ההיסטוריה של רפובליקת ויימאר היא תחום שאני מנסה להעמיק בו – לא רק מבחינת עניין היסטורי, אלא גם מבחינת עניין יצירתי. השבר של מלחמת העולם הראשונה הוליד מצד אחד שיאים תרבותיים ופרוגרסיביות חוקתית, שינה את מעמד הנשים כך שכבר אי אפשר היה להתעלם מהן וזכויותיהן ומצד שני הוליד את החיה הנאצית. המחזמר “קברט” נותן לנו חלק מן התשובות לשאלה איך התפתח הנאציזם, והעניין מסופר דרך עיניו של סופר אמריקאי, שנוסע לכתוב בברלין ונספג אל תוך חיי הלילה שלה, עד שהנאציזם זוקף את ראשו והוא נאלץ לברוח, מותיר את אהוביו ואהובתו מאחור. אני חושב שאפשר לראות במחזמר אות אזהרה גם לגבי תהליכים שהחברה שלנו עוברת, בין מתירנות לשמרנות, אבל אינני רוצה לכפות עליכם בהכרח את הפרשנות שלי.

מתוך המחזה ״קברט״
מתוך המחזה ״קברט״ בבית הספר גודמן

המחזמר הוא גילגול של יצירתו של כריסטופר אישרווד, סופר בעל כישרון שקצת נשכח בימינו (והוצאת אפרסמון עושה כדי להחזיר אותו לתודעה הספרותית הישראלית). מצד אחד הייתה לו יכולת ורבאלית יוצאת דופן, ומצד שני ספג ביקורת על בריחתו מברלין בסוף שנות השלושים. הוא כתב את הנובלה “פרידה מברלין” שהפכה למחזה אחר כך למחזמר (וזו הגרסה שראיתי) ולאחר מכן ליצירה קולנועית של הבמאי בוב פוסי, שנחשבת להישג באופן שבו הצליחה לעבד את המחזמר מן הבמה לקולנוע. בשלל עיבודים אלה נעשו שינויים לדמויות ולעלילה. כך למשל סיפור אהבתם של בעלת בית גרמניה וירקן יהודי נמחק בגרסת הסרט והוחלף בזוגיות אחרת – בסרט של פוסי הסופר הוא אנגלי ואהובתו אמריקאית, ועל כן מי שלא צפו בהצגה שהועלתה בהבימה, הקאמרי ובעוד בתי ספר למשחק, עשוי להיות מעט מופתע כשיראה את המחזמר על קרשי הבמה.

להצגה הזמנתי חבר דתי חובב מחזות זמר – לא חשבתי על כך שאולי יהיו שם קטעים שהם יותר מדי נועזים בשבילו. ההצגה מתקיימת באולם של בית הספר שהוסב בחלקו למועדון לילה, בו הגישו אוכל ושתייה שבירה של הקיר הרביעי שהיא סוג של מנהג בהצגות שראיתי בבית הספר גודמן, כמו למשל בהצגה קודמת עליה כתבתי – המשפט. זו הייתה חזרה אחרונה שנעשתה למען “משפיענים”. הבמה עברה כהרף עין מקומות וסיטואציות, פינות בבברלין ואמצעי תחבורה וגם להציג את התדרדרותה של רפובליקת ויימאר אל תוך הנאציזם וניתן היה לראות את מלוא הדימיון של העוסקים במלאכה, מהתמונה הראשונה ועד לאחרונה, ושמירה על איזון בין הומור ודרמה.
אדיר שטיבלמן, שזו השנה האחרונה ללימודיו וכבר הופיע במספר תוכניות ופרסומות היה מנחה מכשף. הוא היה צריך להיכנס לנעליהם של משה בקר ושל איתי טיראן, אבל בעיני הוא היה מעולה, מן הדקה הראשונה ועד שהוא נאסף לרכבת עם משולש ורוד – הציון לכך שהוא הומוסקסואל. אומנם הוא אמור להחליף תפקידים עם שיר סייג ששיחק את בן דמותו של הסופר, קליף בראדשו, אולם אני לא מצליח לדמיין אותם באמת מתחלפים. בזמנו הייתה לי ידידה שטענה שבישראל מתקשים ליצור “שורת מקהלה” מבחינת ריקודים, אבל עד כמה שאני יכול לשפוט, השירה והריקוד נראו לי מדוייקים למדי, והמוזיקה החיה שליוותה את השחקנים הייתה גם היא טובה מאוד, והבמאי ירד גם לרזולוציה של הלבוש של התזמורת שיתכתב עם המתרחש על הבמה, והפך גם את התזמורת לחלק מן הדמויות.

