הופעת השקה לאלבום SuperGroove של אמן הבלוז והגיטריסט אנדי וואטס במועדון “האזור” תל אביב.

בין המוסכים באזור אפל ולא מפתה כלל של רחוב המסגר בתל אביב יצאתי למסע מוזיקלי שלקח אותי הרחק מהקורונה, מהמלחמה, עם שמות של נגנים בינלאומיים וניחוחות חו”ל. 

היתה זו השקה לאלבום חדש שיצא בחו”ל לפני כמה חודשים, והגיע למקום שישי בארה”ב, מקום 9 באנגליה, ובין 20 האלבומים המובילים באוסטרליה ובקרואטיה.

האלבום הופק על ידי אמן הבלוז המועמד לגראמי קני ניל. יש בו עשרה קטעים, שאת רובם הוא הלחין, חלקם קאברים.

אנדי וואטס הוא אמן בלוז וירטואוזי סוחף, והגיטרה המכשפת שלו נשאה אותי לתוך עולם של צלילים. הגיטרה המייללת שלו חדרה לכל אותם מקומות עמוקים, שהתרגלו בשנה וחצי האחרונות לשאוב בתאווה רק את המוזיקה מהסאונד בר בסלון (באיכות לא רעה, אגב).

אנדי וואטס צילום  Ilya Kutusov


אנדי הופיע עם אוסף של מוזיקאים מעולים מהארץ ומהעולם. לאותנטיות הבלוז וניחוחות חוץ לארץ הוסיפו זמר וזמרת שחורים נפלאים, רוי יאנג ואמיליה ויליאמס.

לרוי יאנג כבד הגוף יש קול מחוספס ועמוק, שפה תחתונה משתרבבת, והוא כל כולו עמוק בקצב הבלוז, שסוחף את המאזינים לכמה שירים מעולים. מייד אחריו עולה אמיליה וויליאמס, שמוסיפה את הניחוח הנשי לבלוז, ושניהם נושאים אותי למחוזות אחרים, הרחק מכאן. בין השירים שלהם חוזר הפוקוס כל פעם לגיטרה המכשפת של אנדי. בהמשך עולה גם אפריים שמיר ששר מקסים. כיאה לזמר בלוז, קולו מחוספס מעט. אצל שמיר יש משהו רוקי פיוז’ני, שמזכיר מאד את הפינק פלויד. מזמן לא הרגשתי ככה את המוזיקה בכל הגוף.

מה שהיה במיוחד מקסים במופע הזה הוא שהבלוז היה מגוון, וירטואוזי, סוחף במיוחד, ובכלל לא “חפר”, מה שלפעמים אני מרגישה בבלוז של כמה שעות.

אם חושק לבכם להתנתק לכמה שעות לתוך עולם אחר ולהתמסר למוזיקה איכותית נהדרת וסוחפת, יש עוד הופעות:

2/7 שבלול תל אביב,

29/7 ג’יפסי שילת,

6/8 זאפה באר שבע,

20/8 זאפה חיפה,

27/8 זאפה הרצליה.

האזינו לקטע מהמופע:

צילום מהמופע של אנדי וואטס. צילום תמי כץ

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

עשרים − 19 =