רשימתה של ציפי שחרור, שנערכה עם תוספות של חגית בת-אליעזר.
כשכתב היד “פוטו מלחמה” מאת יהורם גלילי הגיע אלי לפני מספר חודשים, התרגשתי. מעטים הספרים המתעדים את המלחמה בשירה בדרך שהוא עושה זאת: היא רכה ומחוספסת כאחד, כמו כתם דם על מפת קטיפה ובמפגש פנים אל מול פנים עם האויב, הפגזים, העשן, הדם והפחד.
שמחתי שנפל בחלקי לכתוב על גב ספרו של יהורם גלילי “פוטו מלחמה”:
“כתיבתו של יהורם גלילי זורמת אל אוזני כדיבור אינטימי וכפיוט, אך נדמה כי אני שומעת שני קולות נעים אלי בזרימה חרישית, ופתע זרימתה גועשת. זו היא הדואליות הנטועה בכל הספר, שנעה מזרם תודעה וחלום אל ההכרה המודעת, אך פתע מתחלפים הצבעים לחאקי, לעשן ולדם.
ושוב חוזר המשורר אל הכתיבה האחרת, האינטימית המעודנת, וכל העת אני חשה כדבר והיפוכו. שירתו היא גברית ונוכחת. ראו שירי המלחמה העוצמתיים בספר:
“אַתָּה רַשַּׁאי אֵשׁ, עֲבוֺר”! צָוַח הָרַמְקוֹל בְּמַכְשִׁיר הַקֶּשֶׁר (מהשיר “פאנטום לבית חנון”). נִמְלַטְנוּ מֵאֲבָנִים קְטַנּוֹת, שֶׁהִשְׁלִיכוּ רְעוּלֵי פָּנִים בְּדַּיְקָנוּת מַכְאִיבָה. (מהשיר “היום שבו פרצו מהומות הר הבית”).
ואז המשורר פושט מדים, עובר לאזרחי וכתיבתו נעשית חברתית ומצליפה, בדחף עז לתקן עולם. אבל שירתו שבה ומתרככת, מתעדנת, מתרפקת בזיכרונות לסבתו לסבו, לזיכרונות ילדות נכספים, לטעמים שנותרו בלשונו כזיכרון לא נמחה.
גלילי הוא משורר האנימה והאנימוס, היין והייאן – מעגליות הרמונית טבעית, גם כשהוא מתאר עלים מצהיבים נושרים כמו דפים הנתלשים מספר החיים. קְלִפָּה נִסְדֶּקֶת מֵרוּחוֹת הַסְּתָו, הַחוֹרְצוֹת בָּהּ אֶת סִימָנֵי הַזְּמַן. (מהשיר “עלים מצהיבים”).
הוא זוכר לשוב אל המדים, ואל הכאב הנצרב בבשר החיילים, ומנגד עינו פקוחה לראות: “נְעַץ בְּעוֹרְקַי מַחַט מַרְגּוֹעִים, הַעֲלֵם מִגּוּפִי אֶת כָּל הַמַּכְאוֹבִים. (מהשיר “זקנה מהמסדרון”).
“פוטו מלחמה” הוא ספר שירה אמיץ, ראוי ונוכח.”
ועתה, כשהספר יצא לאור בהוצאת חדרים, אני שמחה לכתוב עליו, ולהביא שירים מתוכו. הספר נפתח בשיר “תְּעוּדָה לְלֺא זֶהוּת”:
מתוך השיר מתברר, שהשם “יהורם” ניתן למחבר הספר לזכרו של יורם הלוחם, שהוא יורם אלישיב ז”ל, מפקדו של אביו של יהורם, כפי שכתוב בתחילת הספר, ב”הקדשה”, ובתוספת האות ה’. יפה הבית השני, הקושר את האות לאלוהים, למסורת היהודית ולנפשו של המשורר.
מבין שירי המלחמה, המכונסים בשער הראשון של הספר “חיים בחאקי”, השיר “מסע אלונקה”, המוקדש לזכרו של דב הנץ, אורב לקורא ומצמרר:
שתי השורות האחרונות של השיר מעבירות את ההתרחשות ממעשה הקבורה אל עולמם הפנימי, הדואב, של החברים לנשק, ושוזר את השם “דב”.
ההתנסויות הצבאיות של יהורם גלילי צפות ועולות גם בשירים ארוטיים, והכל מתערבב ומתחבר לחוויה מועצמת.
שירי השער “דמעות פרדה” נכתבו לזכרם של בני משפחתו של המחבר, וגם לזכרם של דמויות ציבוריות, שנגעו לליבו, דוגמת שמעון פרס ובני משפחת רמון.
הדימוי של העץ עשיר קשרים של שרשים, של מתן צל, החבל הקשור לגזע מעלה את הדימוי של חבל הטבור. ואכן, שירי הספר נעים “בין חיים ומוות, / בין עבר להווה.”
שירים אחדים מלווים ע”י איורים מאת גבי קזן. יפה בעיניי האיור לשיר “כלוב הזכוכית של תל אביב” מתוך השער “מבט ביקורתי”, המרכז את כל הדמויות, ובפרט את בובות הראווה של שינקין, בכיכר הבימה:
שירי הספר “פוטו מלחמה” מציעים מבט ייחודי על קשת רחבה של נושאים ע”י מיזוג ביניהם ויצירת חיבורים מחדשים ורעננים.
ראו גם
המשורר יהורם גלילי יתארח בסלון הספרותי של חגית בת-אליעזר בדיזנגוף סנטר תל-אביב, בשיחה על ספרו “פוטו מלחמה” יחד עם המשורר יצחק גוילי.
