לציון יום האישה הבינלאומי שחל השבוע אילן ברקוביץ’ בוחר שיר מיוחד של מיה טבת-דיין, שדן במצב האישה.

המערכת

מיה טבת דיין. לקסיקון הספרות העברית

לכבוד שירות הלקוחות באתר ויקטוריה׳ס סיקרט / מיה טבת דיין

אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם בְּעִנְיָן הַחֲזִיָּה

מִדֶּגֶם לַיְלָה שָחֹר עִם כּוֹכָבִים,

שֶנִּמְכֶּרֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע תִּשְעִים בָּאֲתָר.

הִצַּעְתֶּם לִפְנוֹת אֲלֵיכֶם בְּכָל בְּעָיָה.

הַבְּעָיָה הִיא הַפּוֹלִיאַסְטֶר.

הַבְּעָיָה הִיא שֶהוּא עָשׂוּי נֵפְט מְזֻקָּק,

וְכָל הַמִּלְחָמוֹת בָּעוֹלָם

עַל הַנֵּפְט הַזֶּה,

הַאִם תּוּכְלוּ לִנְקֹב

בַּמְּחִיר הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחֲזִיָּה?

הַבְּעָיָה הִיא שֶהַחֲזִיָּה הַזֹּאת

עֲשׂוּיָה שְמוֹנִים אֲחוּזים מִלְחָמוֹת

עֶשְׂרִים אֲחוּזים סְפָּנְדֶקְס,

וּמָה זֶה בִּכְלָל סְפָּנְדֶקְס?

מֵאֵיפֹה הוּא מַגִּיעַ?

וּמִמָּה עֲשׂוּיִים הַתַּחְרָה וּשְׁנֵי הַפֶּדִים

הַנִּשְׁלָפִים שֶׁל הַפּוּשׁאַפ?

אַתֶּם מְבִינִים, הַבְּעָיָה הִיא

שֶהֶחָזֶה שֶׁלִּי קָטָן

הוּא הָיָה קָטָן לִפְנֵי הַלֵּדוֹת

לִפְנֵי הַהֲנָקָוֹת, לִפְנֵי כָּל הַגְּבָרִים שֶאָמְרוּ

אֲנִי דַּוְקָא אוֹהֵב אֶת זֶה.

פַּעַם הִסְתַּכַּלְתִּי עַל סִרְטִי פּוֹרְנוֹ

לְהִשְתַּכְנֵעַ שֶׁגַּם נָשִים

עִם חָזֶה קָטָן מְקַבְּלוֹת

תַּפְקִיד. שֶיֵּשׁ מִי שֶבּוֹחֵר בְּנַּעֲרָה כַּזֹּאת,

מַפְשִׁיט אוֹתָהּ

וְאוֹהֵב אֶת כֻּלָּהּ. הַבְּעָיָה הִיא

שֶכָּל הַחֲבָרוֹת שֶׁלִּי

מִתְגָּרְשוֹת עַכְשָׁו. אֲנַחְנוּ

בַּגִּיל הַזֶּה. לִשְתַּיִם מֵהֶן יֵשׁ מְאַהֵב

וְאֶת הַשְּלִישִׁית בַּעֲלָהּ עָזַב בְּאֶמְצַע

הַלַּיְלָה, וְהַחֲזִיָּה הַשְּחוֹרָה הַזֹּאת –

הַאִם תּוּכְלוּ לְהַבְטִיחַ לִי שֶהִיא

מֵהַסּוּג שֶלֹּא עוֹזְבִים?

עִם כְּתֵפִיּוֹת מֻצְלָבוֹת

וְגוּמִי רָחָב לִתְמִיכָה

הַאִם הִיא תַּחֲזִיק

אֶת אָהוּב לִבִּי

שֶלֹּא יֵלֵךְ מִמֶּנִּי? הַאִם הִיא תַּצִּיל

אוֹתָנוּ? תִּשְמֹר עָלַי מִפְּנֵי תְּהוֹמוֹת

שֶאֲפִלּוּ אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת

לִקְרֹא לָהֶן בְּשֵם?

הַבְּעָיָה הִיא שֶבַּעֲבוּר כָּל חֲזִיָּה כָּזֹאת

נִשְפָּכִים שִבְעִים לִיטֶר מַיִם מֻרְעָלִים

אֶל תּוֹךְ נָהַר בְּסִין

הַיְּשֶר עַל רֹאשָם שֶל דָּגִים, קַרְפָּדִים,

רֹאשָנִים, שָפִּירִיּוֹת כְּחֻלּוֹת –

אֲנִי חוֹשֶבֶת עֲלֵיהֶם עַכְשָו

בְּכָל הַכֹּחַ, אֲנִי בֶּאֱמֶת חוֹשֶבֶת עֲלֵיהֶם

זֶה לֹא מַסְפִּיק.

