הָארוּת ומָארוּת או: גורל המשורר

בהתבסס על אגדה קדומה בקוראן שמקורותיה יהודיים, על עונשם של המלאכים שלעגו לאדם הראשון לאחר נפילתו מגן העדן, כתב אלי יונה שיר פנטסטי-מיסטי על גילוי מלאכים אבודים.

המערכת

המלאכים הארות ומארות תלויים כעונש על ביקורתם על נפילתו של אדם הראשון. הקוראן כ”י ולטרס W659 ויקיפדיה

מבוא מאת המחבר

הורתו ולידתו של שיר זה מוזרים מאוד, וכפי שאדגר אלן פו תמיד כותב בהקדמה לסיפוריו המפחידים, איני מצפה שתאמינו לי, אך אשמח אם לפחות תקשיבו:

לפני השינה יצא שקראתי בקוראן (ספרי קודש בשבילי הם תחליף לשיר ערש), ונתקלתי בפיסקה זו, מסוּרת הפּרה (בתרגום סובחי עלי עדוי):

“וְכַאֲשֶׁר בָּא אֲלֵיהֶם שָׁלִיחַ מֵאֵת אַלְלָה, מְאַשֵּׁר אֶת מָה שֶׁאִתָּם, הִשְׁלִיכָה קְבוּצָה מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר אֶת סֵפֶר אַלְלָה מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּם, כְּאִלּוּ אֵינָם יוֹדְעִים, וְהָלְכוּ אַחֲרֵי מָה שֶׁקּוֹרְאִים הַשְּׂטָנִים בְּמַלְכוּת שְׁלֹמֹה, וְלֹא כָּפַר שְׁלֹמֹה, וְאוּלַם הַשְּׂטָנִים כָּפְרוּ, מְלַמְּדִים אֶת הָאֲנָשִׁים אֶת הַכִּשּׁוּף וְאֶת מָה שֶׁהוּרַד אֶל שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים בְּבָבֶל, הָארוּת וּמָארוּת…”

מיד התאהבתי במצלול השמי של המלאכים הללו – הָארוּת ומָארוּת – והשתעשעתי ברעיון לכתוב שיר אליטרטי ברוח ‘למנצח על המחולות’ אשר לביאליק, בו השתמש כידוע בצירופי שמות מוזיקליים מן התנ”ך:

“מֻפִּים וְחֻפִּים! הַכּוּ בַתֻּפִּים!

מִלֲלַי, גִּלֲלַי! חָלִיל אֶל-פִּיכֶם!”

עם המחשבה הזו נרדמתי, וחלמתי חלום סיוט: שאני נופל ונופל לתוך באר חשוכה ללא תחתית. לא ייחסתי לכך הרבה חשיבות, אך למחרת קראתי בויקיפדיה שלפי המסורת האיסלמית העונש של הָארוּת ומָארוּת הסוררים היה להיכלא בתוך באר עמוקה…

… צירוף מקרים? אולי. בסוף כתבתי שיר אחר.

“ועשית לו זר זהב” – שמות כה כד

בְּלֵב הַמִּדְבָּר צָמֵאתִי

בְּאֵר מָצָאתִי

רֵיקָה מִמַּיִם

מְלֵאָה בִּשְׁנַיִם

תְּלוּיִים מִן הָרַגְלַיִם

כַּלַּפִּידִים בֵּין הַחֹמֹתַיִם

וְלִפְנֵי שֶׁכָּל כּוֹחִי תַּם

נֶחְלַצְתִּי לְעֶזְרָתָם וּמְשִׁיתָם

“בַּקַּרְקָעִית זֵר זָהָב נָח

וְהוּא אֶת שְׁנֵינוּ מַטָּה מָשַׁךְ;

אַךְ עַתָּה כְּשֶׁאָנוּ שְׁלוֹשָׁה

דַּי חָזָק נִתְפֹּס אוֹתְךָ!”

וּמֵאָז נָפַלְתִּי בַּפַּח

מִקְרֶה מוּזָר כָּל כָּךְ

אֲנִי כִּמְטוּטֶלֶת נָע וָנָד

בֵּין קִיר לְקִיר לָעַד.

המלאכים הכבולים הארות ומארות בציור מ-1703. ויקיפדיה

5 תגובות

  1. Nikola Orbach בפייסבוק :
    סורת הפרה היא הסורה השנייה בקוראן והארוכה ביותר. פחות מיסטית ואסתטית מהסורות שבאות אחריה, אך מאוד אינפורמטיבית.
    בעיני השיר הזכיר במקצת את נבואות נוסטרדמוס ומאוד התחברתי למוטיבים הכישופיים מאגיים ששזר המחבר. בנקל הייתי יכול לקרוא את השיר כאותם חרסי מארות שנתגלו בפרס שמיוחס להם הרס רב וכוחות שטנה
    אני לרוב אוהב לקבל השראה מהסורות האחרונות והקצרות שהן גם בלתי מפוענחות וקסומות.

  2. Eli Yona בפייסבוק :
    אכן, הסורות האחרונות גם פיוטיות יותר, הן כנראה גם הראשונות כרונולוגית (הקוראן ערוך לפי אורך הטקסט, מן הקצר לארוך, אך הן לפי המסורת הראשונות להתגלות למוחמד), אהבתי את הרפרנסים שלך לנוסטרדמוס וחרסי המארות שהיו נפוצים גם במצרים, תודה מקרב לב על הקריאה המעמיקה.

  3. ואגב לכל חדי העין ביניכם,
    ויזואלית השיר דמוי אדם תלוי הפוך…

    תודה מקרב לב לד”ר אלי אשד
    על הבמה הנכבדת

    בהערכה והוקרה,

    אלי יונה

  4. אהבתי את המבוא. הקשבתי גם האמנתי… אגב, הארות ומארות הזכירו לי בכתיב ובמצלול אורות ומאורות…
    והשיר גן כן מצא חן בעיני. שילוב של עומק (הבאר) ושובבות (המטוטלת). תודה, אלי ואלי, צמד כותבים וידעני תרבות, נדמים לי כאותם שני מלאכים מבבל. תודה לכם!

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

three × three =