בחירתו הייחודית.
ישנו עוד יתרון לטיפול היצירתי הזה במונולוג “להיות או לא להיות”. בשל חשיבותו ומרכזיותו, המונולוג מהווה מעין מבחן ליכולתו של השחקן הראשי, ושם בצל את שאר החלקים של התפקיד הגדוש של המלט. הוצאת המונולוג מהחובות של המלט עושה את התפקיד יותר הומוגני, יותר מאוזן. הביצוע הרב-קולי של “להיות או לא להיות” בסוף-סוף ההצגה, במעמד של “הדרן”, מגביר את הקשב. הצופה, שאהב את ההצגה, יודע כי הנה סוף החוויה קרב, והוא נאחז בכל מילה, בניסיון לעכב את התפוגגות הקסם.
להצגה פן מוזיקלי בולט. המוזיקה המקורית נכתבה ע”י שלומי ברטונוב, שחקן קולנוע טרי – לראשונה בתפקיד ראשי בסרט “אזרח מודאג” החדש – ושחקן תיאטרון ותיק, שמגלם את התפקיד המשני של המלט בהפקה המחודשת של “רוזנקרנץ וגילדנסטרן מתים” בתיאטרון גשר. פסנתר ניצב על הבמה, והנגינה בו מסיבה להמלט המיוסר רגעי-שמץ-נחת-רוח אחדים. הקלידים הידידותיים הם הדבר האחרון בו המלט נוגע בקריסתו אל מותו: הוא מסיים את חייו בהפקת שלושה צלילים יורדים. אופליה האומללה, הלא-שפויה, בעומדה במעלה מבנה המדרגות, מניפה יד עם זר, דורשת “מוזיקה”, ומשמיעה את הראפ השייקספירי המוטרף.
אסף יונש בתפקיד המלט נע בעוצמה ובגמישות: מרחף מרצפת האולם אל הבמה, קופץ למיטה המלכותית, רוקד את מחול הסייף. הוא חושף את רגליו השריריות בסצינות, בהן משחק בתחתונים, ואת כול גופו המעוצב, כשהוא מתרחק אל עומק הבמה בגבו אל הקהל לאחר השמטת מגבת רחצה. מבזיק גם עירום נשי. אופליה, בגילומה של כרמל בין, ברגע אי-שפיותה, מרימה את שמלתה אל מעל הראש, ללא בגדים תחתונים. שחקני התיאטרון הנודד, בהצגה שבתוך הצגה, עוטים חליפות עירום ספוגי וולגרי.
ההצגה של בית ליסין מספקת 3 שעות של תיאטרון מסקרן, חדשני, אשר לוקח לתשומת ליבו את הנחיותיו של המלט לשחקנים הנודדים המתארחים בארמון. בהפסקה ניתן לקנות את חוברת התוכנייה, הכוללת, בין היתר, את תשובותיו של יאיר שרמן הבמאי לשאלותיו של דורי פרנס המתרגם, ואת מאמרו המחכים של ד”ר אבי גרפינקל, היוצר מקבילה בין ישראל של 1967 לבין בריטניה של 1588 בהקשר תרבותי.
תוכננו 50 הצגות בלבד. הכרטיסים הולכים ואוזלים. נשארו בעיקר לחודש מרץ.
אני תמיד מופתע מהיכולת של יצירות קלסיות לחדש. ואכן בסקירתך חגית, את מביאה לקדמת הבמה את חווית המלט בבית לסין . את הנקודות הממחישות את החידוש והשפעתן על חווית הצופה. נהניתי מסקירתך כאילו נכחתי בהצגה.