שלושה משלים מאת אלי יונה

איקרוס, תיקון מיתי

הַחֲקִירָה הַמּוֹדֶרְנִית בִּדְבַר מוֹתוֹ

הוֹלִידָה לֶקַח שָׁגוּי:

אִי אֶפְשָׁר לָעוּף מִדַּי קָרוֹב לַשֶּׁמֶשׁ

אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לְךָ חֲלָלִית;

חֻמָּהּ לֹא הֵמֵס אֶת הַדּוֹנַג

כִּי מִנְּקֻדַּת רְאוּתָהּ — לֹא נִכַּר

כָּל הֶבְדֵּל גְּבָהִים בֵּינֵיהֶם.

וְאָבִיו כָּבֵד יוֹתֵר, אִם כְּבָר

הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְרַסֵּק.

הֶאֱמִינוּ לִי, מִי כָּמוֹנִי יוֹדֵעַ?

לוּ בָּנָה הַבֵּן בְּעַצְמוֹ אֶת כְּנָפָיו

גַּם הַשָּׁמַיִם לֹא הָיוּ הַגְּבוּל!

מָאנוּ

   כְּשֶׁפֶּתַח הַדָּג

אֶת פִּיו בְּמִצְוַת הָאֵלִים

וְהִזְהִיר אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּהֹדּוּ

מִפְּנֵי הַמַּבּוּל

נִשְׁאַל מַדּוּעַ אִכְפַּת לוֹ

   מָה יַעֲלֶה

בְּגוֹרָלָם שֶׁל הוֹלְכֵי עַל שְׁתַּיִם

חוֹתְכֵי זְנָבוֹת וְצַוָּארִים

שֶׁצָּדִים לַהֲנָאָתָם בַּעֲלֵי סְנַפִּיר

בְּקַרְסֵי עִנּוּי וְטַבְּעוֹת חֶנֶק

שֶׁמַּשְׁחִירִים לֹא רַק אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה

אֶלָּא גַּם אֶת בֶּטֶן הַיָּם

שֶׁמַּעֲדִיפִים לִרְחֹץ בְּדַם זוּלָתָם

מֵאֲשֶׁר בְּמַיִם קְדוֹשִׁים

… שָׁתַק הַדָּג לְעוֹלְמֵי עַד

מֵאָז וְעַד עוֹלָם

שׁוֹתְקִים כָּל הַדָּגִים

שׁוֹתְקִים גַּם כָּל הָאֵלִים

דקפיטציה

לִבִּי לִבִּי עַל הַמַּרְטִירִים

כִּי גַּם אֲנִי כָּזֶה!

וּמִלְּבַדָּם נִשְׂגָּב עוֹד מִבִּינָתִי:

אֵיךְ הֵם שׂוֹרְדִים שְׂרֵפָה־סְקִילָה־חֶנֶק

אֶת כָּל מִיתוֹת הַדִּין חָסֵר אֶחָד עַד שֶׁ

נִתַּז רֹאשָׁם כִּפְקָק עִקֵּשׁ מִצַּוַּאר

בַּקְבּוּק שַׁמְפַּנְיָה

בַּאֲרוּחַת

שְׁחִיתוּת

אֲבָל לָמָּה אֱלֹהִים לֹא

מְשִׁיבוֹ עַל כַּנּוֹ?

• הֲיִפָּלֵא מִמֶּנּוּ דָּבָר?

וַחֲצִי דָּבָר? אוֹ רֶבַע? אוֹ פָּחוֹת?

הָרוֹפְאִים קוֹסְמַס וְדַמִיאַן

הִצְלִיחוּ לְחַבֵּר בַּמֵּאָה הַשְּׁלִישִׁית

רֶגֶל שְׁחֹרָה לְאָדָם לָבָן

וְהַכֹּל יָכוֹל לֹא יָכוֹל לְהַדְבִּיק

אֶת אֲשֶׁר אִבְּדוּ לְמַעַן קִדּוּשׁ שְׁמוֹ?

וְאוּלַי, זוֹ תּוֹכֵחָה חוֹתֶכֶת

לְכֻלָּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה:

“מָה שֶׁחָשׁוּב לִי

הוּא רַק הַלֵּב שֶׁלָּכֶם!”