ד״ר אמנון סטופ, העורך המדעי של יקום תרבות ממליץ על
ערוצי מדע ביוטיוב

לכאורה אנחנו מוצפים במידע מדעי, ממקורות אמינים יותר וממקורות אמינים פחות. בטלויזיה הרב-ערוצית יש ערוצי מדע כמו discovery או national geographic, ואפילו ערוץ שמוקדש לסרטים תיעודיים, ערוץ docu. גם בערוצי הטלויזיה המשודרים המסחריים משודרות תוכניות עיון כלומר דוקומנטריות ואפילו תכניות מדע ממש. בכאן 11 משדרים סדרות של BBC בכיכובו של דיוויד אטנבורו, וגם בלעדיו, וכמובן יש את הטלויזיה החינוכית.
אבל, אנחנו מוצפים גם בדיס-אינפורמציה, טענות שמעוותות את העובדות, כלומר יש בהן גרעין של אמת, וגם פשוט שקרים, כלומר הכל מומצא. משום מה דווקא בעידן שקל כל כך לבדוק את העובדות, שאפילו לא צריך ללכת לספריה לעיין באנציקלופדיה (שהכתוב בה נכון ל 10,20, ואפילו יותר שנים אחורה), אלא פשוט לפתוח את הסמארטפון ולבדוק בויקיפדיה (מקור מהימן מאוד בדרך כלל), נדמה שתיאוריות קונספירציה נפוצות יותר מאי פעם. אפשר אמנם לערער על הטענה הזאת, למשל להזכיר שאנטישמיות בכלל והנאציזם בפרט הן תיאוריות קונספירציה (היהודים שולטים בעולם ומתכוונים ״להחליף״ את הארים הלבנים במהגרים כהים) שהיו (ועדיין) נפוצות מאוד, אבל עובדתית גם כיום תיאוריות כאלו נפוצות. דווקא כיום, בזמן מגפת הקורונה, תיאוריות כאלו, שבדרך כלל אפשר להתייחס אליהן במשיכת כתף, פשוטו כמשמעו מסכנות את חיי המאמינים בהן, ומה שגרוע יותר את חיי הסובבים את המאמינים, כלומר – את כולנו.
לכן החלטתי לכתוב על כמה ערוצים מדעיים ביוטיוב דווקא. אפשר לגשת בחינם, מכל מכשיר, הקבוצות האלו עצמאיות ולא נשלטות על ידי איזה "ארגונים אפלים" כמו ממשלות שנבחרו באופן דמוקרטי (אני לא יכול להתגבר כל פעם על הפליאה שאנשים לא מאמינים לממשלה הדמוקרטית שהם עצמם בחרו, אבל כן מאמינים לתעמולה שיוצאת מדיקטטורות), ובדרך כלל גם נותנים קישורים למקורות שלהם בעמוד של הסרטון. זה כבר סימן לאמינות, ואפשר גם לבדוק את המקורות ולהתרשם מאמינותם.
הנה השלושה הנבחרים:
אתחיל עם Kurzgesagt – In a Nutshell. הסרטונים שלהם מושקעים מאוד, וברור שעומד מאחוריהם צוות. הם קלים להבנה, מסבירים בלשון ברורה וגם הציורים עוזרים. האורך הוא מה שמקובל כסביר ביוטיוב, בדרך כלל 10-15 דקות.
השני שאני מאוד מחבב הוא Veritasium. הפנים של הערוץ הוא כל פעם אותו אדם, אבל ברור שמאחוריו יש צוות, אף שלכאורה ההדגמות מאוד פשוטות ואפשר לעשות אותן לבד. הוא גם מראיין אנשים שמומחים בתחום, ולא מתיימר להיות מומחה בעצמו. גם הסרטונים שלו הם באורך של 10-15 דקות.
לבסוף Science without the gobbledygook של Sabine Hossenfelder. הערוץ הזה אולי קצת פחות מתאים לאנשים בלי הכשרה במדע. הוסנפלדר היא פרופסור לפיזיקה בעצמה (כיום ״רק״ ראש קבוצת מחקר במכון פרנקפורט), ויודעת על מה היא מדברת. הערוץ הוא יותר ״ראשים מדברים״, במקרה הזה הוסנפלדר, ולכן אולי קשה יותר להתמיד עד הסוף, אבל מה שהיא אומרת מענין מאוד. כמובן גם היא גם מקפידה בדרך כלל על 10-15 דקות.
