כריכת ספרו של שוקי גוטמן ״מה איבדת בפולין?״

אילו / שוקי גוטמן

אִלּוּ אֹרֶךְ גּוּפִי

נִקְלַע לְמַלְכֹּדֶת

הַסַּחַף הַגֶּרְמָנִי

עַל גְּדוֹת הַוִּיסְלָה,

הָיִיתִי צוֹלֵל לַתְּהוֹמוֹת

בְּמַחַץ תְּנוּעָה מְשַחְרֶרֶת

וְלֹא חוֹזֵר.

אַף אֶבֶן שְחָקִים

לֹא הָיְתָה צוֹלַחַת לִי

אוֹ כַּף רֶגֶל בַּשְׂרָנִית,

מַד לַחַץ סְטַנְדַּרְטִי

אוֹ שְאַר גֶּזֶר עֵץ

לָצוּף מֵעַל עֲכוּרִים.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶאֵרַע

וְלֹא שַבְתִּי?

שוקי גוטמן

בתחילת השבוע נערכה השקה לספר שיריו החדש, החמישי במספר, של המשורר שוקי גוטמן (יליד 1966, כפר סבא, פרדס-חנה-כרכור), “מה איבדת בפולין?” (2022, הוצאת אשכולות פואטיקה, עריכה יקיר בן-משה), בבית הסופר בתל אביב. לצערי החמצתי אותה ואינני יודע אם השיר “אילו” הוקרא בה. בספר הוא מופיע בשער השלישי מתוך ארבעה, “ולי אין אותיות” (עמ’ 63). הספר כולו עוסק במסעו של גוטמן למחנות ההשמדה בפולין ומוקדש “לזכר משפחות גוטמן ושפיגל, פלוצק, פולין, מרץ 1941”. השירים מדובבים את סמלי השואה המוכרים, הרכבות, מחנות המוות (טרבלינקה, אושוויץ, מיידנק), הגדר החשמלית, המספרים שקועקעו על ידי היהודים, נעלי סבא רבא של המשורר, ועוד. שירי השער האחרון, “שורשים יכו גלי אור” אף נושאים בחובם אידיאולוגיה לאומית יהודית של משורר אשכנזי גאה “בן שושלת חייטים / דור רביעי לאמנות תפירה” (עמ’ 81 מתוך השיר “שושלת חייטים”). גוטמן קורא לשוב ולדבר יידיש (“יידיש עתיקה”, עמ’ 75), וסבור כי כל עם חייב לראות עצמו “כאילו הוא עלה מפולין” (“בכל גלגול וגלגול”, עמ’ 85). בתוך כך הוא קובל על כך שדבר לא נלמד משום ש”שבט שלם / אֵין” (“המסקנות”, עמ’ 87) ואולי הוא מתכוון כאן להיעדר הלכידות של החברה הישראלית בשנים האחרונות.

גוטמן שימש בעברו בתפקידי דוברות ציבוריים, מה שאולי קצת משליך על הפואטיקה הדוברותית שלו בספר הזה, וגם בספריו הקודמים. השירים מדברים, נושאים מסרים. השיר “אילו” קצת חורג מהפואטיקה הזאת משום שהוא שבור יותר, ספקולטיבי, ואף נחתם בסימן שאלה, שמעורר אי-ודאות. בשיר מוזכרים גדות נהר הויסלה, הנהר הארוך והמרכזי בפולין, העובר במקביל לעיר פלוצק, שבה חיה משפחתו של גוטמן (הכוונה לדור הסבאי, הוריו של גוטמן עלו ארצה מארגנטינה). נהר זה “כיכב” הן במלחמת העולם הראשונה (“הקרב על הויסלה”), והן במלחמת העולם השנייה במאבק שהתחולל בין הרפובליקה הגרמנית לבין רוסיה והצבא האדום (“מבצע ויסלה-אודר”). המשורר מעלה בנפשו את האפשרות שהיה חי אז, עת הצבא הגרמני השתלט על פולין בתחילת המלחמה העולמית השנייה. הוא סבור כי היה צולל לתהומות הנהר ולא חוזר, ואפשר כי נוכח שגרת חייו הוא גם מעלה את האפשרות כי בעצם לא שב מאותה צלילה מטאפורית, משום שלא עסק בנושא השואה בשירתו עד כה.

בעקיפין מתכתבת התמה הנועזת של השיר “אילו” עם שֵם ספר שיריו הראשון של שוקי גוטמן, “פסנתר מושתק קול” (2016, הוצאת פרדס), כאשר עכשיו הפסנתר המושתק כבר לא שותק יותר, ככתוב בשיר “יידיש עתיקה”: “נשמיע געגועי ניגונים / זמר יידישע, / עיתונים ישנים ומכושפים, / ושלום עליכם, עלינו / ועל כל ישראל” (עמ’ 75).

צפו בהקראה של שיר “נעלי סבא רבא”

קיראו גם

משה גרנות כותב האם למדנו את לקח השואה: על ספרו של שוקי גוטמן

שוקי גוטמן בפייסבוק

שוקי גוטמן בויקיפדיה

האתר של שוקי גוטמן

הערוץ של שוקי גוטמן ביוטיוב

שוקי גוטמן מקריא שיר מהספר “מה איבדת בפולין”

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 × חמש =