דוד לידר ויואב איתמר מציעים כמה הצעות לשיפור פרנסתם הדחוקה של משוררי וסופרי ישראל.

המערכת

בול יובל לאגודת הסופרים העברים

במהלך אחד השיעורים של התואר הראשון, בקורס “ספרות שנות השישים”, סיפר עמוס עוז כי פעם פנו הוא ודליה רביקוביץ לראש הממשלה לוי אשכול, וביקשו ממנו שייתן קצבה למשוררים ולסופרים, וקצבה יותר גדולה ליוצרים שיודעים רק עברית, כי אינם יכולים לעסוק בתרגום. על כך השיב להם לוי אשכול “ויוצר שלא יודע שום שפה – יקבל כפליים?”. זה אמנם אירוני שכיום פרס ראש הממשלה נקרא על שם לוי אשכול, אבל מצב פרנסתם של היוצרים לא השתפר בהרבה. כפי שעמוס עוז, א.ב. יהושע, חיים באר, ואחרות ואחרים שאינם עומדים בדרג הגבוה של הספרות העברית, היו צריכים ללמד, או לעבוד בעבודות אחרות למחייתם, גם כיום היצירה היא משהו שאיננו מקצוע על פי רוב, אלא דבר שעושים בשעות הפנאי או אחרי הפנסיה.

למה הדבר בעייתי? יוצר שצריך לעבוד קשה למחייתו – במיוחד אם הוא רוצה לגור במרכז, היכן ש”הסצנה” מתרחשת – לא יכול להביא את היכולות שלו לכדי ביטוי עד הסוף. חלק מהאמנים והמשוררים בכלל חיים בעוני, בין היתר בגלל שספרים בכלל, וספרי שירה בפרט, לא נרכשים כמו פעם, ואף יותר מכך, היוצרים צריכים לשלם על הוצאת ספרם לאור.

ברצוננו לחזור לאותו עניין שהעלתה קבוצת “מאבק המשוררים” בזמנו – ניסיון ליצור מערכת תגמול כספי למשורר על הקראת שיר מול קהל, בפרויקט של כניסת משוררים לבתי הספר, ובכלל כל נושא חוק השירה שעלה בזמנו לדיון והיה ניסיון לקדמו.

ישנם משוררים ויוצרים יחידי סגולה, שהצליחו להקים קהילה שקוראת את יצירותיהם ותומכת בהם. יש יוצרים הנתמכים, אם ברכישת ספריהם, או בהדסטארט ואתרים הדומים לו, מכך שהם יוצרים ספרות פופולרית. יש יוצרים הרשומים לאתרים כמו פטריאון שמאפשרים תמיכה של סכום חודשי קטן, בתמורה לגישה ישירה לשולחנו ויצירתו של היוצר. ישנם יוצרים שעובדים לפי מודלים אמריקאים ומטפחים את קהלם. אבל, לא כל אחד יכול לפנות לנתיבים אלה, לא כל אחד יכול להתפרנס מכתיבה, ועל כן רצינו להצביע על כמה אפשרויות ודרכים פוטנציאליות להתפרנס, ולכך ברצוננו להקדיש את יתר המאמר.

ישנו אתר אמריקאי בשם ZAZZLE, שיש בו כיום כשלושים מיליון משתמשים, המאפשר למעצבים ואמנים להקים דף אינטרנטי שבו ישנם עיצובים וציורים מיוחדים מפרי עטם, כאשר האתר מאפשר ללקוח לבחור עיצוב/ ציור – ולרכוש אותו על גבי גלויה בודדת, מחברת שכריכתה הקדמית תכלול הציור, תמונת קנבס, או פוסטר גדול, של הציור, וכולי.  הרעיון הוא שהחברה מייצרת את הפריט ושולחת ללקוח – והאמן מקבל אחוזים על יצירתו מכל מכירה. האם אנו המשוררים יכולים להקים בפלטפורמה זו דף עם מבחר משירינו (בעברית או בתרגום לאנגלית) – ולאפשר ללקוחות לבחור שיר ספציפי ומוצר ספציפי כרצונו?