הבעיה עם כל הערוצים האלו היא שהם כמובן באנגלית. לכן בכל זאת אזכיר שגם ב- Netflix יש סרטים דוקומנטריים ואפילו סדרה דומה לערוצים שהזכרתי בשם Explained. כל פעם משהו אחר מוסבר למשל Beauty Explained או כל דבר אחר – explained. באורך של כרבע שעה, שהוא מסתבר האורך שנחשב מתאים לימינו העצבניים. מי שיש לו מנוי יכול לנסות.
בילוי נעים.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
מאגר סרטים תיעודיים
דוקו טי.וי. הוא מיזם שמאפשר צפייה ביתית בסרטים תיעודיים ישראליים ובמפגשי זום עם יוצריהם. הסרטים ניתנים לצפייה תמורת סכום סמלי או אף ללא תשלום קבוע מראש עם בקשה חמה לתרום לטובת יוצרי הסרט.
האיש העומד מאחורי המיזם הוא רמי כץ – במאי, מחזאי, תסריטאי. הוא גם המנחה בשיחות זום עם היוצרים.
בחודשים האחרונים צפיתי בשלושה סרטים תיעודיים במסגרת דוקו טי. וי.
בשנת 1995 הוקמה בבית חולים וולפסון שבחולון עמותת "הצל ליבו של ילד", שמטפלת במחלות לב של ילדי העולם השלישי. יוצרי הסרט "במרחק פעימה", טל ברדה ונועם פנחס, תיעדו את נסיעתו של ד"ר עקי תמיר לטנזניה לצורך אבחון וטיפול בבעיות לב של ילדי המקום. הרופא לא פעם עומד בפני דילמה מוסרית קשה – את מי להציל ואת מי לא. הטיפול לרוב כרוך בניתוח. המקרים הקלים מנותחים במקום, הקשים מובאים לניתוח בבית חולים וולפסון, וקשים מאוד, חסרי סיכוי לפי אבחנתו של הרופא, נשארים ללא טיפול ומתים בילדותם. ליבו של ד"ר עקי תמיר נקשר תרתי משמע בליבו של ילד כבן חמש עם מום לב מורכב מאוד, והוא החליט להביאו בלווית אביו לארץ. מהליך האבחון, ההתלבטות, ההחלטה, ומהלך הניתוח המורכב, שביצע ד"ר ליאור ששון בארץ, תוך כדי פעולות כירורגיות חדשניות אמיצות, יוצרים סרט מתח מטלטל, בעל השלכות מוסריות.
בפגישת זום, הבמאי נועם פנחס סיפר על האתגר של צילום במהלך הניתוח, על כך שהסרט, כמו הילד המטופל, תלוי בתוצאות הניתוח: אם הילד מת – אין סרט. נועם פנחס הסביר, לבקשת הצופים, את אמירתו של הרופא המאבחן "לבבות כאלה כבר לא רואים במערב": אבחון מומי לב נעשה באולטרסאונד טרם הלידה. במקרים חסרי סיכוי מבוצעת הפלה, ואם הילד נולד, הוא מנותח מיד, ולא חי עם המום עד גיל חמש.
הסרט השני הוא "הדולפין".
זהו סרט תיעודי של הבמאים דני מנקין ויונתן ניר. הסרט מלווה לאורך ארבע שנים את מוראד, נער ערבי-ישראלי שהפסיק לתקשר עם בני אדם בעקבות טראומה קשה של אלימות, וטופל בהצלחה מלאה בריף הדולפינים באילת. הוריו של מוראד תומכים בו במסירות אין קץ. אביו עוזב את משפחתו בכפר בצפון, ועובר להתגורר באילת למשך שנה שלמה, כדי לעקוב מקרוב אחר שיקומו של בנו האהוב. גם האב הוא גיבור הסרט. הוא נמנע מנקמת דם כלפי משפחות הנערים שהתעללו בבנו, ובזמן המשפט שמתנהל נגד הנערים מקיים "סולחה" בין המשפחות. אחרי מספר חודשי שתיקה, מוראד חוזר לדבר בזכות קשר מיוחד שיצר עם הדולפינים. אולם אז מתברר כי הוא פיתח לעצמו זהות חדשה, מדבר עברית בלבד, מתכחש לעברו, ומסרב לשוב למשפחתו. מוראד נזקק לעוד מספר שנים של הטיפול באילת, על מנת לשוב לכפרו.
הבמאי והצלם יונתן ניר, שבעצמו נעזר בדולפינים במהלך שיקומו מפציעה במלחמה בלבנון, סיפר על עבודתו על הסרט תוך כדי לימודי הקולנוע שלו, ועל הקשר האישי, שנוצר עם משפחתו של מוראד.
הסרט השלישי שראיתי הוא "תמונת חייו".
זהו סרט על מסעו של עמוס נחום, צלם טבע עטור פרסים לקנדה הארקטית.
