ד״ר ניסים כץ ממליץ על
הספר ״הקרתן הנצחי״
לפעמים אתה לא מצפה לזה, אבל מגיע אליך ספר שהוא פשוט יצירת מופת. לפעמים אני שואל איך מזהים יצירת מופת, והתשובה היא שאין תשובה. אתה פשוט מזהה. כי כמו ביחסים עם חבר טוב אתה צובר אתו רגעים: אתה צוחק, אתה עצוב, אתה מחכים, ולפעמים אתה משתטה. ככה זה עם הספר “הקרתן הנצחי” של אדן פון הורבאט (הוצאת “אפרסמון”) בתרגום המופלא של שירי שפירא, עם הערות שבלעדיהן לא ניתן היה להבין את ההקשר ההיסטורי והחברתי, ואחרית דבר שזה פשוט תאווה לעיניים הקוראות.
לפני כן כמה מילים על הסופר אותו כינה שטפן צוויג – הסופר המוכשר ביותר מבני הדור הצעיר. נדמה כי היה לו וואחד סיפור חיים, וכי הוא הספיק הרבה בחייו הקצרים (מת בגיל 37). אדן פון הורבאט (1938-1901) היה סופר ומחזאי, בן לאב דיפלומט ממשפחת אצולה הונגרית. הוא התחנך בבודפשט, במינכן, ובווינה, ובבגרותו חי בגרמניה ובאוסטריה. בשנות ה־30 של המאה ה־20 התפרסם בזכות מחזותיו המודרניסטיים, שמתחו ביקורת עוקצנית וחריפה על החברה הזעיר־בורגנית, ואף זכה בפרס ספרותי על שם היינריך פון קלייסט. כמה ממחזותיו תורגמו לעברית והועלו על הבמות בישראל, ובהם “אגדות מיערות וינה”, ו-“דון ז’ואן חוזר מהמלחמה”. לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 אסרו הרשויות בגרמניה את פרסום ספריו של הורבאט ואת העלאת מחזותיו, ובשנת 1936 הוא גלה מגרמניה. הרומן שלו “נעורים ללא אל” נכתב באוסטריה בשנת 1937 ופורסם בהוצאה הולנדית באותה שנה. אף שהספר נמנה עם רשימת הספרים האסורים ברייך הגרמני, הוא זכה מייד עם פרסומו להצלחה גדולה מחוץ לגבולות הרייך ותורגם לשמונה שפות. בחודש יוני בשנת 1938 נהרג הורבאט מנפילת ענף על ראשו כאשר טייל ברחוב בפריז.
כמו שהחיים של הורבאט נראים אבסורדים כך הספר הזה נכתב – כמעשייה אבסורדית, הומוריסטית, וסרקסטית על פוליטיקה אירופית, על החזון של פאן אירופה (שהתממש בצורה נבואית), ועל הסימנים לעליית הפשיזם והנאציזם בלאומנות והחומרנות של המאה ה-20, רגע לפני מלחמת העולם השנייה. כל זה באלגוריה מושלמת שמועברת באמצעות הדמויות השנונות בספר שעלילתו מתרחשת במינכן 1929. הספר מתחיל כך: “כידוע לכל, הקרתן הוא אגואיסט היפוכונדרי, ולכן הוא שואף, מרוב פחדנות, להתאים את עצמו לכל מצב, ולעוות כל ניסוח חדש של רעיון בכך שהוא מציגו כפרי מוחו. אם אינני טועה, לאחרונה התפשטה טענה נפוצה ולפיה אנו חיים בתווך בין שני עידני קרתנות. הקרתן מהטיפוס הישן כבר אינו מושא משתלם ללעג; מי שעוד מלגלג עליו היום, הוא לכל היותר קרתן לעתיד. אני משתמש במילה עתיד, משום שהקרתן מהסוג החדש עדיין מצוי בתהליכי התהוות, וטרם הגיע לגיבושו הסופי. אם כן, הניסיון להגדיר כמה ממאפייניו הביולוגיים של אותו קרתן בהתהוות יתבצע כעת בצורת רומן. המחבר ודאי אינו מעז לקוות כי באמצעות העמודים הבאים יוכל להשפיע על מהלך העולם הסדיר, אבל ניחא.”