כמובן, ברעיון דוגמת זה נדרשת למידת הפלטפורמה ורכישת הידע כיצד לבנות דף משורר או אתר אינטרנט אישי מותאם.

לאחרונה פנינו לחברה לעיצוב תכשיטים ביפו המייצרת תכשיטים עם כיתוב פנימי בתוך התכשיט (דוגמת הצהרת אהבה, פסוקי תנ”ך, וכולי). נאמר לנו שניתן לייצר תכשיט עם שיר אהבה ספציפי שכתבנו – השאלה אם נמצא לכך קונים בקרב המכירים את שירינו. המחשבה שעלתה בנו – מדוע לא לקדם הפקת מאגר של שירי אהבה ישראלים של קהילת המשוררים, ולאפשר ללקוחות לבחור שיר כרצונם שייכלל בתכשיט, כאשר המשורר מקבל תגמול על כל מכירה של תכשיט ספציפי.

רעיון נוסף שניסינו לבדוק, יחד עם הסופר והמו”ל אלירן דיין, ועם הסופרת המשוררת והמו”לית שושנה ויג, היה קידום מיזם שבו יוצבו מתקנים עם מסך מגע ליד ספסלי רחוב בערים השונות, ובתוך המסך ניתן יהיה לבחור שיר מתוך מאגר שיוקם לפי נושאים שונים. מאגר שיכלול משוררים ותיקים ומוכרים, לצד השירה הצעירה יותר, ואולי יהיה ביקוש לשטחי פרסום במתקנים אלו – כאשר מתוך כך יהיה תגמול כלשהו למשוררים ששיריהם יכללו במאגר. זהו ודאי מיזם המצריך משאבים מעבר לקהילת המשוררים עצמה. לדעתנו, מלבד הדיונים לכאן ולכאן לעניין תחום המרחב הציבורי, מתוך עניין לקדם תפוצת השירה העברית – יש מקום לקהילת המשוררים לדון ברעיון שכזה.

אחד הרעיונות שהודגשו בדוח אור, לפני כשני עשורים, היה עניין מענקי קיום או מענקי הוצאת ספר למשוררים תמורת עשייה חברתית.

לדעתנו יש מקום לחשיבה על רתימת עמותות המשוררים, המסגרות, והקבוצות השונות הפועלות כיום, מאגודת הסופרים ועד קבוצות ספציפיות בערים השונות ברחבי הארץ, המאגדות כמה מאות משוררים ואולי יותר מכך – ליציאה לפעולות התנדבות שונות בקהילה החברתית הקרובה לפעילותן. ודאי שיש משוררים שהם גם מתנדבים, אך יש ערך מוסף של אמירה ותהודה להתנדבות כקבוצה של אנשי רוח ומשוררים לעניין הרחבת התפוצה של השירה העברית, ופעולת פרסום חיובית למשוררים. הרעיון הוא ליצור מערך התנדבותי, שלאט לאט יקבל הכרה ממסדית, שבצידה אולי הוספת מענקים למשוררים. לאחרונה הציע יו”ר אגודת הסופרים, צביקה ניר, שמורים יצאו וילמדו ספרות לתלמידים מתקשים, אבל כידוע, לא כל יוצר טוב הוא גם מורה טוב.

רעיון נוסף שיכול להתווסף למענקים ולקרנות הסיוע – הוא סיוע של קהילת היוצרים זה לזה, באחוות אחים ואחיות ליצירה ולאמנות. זאת בצורת הקמת הדסטארטים לגיוס כספים למען מטרה ספציפית, כאשר כל אחד מהיוצרים תורם כמה מעותקי ספריו, או מיכולותיו – כמו עריכה, הרצאה, או ייעוץ, כתשורה שתינתן עבור כסף שיתרם למען המטרה. המיזם יכול להוות כלי לגיוס כסף גם בקרב קהילות יוצרים נוספות, כאשר רעיון מעניין יהיה לנסות ליצור מענקי קיום צנועים המגיעים ליוצר כל חודש, ולא רק מענק סיוע נקודתי.

