לאה טרן “קיומיומים-מבחר שירים וחדשים”, הוצאת עכשיו, 2021

פרופסור גבריאל מוקד סוקר את מפעלה האמנותי ובפרט את שירתה של לאה טרן, פעילת תרבות תל אביבית ידועה, ואת ספר שיריה החדש המבטא אסתטיקה נשית שירית מיוחדת מסוגה.

המערכת

מחברת ספר השירה הנוכחי, קיומיומים (שמשמעו קיום יומיומי), אינה באמת בלתי ידועה בחיי התרבות והחברה בארץ. היפוכו של דבר, לאה טרן פעילה מימי נעוריה, לאורך עשרות שנים, בשדות התרבות המרכזיים שלנו.

בהקשר זה, די אם יצוין, שהיא הקימה את מועדון “מלאת” בחיפה בשנות השבעים, מועדון לסופרים ולאומנים (על רקע שממון תרבותי לדעת רבים). במועדון התכנסו סופרים חשובים כגון: יהודה בורלא, בנימין גלאי, יעקב אורלנד, יצחק עקביה, ואחרים, אשר קראו מיצירותיהם ודנו בענייני ספרות שונים.

לאה טרן

לאחר מכן הייתה לאה טרן מעורבת בפעילות של ביטאוני ספרות חדשניים בתל-אביב, החל ב”עכשיו”, של פרופסור גבריאל מוקד, וכלה במפעלי ספרות שונים של נתן זך, כמו “יוכני” ו”לקראת”. בין השאר, ידועה לאה טרן בניהול מבריק של ערבי ספרות רבי משתתפים בבמות תרבות חשובות, כגון: “צוותא”, “אגודת הסופרים העבריים”, “מועדון אגודת הציירים והפסלים”, וכן ברדיו ובטלוויזיה.

נוסף לכל אלה, פעילותה הציבורית של המחברת פנתה באופן מובהק גם לאפיק רעיון וארגון הקשור בתנועת העבודה. בתחום הזה תרמה רבות גם לפעולות הממוסדות יותר, מטעם הסתדרות העובדים, אך גם תרמה לא מעט לארגונים לוחמניים יותר מבחינה תרבותית וחברתית, כגון “חברה עכשיו”, ואף לאחרים. לאה טרן גם הנחתה סדנאות כתיבה ושירה באוניברסיטת תל-אביב.

כן יש לציין כי לאה טרן לא רק פעילת תרבות, כפי שנאמר, אלא גם משוררת מעולה, ובנוסף, גם אומנית חזותית אשר השתתפה בתערוכות קבוצתיות לא מעטות (שש-עשרה במספר), בארץ ובעולם, ואף הופיעה בתערוכות יחיד משל עצמה.

לעיתים תכופות הוצגו יצירותיה החזותיות במרחבים ציבוריים שנועדו למפגשי תרבות עם קהל רב יותר. יצירותיה של לאה טרן הוצגו במוסדות כגון: תיאטרון ירושלים (2001),והמשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב (2001), משכן הכנסת (2005), ומועדון הציירים והפסלים המרכזי בתל-אביב (2009).

בסינמטק תל-אביב הציגה לאה טרן תערוכה מיוחדת (2005) בחסותה של רות דיין. היו אלה צילומים של עמק יזרעאל, מקום הולדתה, אשר צולמו על ידה בכל עונות השנה, בהן נסעה לבקר את בית הוריה. נושא זה העצים את אישיותה הארצישראלית ואת התפתחותה כאמנית רבגונית. התערוכה התייחסה למיתוס ולמציאות בארץ, ולוותה במקהלה אשר שרה משירי העמק, וכן בתצוגת מוצרי “תנובה”, ארצישראליים אותנטיים.

מפעל אמנותי חשוב נוסף בתחום היצירה החזותית, הוא התצוגה המשותפת שערכה לאה טרן עם השחקנית והיוצרת עדי עציון, במוזיאון תל-אביב (2016). התצוגה נקראה: “מופענטזיה”. במרכז יצירה זו, שהתברכה בחזותיות מרהיבה, עמד נושא הבגד. הבגד הוא מטאפורה לתרבות אנושית, ממש כמו אמנות, עיצוב, ואדריכלות. הוא משקף את רוח הזמן, אך גם מסורות, מעמד חברתי, מגדר אישי ודתי. הבגד הוא לא רק מעטה חיצוני, כי אם גם ביטוי למהות ולזהות אישית. הבגד אצל לאה טרן מבטא, בין השאר, אסתטיקה נשית מרהיבה, מבלי לגלוש לשגרה פמיניסטית כלשהי.