עוד ניתן לצפות בסרט עד יום ראשון הקרוב, 19.9.2021, לפי הקישור
https://www.docu-tv.com/picture
גם הסרט הזה, כמו "הדולפין" נעשה בידי יונתן ניר ודני מנקין. הוא צולם בשנת 2015, יצא ב- 2019, וזכה בפרסים רבים.
שיחת הזום מתוכננת ל- 19.9.2019 בשעה 20:00
יואב ויכסלפיש ממליץ על
סרטים בפסטיבל הסרטים של חיפה
"פחד", של איוואילו חריסטוב, בולגריה 2020.
הסרט הבולגרי, שכבר זכה במספר פרסים בפסטיבלים בינלאומיים, מצולם בשחור-לבן, ומתאר נדידת פליטים ליד גבול טורקיה/בולגריה והתמודדות עם קשיי היומיום וחוסר הוודאות בדבר העתיד והכוונות של הרשויות כלפיהם, כאשר היעד המוצהר שלהם הוא גרמניה. אחד מהם חודר לקהילה הכפרית הסגורה בעזרתה של אלמנה מקומית, אשר נותרה מובטלת לאחר סגירת בית הספר המקומי, והפכה מושא ללעג ולנידוי. החורף הבולגרי הסוער מצולם בשחור-לבן מרהיב, כמו גם האזור הכפרי, ובחירה זו מסייעת להנכחת האווירה היומיומית האפרורית באזור הספר, יחד עם התפוררות תחושת השייכות של האלמנה וההתנכלויות מצד בני הכפר, שרואים בה איום שיש להילחם בו.
אולם רפפורט, שישי 24/9 , 13:15, שבת 24/9 16:30, הקרנות אונליין 24-27/9
"גנב האופנוע", של מאט צ'יימברס, בריטניה 2020.
שמו של הסרט הוא אמנם מחווה ל"גונבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה מ-1948, אבל העלילה עוסקת בגניבת קטנוע משליח פיצה נטול שם שעובד באזור Battersea בלונדון, ונסיונותיו למצוא את האבידה כדי לשמור על מקום עבודתו. השליח הוא מהגר רומני ויש לו בת קטנה. הגניבה מחייבת את השליח להתמודד עם הבירוקרטיה המקומית ועם אילוצי זמן, איום בפיטורים, ומתח נפשי קשה. גם בת זוגו, העובדת בנקיון, חיה בפחד מתמיד מפני המעסיקה שלה, ויחד הם מנסים לשמור על שפיות במציאות היומיומית הקשה. החיפושים אחרי הקטנוע מובילים לתוצאה בלתי צפויה.
סינמטק, שני 20/9 16:30, רביעי 22/9 14:15, הקרנות אונליין 23-26/9
"כנופיית רחוב, איך הגענו לרחוב סומסום", של מרלין אגרלו, ארה"ב 2021.
הסרט הדוקומנטרי מתאר את מקורותיה של הסדרה לילדים, אשר נקראת במקור Sesame Street, ומשודרת כבר 52 עונות ברשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית PBS. הגירסה הישראלית המקורית שודרה באמצע שנות ה-80 בכיכובם של קיפי בן קיפוד, אריק ובנץ, עוגיפלצת, ואחרים, ולאחר מכן בגלגולים שונים, ואיבדה מזוהרה.
יוזמת הסדרה ג'ואן גנז קוני מדברת על הבנת כוחה של המדיה, וניסיונות להשפיע על ילדים באמצעות חינוך והצגת האחר, במקרה זה בעל העור השחור, בהשפעת מלחמת וייטנאם והתנועה לזכויות האזרח. הפרקים נכתבו ע"י צוות גדול תוך שימוש בטכנולוגיות מסחריות ללימוד ה-ABC. התוכנית, שביים ג'ון סטון, הגיעה ב-1969 לרשת ארצית והפכה מוקד עלייה לרגל לכוכבי המסך של אז כמו סטיבי וונדר, ג'וני קאש, ואודטה הולמס.
מוזיאון טיקוטין, שני 20/9, 15:00, סינמטק שבת 25/9 15:00.
מעניינות מאוד הסקירות האלו על כוחו של הדוקומנטארי.כמובן סרטים המוצגים כדוקומנטאריים הם אלו שיכולים להטעות בצורה הגדולה ביותר ולא תמיד אפשר לדעת אם מה שאנו רואים על המסך הוא אמת או בדיה.אני מוצא את הרשימה הקצרה ( מידי ראוי היה שירחיב ויפתח אותה ) של ד"ר אמנון סטופ על ערוצים שכן אפשר לסמוך עליהם של מידע דוקומנטארי כחשובה מאוד.
אבל גם קצרה מידי וחבל.