שוּם נָהַר בְּסִין אֵינוֹ יָקָר מִדָּי

לִמְחִירֵי הַבְּדִידוּת הַגְּבוֹהִים

בְּתֵל אָבִיב.

השיר שלפנינו מופיע בתוך ספר השירים החדש, השלישי, של המשוררת והסופרת מיה טבת דיין (ילידת 1975, גדלה בהוד השרון ומתגוררת כיום עם משפחתה בת”א), “כדי להסתדר עם המצב” (2021, הוצאת מוסד ביאליק, סדרת כבר, עריכה ליאת קפלן, עמ’ 34-32).

קדמו לספר הזה הספרים “אלף שנים לחכות” (2011, הוצאת זמורה ביתן, פרוזה), “ויהי ערב ויהי תוהו” (2015, הוצאת פרדס), ו”לאן שנצוף כאן בית” (2017, הוצאת פרדס). טבת דיין, ד”ר להינדואיזם ושירה סנקריסטית, היא משוררת פופולרית, וגם ידועה בכתיבה המסאית שלה במוסף גלריה של עיתון “הארץ” בשנים האחרונות.

אני בוחר לפרסם את השיר הזה לרגל יום האישה הבינלאומי (צוין לראשונה בתחילת המאה שעברה בארה”ב), שחל השבוע (8.3), ולציין שני שירים שמתכתבים איתו בדרך כזו או אחרת:

השיר “זו אני מדברת” מאת המשוררת יודית שחר (ילידת 1959), שפורסם בספר שיריה הראשון בשם זה (2009, הוצאת בבל, עריכה דוד וינפלד, עמ’ 43), ומתחיל במילים: “שירות לקוחות שלום זו אני מדברת / כן, במה אוכל לעזור / מצטערת גברת, אני יודעת שהמתנת הרבה בתור…” (שם).

והשיר “מודעה” מאת המשורר אהרן שבתאי (יליד 1939), שאלו מילותיו: “אני אלמן / מחפש אישה חדשה / שתהיה טובה / שתהיה יפה / אוכל להכין לה / עופיונים ממֻלאים / ונאכל עם סרט / בלילות נשוחח בחושך / יש לי מעיל רחצה רך / בצבע החול / אני שמח / הזין תמיד עומד” (מתוך הספר “אהרן שבתאי – מבחר ושירים חדשים 2021-1966”, הוצאת עם עובד, עורך אלעד זרט, עמ’ 337, פורסם במקור בספרו של שבתאי “טניה”, 2008, הוצאת חרגול).

לעומת שירה של יודית שחר, שמדברר את השיטה הקפיטליסטית דרך דמות של אישה שעובדת בשירות לקוחות, השיר של מיה טבת דיין הופך את נקודת המבט לזו של האישה שמתקשרת לשירות הלקוחות. אפשר לדון על כל המטענים שמתווספים להיפוך הזה. למשל: טבת דיין כותבת מתל אביב, יודית שחר כותבת מפתח תקווה. לעומת שירו של אהרן שבתאי, המציג גבר במלוא אונו גם לאחר שהתאלמן (“הזין תמיד עומד”), השיר של מיה טבת דיין לא מהסס לתאר עמדות חלשות, ואולי בלשון ימינו יש לומר מוחלשות, של הגוף הנשי: “הבעיה היא שהחזה שלי קטן”, וכו’. יחי ההבדל הקטן, כמו שנאמר, בהקשר הזה.

כריכת ספרה של מיה טבת דיין ״כדי להסתדר עם המצב״

קיראו גם

מאיה טבת דיין בויקיפדיה

דף הפייסבוק של מאיה טבת דיין

תגובה אחת

  1. “הַאִם תּוּכְלוּ לִנְקֹב/ בַּמְּחִיר הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחֲזִיָּה?”. שיר מרובה רבדים על משא החיים בכרך המודרני – זיהום הסביבה, מלחמות, נשיות מתוסכלת, ובדידות. שיר מקיף ונוקב על המחיר שכולנו משלמים בעבור צריכה בזבזנית ללא התחשבות בטבע ובמשאבים המוגבלים. תודה אילן, על העלאת השיר והפרשנות המובילה גם לשירים נוספים. תודה גם למיה וליקום תרבות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 × four =