מתוך המחזה ״קברט״
מתוך המחזה ״קברט״ בבית הספר גודמן

כאמור, חייבים להסיר את הכובע בפני התרגום של אלי ביז’אווי שהתרגום שלו חידד את ההומור בטקסט, ובפני הכוריאוגרף דור אלדר, המשחק של כל היוצרים היה משכנע, גם כאשר היו צריכים להציג דמויות רחוקות מהם, כמו זקנים או נאצים, ולשחזר את האווירה המתירנית של פעם. החבר הדתי אמר שבכל אקט מיני היה מסיר את עיניו מהבמה ומנסה להתמקד במוזיקה, והחלקים שמצאו חן בעיניו היא דווקא עלילות המשנה, כמו סיפור האהבה בין פרוליין שניידר ומר שולץ. כתבתי לעצמי גל לשבח את הדיקציה של השחקנים והדיוק בשימוש בעברית, אנגלית וגרמנית. יש הפתעות שכתבתי לעצמי שאינני רוצה לכתוב כאן על מנת שהביצועים על הבמה ירשימו גם אתכם. בקיצור – אם יש לכם הזדמנות לצפות בהצגה מומלץ בהחלט.

ההצגות לקהל מתחילות היום, שישי 1/10/21, ההצגה הראשונה היא ב 12:30.

מתוך המחזה ״קברט״
מתוך המחזה ״קברט״ בבית הספר גודמן

קברט
מחזמר מאת: ג’ו מאסטרוף
מבוסס על מחזה מאת ג’ון ואן דרוטן וסיפורים מאת כריסטופר אישרווד
תמלילים: פרד אב | מוזיקה: ג’ון קנדר
נוסח עברי: אלי ביז’אוי | בימוי: שמוליק יפרח

ניהול מוסיקלי: מתן תלמי | כוריאוגרפיה: דור אלדר | עיצוב תפאורה: אדם קלר

עיצוב תלבושות: יהודית אהרון | עיצוב תאורה: זיו וולושין | עיצוב סאונד: ניר רווה בידרמן | הדרכה קולית: יאיר אפשטיין | הדרכת טקסט: אפרת ליפשיץ

נגנים: בס – גד לוי | קלרינט – איתי דיין | טורמבון – עידו ליכטנשטיין | סקסופון – מיכאל קרסנר | תופים – איתמר פנהי

ניהול הפקה: אוראל שדה | הפקה בפועל: אבישג טביב | ניהול טכני: אייל פיש

ייצור תפאורה: שלומי בן ברוך | ע.במאי ומנהל הצגה: יהונתן לוי | דאנס קפטן: אביב בן תורה א.מקהלה: דן פרידמן | צוות טכני: עומר לבה, תאי רונן, ליהי שאול ודורון טאובר

הקאסט שבו אני צפיתי:

המנחה – אדיר שטיבלמן
סאלי בולס – אביב בן תורה
קליף בראדשו – שיר סייג
פרוליין שניידר – שני שושן
מר שולץ – אנטולי שיינפלד
ארנסט לודוויג – קווין ליסק
העלמה קוסט – לוטם חכמון

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

nineteen − twelve =