הספר מחולק לשלשה חלקים, שכל אחד מהם הוא סיפור בזווית שונה של המציאות והדמות הראשית, אלפונס קובלר, סוכן מכירות רכב לא-יוצלח, שחולם על מעמד חברתי, התעשרות, והנאה ממנעמי החיים – זו המוטיבציה שמניעה את החלטותיו ואת השקפת עולמו. הוא יוצא למסע רכבות ממינכן לברצלונה, שם מתקיים היריד העולמי, בתקווה לפגוש בחורה יפה ועשירה שתוכל לספק את כל גחמותיו ומאווייו, או בשפתו ״מצריה עשירה״. בדרכו הוא פוגש שלל טיפוסים ציוריים, דעתניים, וקולניים, בני לאומים שונים, שכל אחד הוא ייצוג כזה או אחר של מעמד הביניים האירופאי והניוון החברתי – החלק המעולה בעיניי של הספר מבחינה חברתית ופוליטית. לדוגמא, אנה פולינגר, תופרת יתומה שמתגוררת אצל דודתה, ונאלצת עקב המצב הכלכלי המתדרדר ברפובליקת ויימאר שלאחר מלחמת העולם הראשונה לנקוט גישה פרקטית ולבחור בעיסוק חדש (והמבינים יבינו), והר רייטהופר, אוסטרי שהתרושש מנכסיו ומתגורר בגרמניה המציע למיודעתינו פרויליין פולינגר הצעה לתעסוקה הולמת – ולמרות הכל, כנראה שצריך להאמין בטוב האנושי.
הספר כולל ציטוטים מעולים, סאטיריים ולא סאטיריים, על טבעו של האדם, מלמד המון היסטוריה, והוא פשוט מהנה לקריאה.
לכו לקרוא.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
ההצגה ZOOG
צליל-חן זקס ויולי סקר הם שחקנים יוצרים בעלי קריירה בינלאומית, בשנות השלושים לחייהם, נשואים והורים לילדים.
הם יצרו את ההצגה “ZOOG”, אשר עוסקת ב”מיפוי פרפורמטיבי של גבולות המרחב בזוגי”, כלשונם. ההצגה מבוססת על מחקר שבמסגרתו שלחו בני הזוג שאלון לזוגות ברחבי הארץ והעולם, ובו נשאלו על הזוגיות שלהם. לדוגמה “כמה פעמים חשבת על פרידה”; “עם מי במשפחה של בן הזוג הכי קשה לך”; “האם חשבת פעם לבגוד בי”. על סמך תשובותיהם נכתבה ההצגה, המשלבת טקסטים מההקלטות לצד תיאטרון פיזי.
משנת 2017 “ZOOG” מוצגת בתיאטרון תמונע. בני הזוג הופיעו עם ההצגה בפסטיבל ספרינט בלונדון בשנת 2018.
השחקנים לוקחים את הצופים למסע אינטימי, ועושים זאת בשפה מעניינת, לא שגרתית, עם ביטויים יצירתיים, דוגמת “צפיפות החומר של המרחב הזוגי”; “בזמן שביצים מתרסקות על רצפת הסלון המודולרי שלנו ומערום שטיחים יוצר אי בודד, הגבולות בינינו לבין הזוגות האחרים הולכים ומטשטשים”. המשחק של בני הזוג מרתק, ובעצם הוא על התפר בין תיאטרון לחיים עצמם. המשחק דינאמי: הם משנים את התפאורה ע”י הזזת הרהיטים, סידור מחדש של השטיחים. המגע הפיזי ביניהם אסתטי ובעל הבעה רגשית. בשלב מסוים הם מציירים כל אחד על פניו בטוש שחור ולאחר מכן בקטע אינטימי הם מסירים את האיפור הדדית זה לזה בתנועות עדינות של מגבונים לחים.
ההצגה מבליטה את הקסם של התיאטרון לעומת הקולנוע: ללא פעלולי כפילים, ללא מרדפי מכוניות ושאר הסחות דעת, השחקנים יוצרים בגופם ובקולם חוויה עוצמתית במרחק “2 מטר” מהקהל המרותק.
ראיתי את ההצגה ב- 4/8/2021 בתיאטרון תמונע. הפעם הבאה ב- 31/10/2021. זהו מופע נדיר ביופיו ובזמינותו. אשרי הנמצאים בקהל.
ההמלצה עושה חשק לקפוץ ולראות! מקווה שאצליח למצוא כרטיסים ב31.10.21. מעניין הדגש בהבדל בין קולנוע לבין תיאטרון. במיוחד בזמנים אלו של מגפה, יש יותר חשיפה לקולנוע. אך תודה לחגית שעושה חיל וממליצה ביושרה ונמרצות-קפית.