כריכת ״נמר בירושלים״ של אורן ולדמן

הסופר אורן ולדמן פירסם בימים אלו את “נמר בירושלים” (הוצאת “שתיים”, 2021), רומן יוצא דופן על חייו של המתרגם מהשפה הגיאורגית דב בוריס גפונוב, אדם שנולד ברוסיה ולמד את השפה הגיאורגית על כל נבכיה ביחד עם השפה העברית על מנת לתרגם לעברית תרגום ראשון ומלא את יצירת המופת של שפה זאת, האפוס של שותא רוסתאוולי “עוטה עור הנמר” מהמאה ה-12.

דב גפונוב, שנאבק כל חייו בשלטון הסובייטי הגיע לבסוף כעולה לישראל, אך היה חולה במחלה קשה ממנה נפטר. לפני מותו הספיק לפרסם את תרגומו ל”עוטה עור הנמר”.

הרומן של ולדמן מתרחש ליד מיטת חוליו של גפונוב בירושלים, שם יוצר עימו קשר בחור צעיר ומופנם, ובמקביל הרומן חוזר אל זירת חייו הקודמים של גפונוב במאמציו העקשניים לתרגם את האפוס המופתי לשפה העברית, תוך שהוא מתמודד עם קשיים שלא יאומנו, שמביאים לבסוף למותו כאדם צעיר.

הרומן הביוגראפי הזה הוא יצירה נדירה בספרות העברית העכשווית, ולהלן ראיון עליה שקיים אלי אשד עם אורן ולדמן.

אורן ולדמן מחבר “נמר בירושלים”

אלי: האפוס שאותו תירגם גפונוב לעברית, “עוטה עור הנמר”, נכתב בעיר ירושלים? יכול להיות שזאת הייתה אחת הסיבות שעוררה את תשומת ליבו של גפונוב הציוני ליצירה?

ולדמן: אכן. היצירה “עוטה עור הנמר” (ווֶפּכיס טקַאוֹסַני בגיאורגית) נחשבת ליצירה הגיאורגית החשובה ביותר של כל הזמנים, מקבילה לאיליאדה היוונית. היצירה נכתבה במאה ה-12 על ידי שותא רוסתאוולי, מי שנחשב “המשורר הלאומי” הגיאורגי, והיא בעצם השריד היחיד לעבודתו הספרותית. היצירה נכתבה כאן בירושלים, במנזר המצלבה, שהיה שייך לכנסיה הגיאורגית, בזמן שרוסתאוולי גלה מארצו, בגלל פרשיית אהבים שהייתה לו עם המלכה תמר, שליטת גיאורגיה.

אלי: איך הגעת לסיפור הזה של חייו הטראגיים של דב גפונוב?

ולדמן: זו שאלה מעניינת… אי שם בתחילת המילניום, בזמן שהייתי סטודנט באוניברסיטת תל אביב, נהגתי לשוטט בחנויות ספרים יד-שניה כדי לחפש מציאות. מכל ביקור שכזה יצאתי עם ערמת ספרים, ותמיד מצאתי בהם אוצרות. לפעמים נחשפתי לסופרים שמעולם לא שמעתי אודותיהם או ספרים שלא הכרתי. לפעמים האוצר היה בכלל ההקדשה שנכתבה בספר. שיר שכתב אב לבתו, ברכה מאהוב לאהובתו, או איחול לרגל הגיוס, או לקראת הנסיעה לאמריקה.

באחד השיטוטים הללו, מוחבא בפינה אפילה של “מדף הספרים”, אחת החנויות האהובות עלי, שהייתה ברחוב בן יהודה, מצאתי את הספר, “עוטה עור הנמר”. מעולם לא שמעתי על היצירה הזו קודם לכן, אבל משהו בכותרת ובעיצוב משכו אותי להוציא את הספר מהמדף ולעיין בו.

