תמצית: מגפת הקורונה המתמשכת כשנתיים משנה את פרדיגמות התיירות והתרבות, שהן גורם חשוב בכלכלת השרותים המודרנית. פרדיגמת הקורונה התומכת בסדר העולמי החדש יוצרת שינוי סדרי עדיפויות בכלכלה ובחברה בישראל.
התיירות והתרבות בישראל ובעולם הן מהנפגעות הראשיות של משבר הקורונה. מדובר בשני ענפים משולבים, הפועלים באינטנסיביות בחברות מודרניות, ותורמות רבות לקידום איכות וטעם החיים, שאר הרוח, החוסן, ותחושת הרווחה הנפשית של המרקם האנושי המחפש וצורך איכותיות בישראל. אלו האנשים אשר מאפשרים לתחזק ולקיים ישראל חזקה, חסונה, וברת קיימא.
על אף העובדה שמצב הקופה הציבורית בישראל, וזאת לאחר הוצאות גדולות שנגרמו בשל פרדיגמת הקורונה, טוב יותר מאשר במדינות אחרות, מסרב שר האוצר אביגדור ליברמן, שהוא ליברטן ודרוויניסט קיצוני, ואיש חומר מובהק, לסייע לענפים שנפגעים מהשלכות הקורונה. לשיטתו ענפים אלה יכולים להיעלם, והוא מציע לאנשי ענפים אלה למצוא פרנסות חדשות. בהשוואה, ישראל כץ, שר האוצר שקדם לו, הוא מנהיג רחב אופקים, חברתי ואנושי במהותו לעומת ליברמן.
התרבות בישראל כוללת בין היתר: מוסיקה לגווניה המרובים, עיתונות איכותית ,הוצאות ספרים, ספריות, קולנוע, סינמטקים, פסטיבלי ומופעי תרבות מגוונים, תיאטראות, סיורים מודרכים במגוון נושאים ותכנים בשילובים יחודיים, הרצאות, כנסים, מרתונים חווייתיים, מוזיאונים, הרצאות מדע,כנסים , אקדמיה, שידורי איכות, שירה, וריקוד. התרבות תורמת להתמרת מדינת ישראל ואזרחיה, וחושפת אותם לרב-גווניות, פלורליזם, הטרוגניות, ורב תרבותיות הולכת וגדולה. התרבות מעשירה את חוויית וטעם החיים של בני האדם, ונותנת טעם, דחף, משמעות, ועצימות לחייהם. אנשים שחשופים לתרבות מגוונת הם דעתניים יותר, מקוריים יותר,יצירתיים יותר, יזמיים, חדשניים, ואף בעלי כישורי שרידות, חוסן, וקיימות מפותחים יותר. עם שעובר תהליכי התמרה תרבותית הוא חזק ומחושל יותר. זה מתבטא בהתמודדות טובה יותר עם קשיים שנגרמים בשל תעתועי וזיגזוגי הפוליטיקה והרפואה, ואי היתפסות למצבי מתח, לחץ, שחיקה, וחרדה בתקופת הקורונה. זאת הודות לראיה מאוזנת של ארועי החיים השוצפים, בפרספקטיבה, בסינרגיות, ובספקטרום רחבים יותר.
העוצמה האנושית נסמכת על יכולות אנושיות תודעתיות, שכליות, נפשיות, נשמתיות, רגשיות, אסוציאטיביות, ואינטואיטיביות. יכולות אלה מתפתחות בהשפעת גיוון תרבותי, שתורם להעשרה מגוונת של אסוציאציות אנושיות. החוסן האנושי הוא תוצאת התפתחות יכולות אנושיות המותנות במגוון התמרות הנובעות מהשפעות תרבותיות, ואין הן נסמכות על יכולות בינה מלאכותית או על טכנולוגיה מלאכותית. האינטליגנציה האנושית היא מעצם טיבעה גם רגשית וגם אינטואיטיבית, ואין היא מנוכרת לעושר שבפוטנציאל היכולות האנושיות המגוונות הטבעיות. יכולות אנושיות אלה מתפתחות כתוצאה מהתמרות מגוונות, הבזקיות, רנדומאליות, סימולטניות, וספירליות שבסיסן תרבותי אנושי. זאת בשילוב של צירופי מקרים ,התכווננויות, מיגנוטים, וסינכרונים.
משלימה חשוב לתרבות היא התיירות בעולם הקוסמופוליטי והגלובלי, השומר על גיוון ושונות התרבויות, המסורות, והמורשות, ללא הנסיון הבלתי פוסק להאחיד אותן למצב סינגולרי אחיד. התיירות, שכוללת רכיבים רבים, מעשירה את עולמם החווייתי, התחושתי, הדמיוני, והתרבותי של בני האדם, גם על בסיס ההשוואות לתרבויות אחרות. העולם הוא פסיפסי, פאזלי, ובזה יחודו הפלורליסטי והמגוון הרב תרבותי שבונה את יחודיותו. התיירות ביבשה, בים, באוויר, ובחלל, מפגישה אותנו בני האדם עם הגיוון, מעשירה אותנו, מרחיבה את אופקינו, ואת יכולות ההשוואה שלנו, במכלולי תחומים. מרכזי התיירות בזמננו הם אורבניים בעיקר, אך תיורי טבע בסביבות האקולוגיות והטבעיות גם הם מבוקשים. אנו מתיירים בעולם המפותח, אך לא פחות מושכות אותנו מדינות מתפתחות בעולם השלישי. אנו לומדים רבות בכל תיור על רב מימדיות, רב שכבתיות, ורשתות החיים, ועד כמה העולם שבו אנו חיים הוא דומה ("סדנא דארעה חד הוא"), אך בעת ובעונה אחת יש בו גם שונויות והיפוכים, שאת כולם אנו לומדים לקבל ולהכיל. כל זה מגדיל את מגוון האסוציאטיביות של כל אחד מאיתנו. עם כך שהתיירות התאפשרה לעשרות מליונים רבים היא הפכה לענף כלכלי מוביל, ומכנים אותה בשם המותגי "תעשיית-התיירות". תעשיה זאת כוללת: תעופה, שדות תעופה, קרוזים, שייט, תחבורה יבשתית, אוטובוסים ורכבות, מלונות, מדריכי ומלווי קבוצות, אתרים ומסלולים לסיורים ותיורים. בנוסף, תיירות היחידים צורכת ספרי ואתרי תיירות באינטרנט כמו TRIP-ADVISER כדי להתנווט בסיורים, פתוחה לצריכת איכסוני AIR B@B ו-E-BOOKING, ומגיעה בין היתר כדי להשתתף בירידים, כנסים, אירועים, פסטיבלים, קרנבלים, אולימפיאדות, מונדיאלים, אירועים דתיים גדולים, ועוד. כל הרכיבים החשובים האלה, המגוונים ומעשירים את חיינו בעיקר מסיום מלחמת העולם השניה ואילך, נמצאים בסכנה ככל שפרדיגמת הקורונה הנוכחית מתמשכת ומתקבעת עם מעבר הזמן. קיימת סכנה שאורחות חיינו וסיגנונם המגוון ישתנו באופן בלתי הפיך על ידי אנשים שלא רוצים בטובת בני האדם במתכונת שתוארה במאמר זה, אלא במתכונת לא אנושית, טכנולוגית, ומלאכותית, שהיא חד-מימדית ומאותחלת מחדש.
יש לקוות שתיווצר פרדיגמה חדשה של חיים עם הקורונה, שתאפשר פעילות לכל סוגי האמנות והתרבות, כפי שאנו חיים עם מחלות אחרות, כדוגמת שפעת.
