סיפור זה מתפרסם לציון יום הולדתה של הסופרת והארכיאולוגית המנוחה רינה הברון ב-28 באוגוסט 1925.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ, וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה, וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
אֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ, וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה… וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה
א אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה, בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר; וַיָּבֹא בִיהוּדָה, וַיִּחַן עַל-הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, וַיֹּאמֶר, לְבִקְעָם אֵלָיו. ב וַיַּרְא, יְחִזְקִיָּהוּ, כִּי-בָא, סַנְחֵרִיב; וּפָנָיו, לַמִּלְחָמָה עַל-יְרוּשָׁלִָם. ג וַיִּוָּעַץ, עִם-שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו, לִסְתּוֹם אֶת-מֵימֵי הָעֲיָנוֹת, אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר; וַיַּעְזְרוּהוּ. ד וַיִּקָּבְצוּ עַם-רָב–וַיִּסְתְּמוּ אֶת-כָּל-הַמַּעְיָנוֹת, וְאֶת-הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ-הָאָרֶץ לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר, וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים.
יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד, וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ.
דברי הימים ב פרק לב
ניקבת השילוח היא מנהרה מפולשת בירושלים, שדרכה הועברו מי מעיין הגיחון תחת בתי עיר דוד ממזרח למערב, לאורך יותר מחצי קילומטר.
בעבר שיערו, גם על סמך פסוקים בתנ"ך, שהיא נחצבה בידי המלך חזקיהו במאה השמינית לפנה"ס, אולי כהכנה לפלישה האשורית לארץ ישראל, כדי להקל על מעבר המים לתושבי העיר. אולם חפירות ארכיאולוגיות חדשות הביאו להשערה שהמנהרה היא קדומה יותר מחזקיהו, אולי מהמאה התשיעית לפנה"ס. העניין נשאר שנוי במחלוקת.
בשנת 1880 נמצאה בניקבה כתובת חשובה ביותר, שכתבו חוצבי הניקבה לציון השלמתה, והיא הכתובת העברית הארוכה ביותר שנשמרה מימי בית ראשון.
זוהי הכתובת:
בכתובת כתוב על סמך שיחזור, שעדיין שנוי במחלוקת:
תמה] הנקִבה. וזה היה דבר הנקִבה. בעוד [מנִפים החֹצבִם את]
הגרזן אִש אל רעוֹ ובעוד שלש אמֹת להנק[ב, נשמ]ע קול אִש קֹ
רֵא אל רעוֹ כי היתָ זדה בצֻר מִיָּמִן ומ[שמ]אל. וביֹם ה
נקִבה הִכּוּ החֹצְבִם אִש לִקְרַת רעוֹ גרזן על [ג]רזן. וילכו
המים מן המוצא אל הברֵכה במאתים ואלף אמה, ומ[א]
ת אמה היה גֹבה הצֻר על ראש החֹצבִ[ם]
לפניכם הסיפור היחיד שקיים בעברית על הניקבה ועל חציבתה, שכתבה הסופרת והארכיאולוגית רינה הברון, והוא מתאר אב ובנו הקשורים לפרוייקט החציבה ונזכרים בפרטיו.
הסיפור "וזה דבר הנקבה" פורסם במקור ב"דבר לילדים" כרך מג, תשל"ג, חוברת מספר 14, בתאריך 4.12.1972
קיראו גם:
הפרויקט ההנדסי הגדול של ימי בית ראשון -ראיון עם פרופסור רוני רייך על נקבת השילוח ובניתה
הקבר של שודד הים – עלילות חנוך נכדו של יאסון שודד הים הנורא – סיפור מאת רינה הברון