עטיפת המהדורה העברית של “עוטה עור הנמר ” בתרגומו של דב גפונוב

יצאתי מהחנות אחרי יותר משעה, בה לא יכולתי להניח את הספר (הכבד!) מהיד. כמובן, אחרי שרכשתי אותו. ויצאתי למסע ארוך בעקבותיו ובעקבות שלל הדמויות שקשורות בו – לוט, המלכה תמר מגיאורגיה, נזיר מסתורי שברח למנזר המצלבה במאה ה-12, ודב גפונוב, מתרגם גאון ולא ידוע. סיקרן אותי מאוד לדעת, כיצד קורה שגאון ששמו חקוק בדפי ההיסטוריה נשכח כל כך מהר מהעין ומהלב. באחד מימי השיטוטים שלי, עליתי לקברו של גפונוב בקרית שאול. המצבה שלו חסרת כל ייחוד וזהה למאות המצבות האחרות. שם, תאריך לידה, ותאריך הפטירה, זהו. אבל ממש במקרה, מצאתי לא רחוק משם משהו שהמם אותי. מצאתי את מצבתה של אימו של גפונוב, שנפטרה 30 שנים אחריו. על מצבתה חקוק המשפט “אם של המשורר דב”. המשפט הזה היה מה שפתח את הכתיבה שלי והוא גם מסיים את הרומן שלי, שהוא עירוב של מציאות ובדיון ומציע סוג של גאולה לגיבוריו, שלא זכו לכך בחייהם.

אלי: האם באמת פגשת את גפונוב אי פעם ?

ולדמן: כמובן שלא. גפונוב נפטר בשנת 1972, שנה לפני שנולדתי. אולם קראתי את כל (מאות) מכתביו שהשאיר אחריו, עבודות ומחקרים שנערכו אודותיו, ופגשתי 3 מחבריו ומכריו מגיאורגיה שסיפרו לי על קורותיו שם, אופיו, ואישיותו. כך שאני מרשה לעצמי לומר שהצלחתי לגבש לעצמי תמונה די ברורה של דמותו המורכבת והטרגית משהו.

דב גפונוב. ויקיפדיה

אלי: כמה שנים עבדת על הפרויקט ?

ולדמן: המון! 14 שנים ארוכות שחלקן הראשון הוקדש למחקר, והשאר לכתיבת הרומן עצמו. כמובן שלא עשיתי רק את זה בשנים הללו. אבל הסיפור הזה, המדהים בעיני, שהוא כמו מטריושקה ספרותית – “עוטה עור הנמר”, הסיפור האמיתי והמדהים שמאחוריו, סיפורו של גפונוב, סיפור התרגום, וסופו הטרגי של גפונוב – לא הניחו לי, וידעתי שמתישהו אהיה חייב לסיים את היצירה הזו. “לשמחתי” שנת הקורונה איפשרה לי בסופו של דבר את השקט והפנאי שהייתי זקוק להם, ומה שלא השלמתי ב-14 שנים, השלמתי ב-100 ימי כתיבה רצופים, שבהם הסיפור פשוט פרץ החוצה מתוכי.

אלי: מה בעצם משך אותך אליו?

ולדמן: שאלה מעולה, שגם אני שואל אותה את עצמי!

אני חושב שיש לשאלה הזו כמה תשובות או כמה רבדים. ברובד הראשון, המטריושקה הספרותית הזו, פשוט ריתקה אותי. “עוטה עור הנמר” כיצירה מרתקת בפני עצמה, שנכתבה מכל המקומות בעולם, בירושלים. כשמגלים את הסיפור האמיתי שעומד מאחורי היצירה, זה כבר נעשה מדהים ממש. על זה תוסיף את התרגום הגאוני של גפונוב, שממש לש את השפה העברית, כדי לשמור על סגנון ומצלול היצירה, עברית שלימד את עצמו לבדו, מתוך תנ”ך מתורגם ליידיש, האזנה מחתרתית לשידורי קול ישראל, ומעט ספרות עברית שהצליחה להגיע אליו, וזה פשוט יוצא מן הכלל. חשבתי, שאם יש סיפור כל כך מרתק, שאני לא מכיר, בטח יש עוד רבים נוספים שלא שמעו עליו מעולם, וישמחו להכיר.

