יואב איתמר, עורך התיאטרון של יקום תרבות, ממליץ על
ההצגה “סדום”
בראשית חודש יולי צפיתי בהצגה “סדום” – החלק השלישי מן הטרילוגיה של אודי בן סעדיה (אחרי “דמיון מודרך” ו”שמע”) שהגיע לתיאטרון הפרינג’ בבאר שבע.
אמנם לא צפיתי בחלקים הקודמים אלא רק ביצירות אחרות של בן סעדיה, אבל המחזה בהחלט עומד בפני עצמו. ההצגה מאת ובבימוי: אודי בן סעדיה // עיצוב במה: יערה צדוק // עיצוב תלבושות: נטשה מנטל // עיצוב תאורה: מתן פרמינגר // מוסיקה מקורית: רון קליין // שירה: נופר לוינגר // שחקנים: ערן שראל, דורון צפריר, רפי רותם, מעין גושן, רוני יעקובוביץ.
כפי שאודי דאג להזכיר בתחילת ההצגה, המחזה מנהל דיאלוג עם יצירתו של הרולד פינטר “מסיבת יום הולדת”, ועם הסיפור הקצר “חליפת השבת של שניידר”, מאת ישעיהו קורן. במרכז שתי היצירות הללו מצוי גיבור, ששני אנשים באים לנקום בו: אצל פינטר – הנקמה היא פסיכולוגית, בעוד אצל קורן – פיזית, בעקבות פשע שביצע אותו שניידר המתגלה אט אט ובדיעבד, כמו סוג של בצל.
על הבמה יש רק פריט תפאורה אחד – סלע – המסמל את הדרך לסדום ואת סדום עצמה, וזה שימוש חכם במעט המחזיק את המרובה.
תקציר עלילת המחזה: וקסי ומקסי, זוג רוצחים שכירים, נשלחים לסדום לנקום בשניידר. מה פשעו? לא ברור, אבל שלושתם אחוזים בטראומות של ההיסטוריה היהודית והישראלית. מקסי על חלקו בפעילות יחידת רימון והמארב למחבלים בעזה, אצל וקסי הטראומה היא הגירוש על ידי הנאצים למחנות ההשמדה, ואצל שניידר, הטראומה של לגדול ולהתפתח בקיבוץ בצפון.
לדעתי, העלילה במחזה היא דבר משני, ולכן לא אכנס אליה לעומק, רק אומר ששניידר בורח לסדום לסדנת העצמה אישית, וזוג הרוצחים נגררים אף הם לשם, בעל כורחם. המחזה איננו כבד, לפרקים הוא אפילו משעשע, והרבה פעמים שמעתי צחוק מתגלגל בקהל, המשועשע מן האבסורד שבטקסט.
הקיום של סדנה מסוג זה, של העצמה אישית, דווקא בסדום, גורמת לשני הרוצחים השכירים להיפתח. מקסי מציג את עצמו כמגדל אבוקדו, וקסי כמשורר, והוא אף מקריא שיר שהוא טוען שהוא שלו – למרות שנכתב על ידי אבות ישורון – שנושאו השבר בין העבר היהודי לבניין הציוני בארץ. עוד נקודה מעניינת שעולה בהצגה היא כמות ההדחקה שיש בקרב העם הישראלי, עניין שעולה מציטוטים והתכתבויות של היצירה עם יצירות אחרות של נעמי שמר, ג. ד. סלינג’ר, חיים גורי, ויעקב שבתאי. אחת משאלות המפתח בהצגה היא הזיכרון ואיך מתמודדים איתו. דמות מעניינת נוספת במחזה, היא שותפתו לסדנה של שניידר שנוהגת לגנוב ספרים ולחבר להם סוף אחר.
הפרשנות המוזיקלית של המחזה מעניינת אף היא. הדמויות משכנעות ומשוחקות היטב, ההצגה מספקת חומר למחשבה, כשהטקסט מתכתב הן עם המקורות היהודיים והן עם ההיסטוריה של עמנו, כך שהערב בכללותו מהנה, מעניין ובהחלט מומלץ.
ההצגה הבאה תתקיים בתיאטרון תמונע, ביום ראשון ה-1.8.2021 בשעה 20:00.
ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על
הסרט “התקופה היפה בחיי”
השבוע אני רוצה להמליץ לכם על הסרט “התקופה היפה בחיי” (במאי ניקולא בזוס) שצפיתי בו במסגרת פתיחת פסטיבל הקולנוע הצרפתי בסינמטק. זהו סרט מרגש, מבדר, ואינטליגנטי עד להתפקע, כמו שהצרפתים יודעים לעשות. הסרט עוסק בתמות של אהבה ומשמעותה, תשוקה ורומנטיקה, חברות בין בני זוג, ובעיקר מה קורה כשנישואים ארוכי טווח עולים על שרטון בגלל השגרה והשחיקה, ובהבנה מה חשוב ביחסים ובחיים.