תֶמות לא מעטות מיצירתה החזותית של לאה טרן מצאו ביטוי גם בשיריה, לרבות אלה הכלולים בספר הנוכחי.

כיום, לאה טרן מרכזת מפעלי תרבות באתר “ניוז 1”, באדיבותו של העיתונאי החוקר, יואב יצחק. היא כותבת טור תרבות משלה על אודות אירועי תרבות ואמנות המתקיימים בכל רחבי הארץ, ובעיקר בתל-אביב.

אולם, כאמור לעיל, דווקא על רקע פעילותה הרבה במגוון  תחומים בתרבות, באמנות, ובחברה, לא תמיד ניתנה תשומת לב לעובדה כי לפנינו משוררת מעניינת, בעלת רמה גבוהה וייחודיות משל עצמה.

אם נתרכז בשירתה המעניינת של היוצרת שלפנינו, נציין, כי שירה זו, חרף רבגוניותה, עוסקת במספר נושאים עיקריים המאפיינים אותה:

1. שירי נשיות ולבוש נשי, המהווים מעין כרטיס ביקור ראשוני, אשר איננו כל הספקטרום של יצירתה, ולדוגמה השיר, אמי תפרה לי, עמ´ 149:

                אִמִּי תָּפְרָה לִי

                שְׁאֵרִיּוֹת חֲלוֹמָהּ

                מִבַּדִּים וּסְרִיגִים,

                תַּחְרוֹת וְחוּטִים

                שֶׁנִּשְׁזְרוּ

                בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת.

                וַאֲנִי בִּתָּהּ,

                עוֹלָה חֲדָשָׁה

                בְּאַרְצָהּ,

                מְחַפֶּשֶׂת

                בִּגְדֵי זֶהוּתִי

                הָאוֹבֶדֶת.

2.  מובן כי בהקשר זה צריך להפנות מבט לשירים ליריים לא מעטים, הדנים ביחסים בינה לבינו, וקיימים כפנינים של גיבוש לירי בהקשר זה בחטיבות השונות בתוך הספר. די אם נציין שיר לירי קצר ויפהפה, עונות השנה, עמ´ 60:

                לַיְלָה שֶׁל קַיִץ בַּבְּרוֹשִׁים

                שֶׁקֶט בְּאֶצְבְּעוֹת יָדֶיךָ

                גּוּפְךָ שׁולְחַן אַהֲבָה,

3.  חטיבה מרכזית נוספת בשירת לאה טרן, שגם היא לא הוכרה מספיק ברבים, היא שירתה על משפחה ונופי הארץ השלובים זה בזה בזיכרון. אני נוף, עמ´ 9:

                אֲנִי נוֹף יִשְׂרְאֵלִי

                אַדְמַת תְּלָמִים חֲרוּשָׁה

                בָּעֵמֶק

                וּמִגְּדְּלֵי נַדְלָ”ן יוקְרָתִי

                בְּתֵל-אָבִיב

                חוֹף יָם בְּכַפּוֹת רַגְלַי

                מְזוּזָה בֵּין שְׁתֵּי עֵינַי.

                אֲנִי נוֹף יִשְׂרְאֵלִי

                תָּפְרָה לִי אִמִּי

                בְּרֵאשִׁית הַדֶּרֶךְ

                צִמּוּקִים וּשְׁקֵדִים.

                אֲנִי נוֹף בַּהֲרוֹת שֶׁמֶשׁ

                בַּדֶּרֶךְ בּוֹאֲכָה יְרוּשָׁלַיִם

                טַנְקִים שְׂרוּפִים

                אָחִי בְּהֶלֶם קְרָב

                בַּשָּׁמַיִם.

                אֲנִי נוֹף פְּרִיחַת שְׁקֵדִיּוֹת

                וָרֹד-לָבָן

                אַלְפַּיִם שְׁנוֹת גַּעְגּוּעַי

                לַהֲלֹךְ זְקוּפָה כַּתָּמָר

                לֶאֱחֹז בְּסַנְסִנָּיו.

4. חטיבה תמטית מרכזית לא פחות בשירת לאה טרן היא החטיבה בה כלולים שירים המתייחסים לצומתי תרבות ואמנות בארץ ובעולם. נושא זה מייחד את לאה טרן לעומת יוצרים רבים אחרים. יש לציין כי עיסוק בנושא זה עלול להיות מסוכן למשוררת, אם איננה שולטת בו שליטה מלאה, ואיננה מביאה עמה למפגש רב-תרבותי מסוג זה, נימה מקורית משלה. הרי סוף כל סוף, היא איננה סוכן תרבות ותחקירנית,

היא יוצאת בעקבות השיר הידוע של דוד אבידן אדם זקן מה יש לו בחייו? לרגל רבע מאה להסתלקותו

עמ´ 28.