ברובד השני, גפונוב כיוצר העסיק אותי. הרבה מאוד זמן ניסיתי להבין מדוע נכתב המשפט שנכתב, על מצבתה של אימו. בסוף מצאתי הסבר, שאשמור אותו למי שיקרא את הספר, אבל אני יכול להגיד שהטרגיות בחייו של גפונוב העסיקה אותי. הרגשתי שהסוף שלו היה לא הוגן. גבר צעיר, אמן לא מוכר, שמצליח להוציא תחת ידיו בתנאים לא תנאים, יצירת מופת, וזמן קצר לאחר מכן חולה ונפטר בלי ליהנות מפירות עמלו, פשוט שבר את ליבי. ככל שהעמקתי לחקור את חייו ואישיותו של גפונוב, הבנתי כמה ההכרה הזו, שפוספסה במידה רבה, הייתה חשובה לו. יש קטע בספר בו גפונוב מספר לערן שכשתרגם את היצירה קיווה לזכות באותה תהילה לה בוודאי יזכה הפרופסור שבאותם רגעים ממש, חשף את פניו של רוסתאוולי במנזר המצלבה (הפרסקו הזה נחשף בשנת 1960). “את צחוקו המחריד של הגורל אינני מפסיק לשמוע עד עצם היום הזה,” הוא מוסיף בסרקזם. “גורלי אכן היה כגורלו של הפרופסור. שמו מעולם לא צוין, כדי לא לקחת את התהילה מראשי המפלגה ששלחו אותו לחשוף את פניו של רוסתאוולי. הוא מת באלמוניות גמורה בטביליסי, סובל ממחלה קשה, כך שמעתי. וכך גם אני, ששרוי כאן, לבדי, בודד ונשכח מעין ומלב, מחכה לסופי, שיגיע, אני מרגיש זאת בכל תא בגופי, בקרוב.” (עמ’ 222)

יש בי איזו תקווה, שבאמצעות הספר אאפשר לגפונוב גאולה, גם אם ספרותית בלבד, ואולי, מי יודע, גאולה אמיתית, ושמו ופועלו ייזכרו שוב.

אלי: אתה מתכנן כעת עוד משהו מקביל ?

ולדמן: החיבור בין מציאות לבדיון תמיד משך אותי. בימים אלו אני שוקד על מחקר אחר, בנושא אחר לגמרי, מרתק לא פחות. אני רק מקווה שהפעם זה ייקח לי קצת פחות מארבע-עשרה שנה…

דב גפונוב בצילום מפייסבוק

עד כאן אורן ולדמן.

גם אנחנו מקווים, ומחכים לספר חדש של אורן ולדמן.

מומלץ מאוד לקרוא את הספר “נמר בירושלים”, וכמובן לחזור לתרגומו של גפונוב ל”עוטה עור הנמר”, ולשירי המשורר הרוסי לרמונטוב.

קיראו עוד

קיראו פרק מהספר “נמר בירושלים” ב”יקום תרבות”.

דב גפונוב בויקיפדיה

דף הפייסבוק של אורן ולדמן

קיראו עוד על הספרות והתרבות הגיאורגית ב”יקום תרבות”:

המלכה תמרה והמשורר לרמונטוב, כולל כמה תרגומי שירים של המשורר הרוסי הידוע על המלכה הגיאורגית המפורסמת, ותרגום של גפונוב

שירת ארץ גיזת הזהב

פסל של דב בוריס גפונוב מחזיק בתרגומו ל”עוטה עור הנמר ” בגיאורגיה ברחוב בוריס גפונוב בעיר קוטאיסי במתחם של שני בתי כנסת. פייסבוק

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש עשרה − שלוש =