עיון בתרגום העברי החדש למיתוס פסיכה וקופידון מאת יואב גלבוע, הוצאת קתרזיס 2021

כריכת התרגום החדש של פסיכה וקופידון בתרגום יואב גלבוע

המיתוס היווני-רומי על אודות “פסיכה וקופידון” מופיע בספר “מטאמורפוזות” שנכתב ככל הנראה במאה ה-2 לספירה בידי הסופר והרטוריקן לוקיוס אפוליאוס. בחלוף השנים, הפך הספר (הודות לאוגוסטינוס הקדוש) מוכר לציבור בשם “חמור הזהב” על שם הדמות הראשית שמופיעה בו. כהערת אגב אוסיף שספר זה הוא גם פרה-אידאה לרעיונות ליברטיניים שיופיעו 1,600 שנה אחריו בכתבי המרקיז דה סאד וליאופולד ואן סאכר מאזוך.

כריכת מהדורה עברית של “חמור הזהב” בתרגום עמוס קינן הוצאת “ישראל”, 1954

מבחינה רעיונית וז’אנרולוגית סיפור אהבתם המרגש של האל קופידון (או ארוס בשמו היווני) ובת האדם פסיכה, והענשתה על ידי האלה ונוס (אפרודיטה בשמה היווני), אימו של קופידון, לאחר שפגעה בבנה, אינו שונה מהמיתוסים המופיעים כמאה שנים מוקדם יותר בספר “מטאמורפוזות”, שנכתב בידי אחד מגדולי היוצרים בתקופה הרומית, אובידיאוס.

בדומה לבוגרים רבים בפקולטות למדעי הרוח בישראל גם אני, בעוונותיי הרבים, חטאתי בלימודי יוונית עתיקה ולטינית (וגם אכדית ומצרית עתיקה), אך בדומה לרוב הקלאסיקופילים שלא התמסרו באופן מלא להעמקה בלשונות ובדברי ימי קדם, אלא נותרו סקרנים ועצלנים, גם אנוכי נענשתי והשפות המתות נשתכחו ממני.

כריכת תרגום ישן ל”אמור ופסיכה”

ברם, אהבתי לפילוסופיה ולספרות הרומית והיוונית לא חלפה, וככל הנראה לא תחלוף לעולם. לצערי הרב, תרגומים לעברית של “חמור הזהב” החלו להתפרסם והפכו זמינים לקוראי העברית רק ב-80 השנים האחרונות – באיחור קל של 1,900 שנים. הדעה שרווחה בשנים שקדמה לתרגום הראשון היתה, כי זה הרוצה להכיר את תרבות יוון ורומא יגיע אליה, ולא להיפך.

“חמור הזהב” בתרגום אריה חורשי הוצאת ירון גולן 2001

לא ארחיב כאן על כל תרגומי “חמור הזהב” לעברית, ואף לא על כלל התרגומים לעברית של מיתוס “פסיכה וקופידון”, שכן אינני מומחה לתרגום. אך אציין שקראתי לפחות 4 תרגומים שונים מתקופות שונות, ותרגומו של המשורר, העורך, המתרגם, ונער הפלא של עולם המו״לות והתרגום, יואב גלבוע, הוא הנגיש, הבהיר, והעברי מכולם, ומבחינה אסתטית גם היפה מבין כל התרגומים.

ועל שום מה האדרתי ורוממתי את תרגומו של גלבוע על פני תרגומי אחרים? נטייה משונה ומקוללת היתה למתרגמי המיתוסים לעברית לתרגם יצירות בלשון גבוהה, מתוך איזו נחיתות ביחס לשפת המקור. חטאם של מתרגמי לשונות העבר שהתקשטו בלשון פומפוזית ומליצית הוא כפול, שכן התרגום לעברית ארכאית ודי מסורבלת לא שיקף לרוב את הטקסט הרומי המקורי, אך חמור מכך, הוא גם הרתיע רבים מהקוראים להתקרב אל היצירות הקלאסיות השונות מתרבויות העולם.

הספר “פסיכה וקופידון” הגיע לידי ביום האהבה העברי (ט”ו באב). כריכתו רכה, ורדרדה, סמוקה, וארוטית. מקושט הוא באלגנטיות בפסלים ובסמלים רומיים, והוא מלווה בהקדמה נמרצת לטובת הקורא שמתחיל את צעדיו הראשונים בעולם המיתולוגיה הרומית. גלבוע שמר על רוחו הרעיונית והסטרוקטורלית של המיתוס, אך בכל זאת הפתיע (לטובה) כאשר הקדים בכותרת הספרון את שמה של פסיכה לשמו של קופידון, בעוד שבתרגומים קודמים, ולא רק בעברית, הסיפור הוצג בשם “קופידון ופסיכה”. האם בבחירתו יש איזו הצהרה פמיניסטית? או אולי תיקון עוול לדמותה של פסיכה, כדמות ראשית ואנושית (כולל בהתנהגותה), שהונמכה ונדחקה מבחינה ניראות פיגורטיבית לטובת האדרת האל קופידון ואמו ונוס.  

גילוי נאות: לפני מספר חודשים שיתפתי את גלבוע באהבתי להורטיוס, ובפרט לספרו “ארס פואטיקה” (תורגם בעבר בשם “האגרת אל הפיסונים”), והוא בתגובה סיפר לי בהתרגשות כי הוא שוקד על תרגום הספר, ואף שלח לי טעימה להתרשמות (לאחר שהתעקשתי להציץ ביצירה בלתי גמורה של אמן). די היה לי בטעימה זו כדי להניח בצד את תרגומה המצוין של רחל בירנבאום, ותרגומים ארכאיים ולא בהירים בעליל שקדמו לו.

אשרי העם שאלו מתרגמיו. מי יתן וגלבוע יוסיף לתרגם יצירות מופת מתרבות רומא ובכך יוסיף עושר וחן לספרותנו העברית.

בתמונות אני מביא כריכות תרגומי עבר של “חמור הזהב”/”פסיכה וקופידון”, וכן של קטע תרגום גרוע ודי מביך (לכאורה בשם ההנגשה לציבור) של דיאלוג בין ונוס לפסיכה, שלא תורגם מהמקור אלא מאנגלית, שראה אור בשנת 1998 בהוצאת “אסטרולוג”.

כריכת תרגום של ״חמור הזהב״ באסטרולוג

קיראו גם

משה גרנות על התרגום החדש

ראיון עם המתרגם יואב גלבוע על פסיכה וקופידון

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 + תשע =