שחקנים:

שיר סייג, אסף זגה, גל פולק, קווין ליסק, אדם ליטאור מור, עמנואל רוזנבאום, עמית פרטוק, צור פארן, אנטולי שינפלד, אדיר שטיבלמן, לוטם חכמון, ויקי כהן.

יוצרים:

בימוי: אריאל וולף; תרגום ודרמטורגיה: איתמר מנדלסון; מוסיקה: שלומי ברטונוב; תפאורה ותלבושות: לי-יה חוזה; תאורה: עומר שיזף; ע. במאי: עמנואל רוזנבאום

1.

כריכת ״המשפט״ של קפקא

לפני כמעט מאה שנים ראה אור ספרו של פרנץ קפקא, “המשפט”. קפקא, שמלבד היותו סופר, היה בעל ידע והשכלה משפטית (סוכן ביטוח, שיש הטוענים שבמסגרת עבודתו גם המציא את קסדת הבטיחות באתרי בנייה) כתב בהשראת עבודתו סיפור על אדם, יוזף ק’, פקיד בבנק, שמתעורר בבוקר יום הולדתו השלושים ומגלה שהוא מוחזק במעצר על ידי ישות עלומה. מצד אחד הוא ממשיך בחייו כרגיל, ומצד שני נדרש להתייצב לישיבות והליכים שונים במשפט שלו, בו אשמתו לא ברורה, ואין לו באמת יכולת להתגונן, אלא רק לנסות ולדחות אותו לאין קץ. נראה כאילו כל מי שסביבו יודע עליו יותר ממנו, ולאחר סדרת מהלכים שגויים (אינני רואה בכך ספוילר, כי הספר נלמד במערכת החינוך במסגרת הבגרות בספרות) הוא מוצא להורג בדקירת סכין, תוך שהוא צועק – “כמו כלב!”.

2.

מתוך ההצגה ״המשפט״ בית הספר למשחק בנגב. צילום מעיין קאופמן גודמן.

כעת הספר המפורסם הומחז והוצג בידי בית הספר למשחק ואמנויות הבמה בנגב ע”ש לארי ולילאן גודמן הממוקם בבאר שבע והוא בית הספר למשחק היחידי בישראל הממוקם במחוז הדרום.

ניסיתי להכין את עצמי להצגה. אף שהספר בתרגומו החדש של אברהם כרמל (הוצאת שוקר 1992) מכיל רק כ-220 עמודים, הספקתי לרענן את זכרוני רק בכמה עשרות העמודים הראשונים. האמת היא שחששתי שהעיבוד יהיה משמים, או לחלופין, שישתמש בכלים אמנותיים כמו וידאו ארט או שבירת הקיר הרביעי ללא הצדקה. על מנת להעשיר את נקודת המבט שלי, באתי עם חבר, שהפעם האחרונה בה ראה הצגה הייתה לפני מספר שנים. לשמחתי – התבדיתי.

3.

הבמה נפתחת לעולם הצבוע כולו בתכלת – בר, משרד, דירה, סלון, אופניים. ביחידת מגוריו של יוזף ק’ (שיר סייג) עוד יש טיפה של צבע, כובע ליצן, המסמל כי זהו יום הולדתו. את ההתחלה של הספר זכרתי היטב ולכן היה מעניין לראות את קו התפר שעליו מהלכת ההצגה בהשוואה לרומן. כך למשל כאשר יוזף ק’ נעצר אחד השומרים חונק אותו כפי שחנקו את ג’ורג’ פלויד. עוד שינויים בעיבוד היו הפיכתו של ק’ מבנקאי לפרסומאי, שילוב של וידאו ארט, שירים, ומוזיקה, שהתקבצו לידי קליפים קטנים, ושבירת הקיר הרביעי בדרך מעניינת, כך שבאמצע ההצגה אחת הגיבורות (המגולמת בידי עמית פרטוק) יוצאת למעין הפסקה לפרסומות, תוכחה של היושבים באולם. בשיחה אחר כך עם אימי, שראתה את ההצגה האחרונה בסבב זה, היא אמרה “מזל שיש בתי ספר למשחק, שיכולים להעלות הצגה כזאת.”

4.

במאי ההצגה, אריאל וולף,  כותב בתוכנייה “בשנה כמו שעברנו, לא יכולתי שלא לחשוב על הרומן הקנוני, ‘המשפט’, ולברוא אותו בדמיוני מתוך פילטר חדש… צגי המחשב והטלוויזיה קבעו את סדר יומנו, הכתיבו וניהלו אותו, מבלי להתייחס לשאלות של צדק, מוסר או אמת… תהליך העבודה המאתגר והמעורר עם השחקנים והיוצרים, מעלה מחדש את שאלת החופש של האדם בכלל ובתרבות הצריכה והכוח שאנו מטפחים בפרט”. צוק העתים הביא לכך שאני כותב על ההצגה שבועיים לערך אחרי שצפיתי בה, אחרי הקורונה, אחרי הר מירון, במהלך מבצע “שומר החומות”. כל זה מוסיף לנקודת המבט על ההצגה, וביתר-שאת סביב תהליך ההאשמה שטיטורלי – אדיר שטיבלמן שמגלם תפקידים מגוונים מבחינה מגדרית ותוכנית בהצגה – מראה שהוא אין סופי, דבר שמעורר מחשבה, במיוחד לאור סיפורים המתרחשים במדינת ישראל, כמו זה של תומר אייגס, שנעצר ונכלא בלי יכולת להגן על עצמו, או סיפורים כמו זה של האסיר X ובן זייגר. רק שבמחזה הזה, על-אף ההאשמה הלא ברורה, משפחתו של ק’ מנסה להגן עליו, והוא הופך להיות יותר ויותר שחצן ואפאתי, עד לסוף הבלתי נמנע, ואני מוצא שאני מתקשה להזדהות איתו, על אף מותו האכזרי.

5.

בעיני העיבוד הוא מלאכת מחשבת, הן מבחינת המשלב והאיזון בין ההתרחשויות בספר, הן בעצם הניסיון לומר דבר-מה משמעותי על תרבות הרייטינג, על הרשתות החברתיות, ועל הצורך ליצור רושם טוב ללא הרף. אני מתקשה לקבל את הרעיון שיוזף ק’ הפך מפקיד בנק לפרסומאי, אבל מצד שני אולי יש כאן באמת אמירה. לא כל מה שבמחזה עובר חלק בעיבוד החדש, דוגמת המשל “לפני החוק”, אולי הסצנה הכי זכורה בספר, שהופך בעיבוד המומחז לסיפור נפרד ומוכר, על האיש שמבקש להתייצב בפני החוק ולבסוף חושש לעבור את השער, כשהבחירה בהמחזה היא לפרק אותו לסצנות נפרדות, באופן שהופך אותו לפחות אפקטיבי.

6.

לסיכום, אהבתי את הרעיון העומד ביסוד המחזה והעיבוד. משמח שיש במה לתיאטרון אחר ונועז בבאר שבע, ורבה הציפייה להצגות הבאות של מחזור זה.

מתוך ההצגה. צילום – מעיין קאופמן גודמן, בית הספר למשחק בנגב

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

עשרים − 2 =