נשמח לשמוע מה דעתכם ואיך אפשר ליצור אפשרות קיום ליוצרים ישראלים במאה ה-21.

                                                                                                   

הפוסט הקודםהשאלה השנייה – סיפור זוכה פרס מאת צבי סלע
הפוסט הבאהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 22-23 אוקטובר 2021
דוד לידר משורר
משורר והוגה. השתלם בעברו קרוב לעשור בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל־אביב, עסק קרוב ל־12 שנים בתחומים הקשורים לחינוך. בוגר סדנאות שירה בבית אריאלה. הוציא לאור 3 ספרים אך לימים החליט לגנוז אותם מסיבות שונות. שיריו פורסמו בעיתונים, בתקשורת, ובכתבי עת ספרותיים רבים. ספרו הרביעי "שירי אהבה" יצא בהוצאת פיוטית בשנת 2020.
על אודות יואב איתמר עורך מדור השירה והתיאטרון של "יקום תרבות". נולד בחיפה, בגר בנגב, חי בתל אביב. ערך למעלה מ-50 ספרים במסגרת "חבר לעט", תרגם שניים, הוציא לאור את הספר השירים "חוד הלב" ("קשב לשירה", 2012). נוסף על כך משמש כמורה לכתיבה ולספרות, כמבקר תיאטרון, כחוקר ספרות ותרבות וכמו"ל משותף (יחד עם חני שטרנברג) של כתב העת והוצאת הספרים "מקף".

2 תגובות

  1. מצד אחד אני בעד תמיכה בסופרים משוררים ואמנים אחרים. מצד שני אני יודע שסופרים בכל העולם כולל ארצות גדולות ועשירות מישראל עובדים בעבודות ״אמיתיות״ וכותבים בזמנם הפנוי. מעטים הסופרים שמצליחים כל כך שהם יכולים לעזוב את עבודתם ולהתפרנס רק מכתיבתם, אפילו באנגלית (מאות מליוני קוראים פוטנציאליים וכולל הודו – יותר ממלירד). לפחות כך היה בעבר לגבי סופרים שקראתי את ספריהם והחלטתי לקרוא עליהם וגיליתי שכל חייהם לימדו בבית ספר או באוניברסיטה (אין בכך שום בושה, להפך אפילו, הוראה היא מקצוע נעלה). דווקא בעידן המודרני יש רושם שיותר אנשים יכולים להתפרנס מכתיבתם, או אולי מ״הופעותיהם״ ביוטיוב, גם באמצעות patreon ככתוב למעלה. ועדיין, רבים מהיוצרים עובדים בעבודה רגילה וכותבים/יוצרים כ״עבודה נוספת״. נראה לי שהמטרה הראשונה צריכה פשוט להיות שהיוצרים יקבלו את המגיע להם. מה קורה עם מדידת ההשאלות בספריות? כבר שילמו על 2019? חוק הספרים בוטל על ידי השלטון הקודם, אולי עכשיו אפשר לקדמו מחדש? נושאים כאלו.

  2. אמנון יקר, תודה על תגובתך. חינוך הוא מקצוע נשגב. אני יודע זאת מניסיון. בהחלט חלק מהיוצרים מתפרנסים מחינוך. שאלה – איך זה סותר את הרעיונות שהצענו כאן ? האם יגרם נזק כולשהו אם היה ליוצרים תוספת הכנסה ? אם יראו תמורה מעמל יצירתם?

    קבלת תגמול דרך הספריות הוא דבר חשוב ומבורך. שוב – איך זה סותר את הרעיונות שהצענו ? יש ברעיונות אלו גם עניין המדבר על דימוי היוצרים בחברה ועל קידום השירה במרחב הציבורי ובכלל. לא רק על המזומן.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

9 − 6 =