אז על מה הסרט? דמיינו שיכולתם לחיות מחדש את היום המאושר בחייכם. חייו של ויקטור, דניאל אוטיי המצוין, תקועים. הוא גבר שהשנים עוברות עליו כשהוא רב בבית עם אשתו. היא מבקרת אותו על כך שהוא לא חברותי מספיק, ואינו מסוגל להתקדם עם הזמן, הטכנולוגיה, והילדים שלו. אדם שלא מסונכרן עם הזמן בו הוא חי, עד שיש תחושה שהוא רוצה שהכול ייעצר. היו לו חוויות אישיות ומקצועיות נהדרות במהלך חייו, הוא ידע אהבה ותשוקה, והוא משוכנע ששום דבר לא יהיה אינטנסיבי כמו שהיה. החיים שלו נטענים באנרגיה מחודשת כשמוצע לו לשחזר אירוע מן העבר, על סט קולנועי מושקע, ועם צוות שחקנים מיומן. ויקטור, שנזרק ע״י אשתו מהבית, נענה להצעה ובוחר לחיות מחדש את התקופה היפה בחייו, אותו שבוע בו פגש את אהבת חייו. בנקודה הזו של השחזור מתחיל תהליך הלמידה שלו וגם של אשתו.
זהו סרט שזכה בשני פרסי סזאר, לתסריט ולשחקנית המשנה, והיה מועמד ל – 11 פרסי סזאר, בהם לסרט, במאי, שחקן, ושחקניות. לכו לצפות. אתם תודו לי.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
מופע פרפורמנס מוזיקלי “באתי, ראיתי – “
תיאטרון קליפה, החוגג 25 שנים להיווסדו, מעלה בימים אלה בין 15.7 לבין 22.8 מופע חדש “באתי, ראיתי – “, המוצג במורד “מפל האור” – חלל התצוגה האנכי באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות.
זהו מופע פרפורמנס מוזיקלי המתקיים תוך הובלת הקהל ממפלס הכניסה העליון של האגף החדש, במורד “מפל האור”, אל תחתיתו. 5 זמרים – רעות רבקה, מיכל תמרי, אלכסנדר פיש, יואב וייס, ויואב איילון שרים אקפלה את השירים החתרניים מאת אריאל ברונז, תוך ביצוע תנועה מגוונת, הכוללת, בין היתר, רכיבה על הובר בורד ושימוש יצירתי במדרגות הנעות.
המופע הוא יצירתם של עידית הרמן ושל אריאל ברונז, המתווים יחד את הדרך האמנותית החדשה של תיאטרון קליפה. למופע תרמו כוחות יצירתיים מופלאים. הרקדנית והכוריאוגרפית אורין יוחנן עיצבה את התנועה הרב ממדית, וגם אחראית להפקה בפועל. את הלחנים והעיבודים עשה רועי בן-סירה, פסנתרן ומלחין רב תחומי. הבגדים המרהיבים הם מעשי ידיו של מעצב האופנה הד מיינר, שזכה לאחרונה בתחרות יוקרתית בפריז.
מועדי המופע הקרובים הם 8,9,22 באוגוסט בשעה 20:00. רכישת כרטיסים באתר תיאטרון קליפה.
חגית ממליצה גם על
אירועי “רופאים על הבר #4”
זוהי סדרת מפגשים ביוזמתו של המרכז הרפואי “בני ציון”, שמעבר למתן טיפול רפואי במתקניו שואף להיות מעורב בקהילה ובמערכת הבריאות בכללה. ביום שני 2.8.2021 בשעה 20:00 יגיעו ל-9 ברים ברחבי העיר חיפה ולשניים בקריית חיים רופאים מומחים לשיחות מרתקות בנושאים רפואיים שונים, בתחום הרפואה הקונבנציונלית, הרפואה המשלימה, והצצה אל רפואת המח(ק)ר. ההשתתפות בהרצאות ללא תשלום, אך מותנה בהרשמה מראש, כי מספר המקומות מוגבל.
זהו האירוע הרביעי מסוגו. הראשון התקיים ב- 24.6.2019, האירוע הקודם, השלישי במספר, נערך בין התאריכים 29.11.2020 – 3.12.2020 בעיצומה של הקורונה, והיה במתכונת Online. אני נכחתי ב “רופאים על הבר #2” ב-11.2.2020, מסרתי את רשמיי והמלצתי להגיע להרצאות באירועים הבאים, והנה ההזדמנות לממש זאת.
גם אני הייתי בזה!
שליחות רפואית יוצאת מן הכלל!
טוב שהחוקרות והחוקרים יוצאים ממגדל השן, ומחדר הניתוח המאובזר, וחוברים לאחד העם.
התרגשתי רבות לשמוע אודות התוכנית המופלאה “רופאים על הבר”, כיוון שהינני מודעת לחשיבות העברת הידע האדיר לאוכלוסיה וכו’.
תודה רבה על הבאת המידע החשוב הנ”ל לידיעתי.
סיפרתי לשלל חברותיי.
בשורות טובות ושבוע טוב.