כריכת ספרה של לריסה מילר ״פירה״

פירֶה / לריסה מילר

פירֶה

בצלחת לבנה

צלחת לבנה

מקיפה הר

של פירה

אי בלב

יבשה רכה בים

אי מעוך

התכנית הכלכלית של הממשלה החדשה להוזלת יוקר המחייה הזכירה לי את שיר הנושא בספר השירים החדש, השני, של המשוררת לריסה מילר (ילידת 1988, בלרוס), “פירֶה” (2022, הוצאת ברחש, עריכה דניאל עוז), ששמו כשם הספר והוא פותח אותו (עמ’ 7, שירי הספר לא מנוקדים להוציא מקומות ספורים). הרי ניתן בהחלט לומר שפירה הוא מאכל עממי ולא מאכל עשירים אלא אם כן הוא עשוי כמאכל גורמה.

השיר גם הזכיר לי את שירו הידוע של המשורר ח”נ ביאליק, “הקיץ גווע”, שנכתב ופורסם לפני למעלה ממאה שנה (1908-1905): “הקיץ גווע מתוך זהב וכתם / ומתוך הארגמן / של שלכת הגנים ושל עבי ערביים / המתבוססות בדמן. // ומתרוקן הפרדס. רק טיילים יחידים / וטיילות יחידות / ישאו עינם הנוהה אחרי מעוף האחרונה / בשיירות החסידות. // ומתייתם הלב. עוד מעט ויום סגריר / על החלון יתדפק בדממה: / ‘בדקתם נעליכם? טלאתם אדרתכם? / צאו הכינו תפוחי אדמה.'” (מהדורת השירים בעריכת אבנר הולצמן, 2004, דביר הוצאה לאור, עמ’ 330).

הולצמן מבאר כי שתי השורות האחרונות של השיר עשויות כפרודיה על הפסוק המשנאי המתאר את ההכנות לשבת: “ג’ דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה: עישרתם? עירבתם? הדליקו את הנר” (שבת ב’, ז’). הוא גם מוסיף שלעומת פתיחת השיר בעלת ציורי האווירה הרומנטית סיומו היומיומי שובר את המעטה המלנכולי שלו (עמ’ 329).

האם יש יסודות ביאליקאיים בשירתה של לריסה מילר? בהחלט ייתכן. שני המשוררים נולדו במזרח אירופה, ביאליק נולד ב-1873 בכפר ראדי שליד ז’יטומיר שבאוקראינה.

צאו ולמדו למשל את שירהּ של מילר מתוך ספרה החדש, “שקיעה”: “בגג עננים תכלת / לבנים עם קצף / אפור מצד אחד / הבניינים הרבים / הגבוהים של בת / ים מצד שני יפת / השקיעה פרועה / בהירה אורות / ירוקים ממסגד / מפת שולחן תלויה על החבל” (עמ’ 11).

לריסה מילר, לקסיקון הספרות העברית

קיראו גם

לריסה מילר בויקיפדיה

דף הפייסבוק של לריסה מילר

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה − 11 =