          

                אָדָם זָקֵן

                שְׁנֵי נְכָדָיו

                אוֹר חַיָּיו.

                נֵרוֹת קְרִיסְטָל

                לְהָאִיר דְּרָכָיו

                אֶל מֵתָיו.

                אָחִי הַתְּאוֹם בַּשָּׁמַיִם

                בַּחֲלוּק רוֹפְאִים לָבָן

                רוֹכֵן עַל טֶלֶסְקוֹפּ

                מֵצִיץ אֶל הָעוֹלָם.

                אָדָם זָקֵן

                בְּמַרְפְּקָיו

                חוֹשֵׁק לִהְיוֹת

                צָעִיר לָעַד

                לִכְתֹּב שִׁירִים.

                אָדָם זָקֵן

                מְבַקֵּשׁ תְּרוּפָה

                לְאַהֲבָה

                בִּקְצֵה הַתּוֹדָעָה

                חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ

                הַשְׁלָמָה.

לאה טרן לא רק מתגברת בתחום הזה על כל הסיכונים שצוינו, אלא יתֵרה מזאת, בזכות גישתה החווייתית והמקורית למפגשים שונים וליצירות תרבות, היא יוצרת בתחום הזה כמה שירים מעולים, כמו פנלופה מחכה, עמ´ 95:

                פֶּנֶלוֹפֶּה מְחַכָּה

                יֵשׁ לָהּ סַבְלָנוּת

                בִּסְרָטִים יְשָׁנִים בְּלִי אַלִּימוּת

                שָׁחֹר—לָבָן חִכּוּ

                נָשִׁים נֶאֱמָנוֹת בְּסַבְלָנוּת

                הַרְבֵּה סַבְלָנוּת צָרִיךְ לַחַיִּים

                לֹא כּולָּן יְכוֹלוֹת לִפְרֹם לַיְלָה

                וְלֶאֱרֹג לַבֹּקֶר אָרִיג חָדָשׁ

                אֲנָשִׁים מְרָכְלִים

                מִתְעָרְבִים

                נוֹתְנִים עֵצוֹת בִּזְמַן מִלְחָמָה

                מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק נוֹתְנִים

                יוֹדְעִים לְחַכּוֹת לְהִזְדַּמְּנוּת נְדִירָה

                בִּזְמַן שֶׁסִּירֶנוֹת מְבַלְבְּלוֹת דַּעְתָּם

                אֶל גַּלִּים מִתְנַפְּצִים מֵחֲלוֹמוֹת

                מֵהֶסְכֵּמִים יַבַּשְׁתִּיִּים

                מִפַּרְעוֹשֵׁי חֲמוֹרִים בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה

                הֵם יוֹדְעִים אַךְ וְרַק

                רֵיחַ מִתְאַר כְּפָרָם

                מַלְכוּתָם הַנּוֹבֶלֶת

                מִרְבַּץ מְלוּנַת כֶּלֶב בָּזוּי

                עַרְבֵי נַחַל בּוֹכֶה אֶל הַיָּם

                פֶּנֶלוֹפָּה נוֹשֵׂאת

                קוֹלוֹת קַרְקָעִיתוֹ

                בְּיָדוֹ הַחֲזָקָה שֶׁל נֶפְּטוּן

                רָכוּן עָלֶיהָ

                מִשְׁתַּקֵּף בְּעֵינֶיהָ

                בְּנֶאֱמָנוּת פִּיהָ

                הִיא חֲשׁוּבָה לוֹ

                הוּא זָקוּק לָהּ בְּמַסְעוֹתָיו

                בְּסַעֲרַת רַגְלָיו

                בָּאָה וְהוֹלֶכֶת וְנִשְׁאֶרֶת

                מַחֲלִיפָה אֶת הָאוֹר בַּחֲשֵׁכָה

                חֲשֵׁכָה

                בִּצְחוֹקָהּ שֶׁל יַלְדָּה

                כְּדַאי לָהּ לִחְיוֹת לְצִדּוֹ

                הַשָּׁנִים הִסְתִּירוּ צַלֶּקֶת נַפְשׁוֹ

                הַשָּׁנִים בָּהֶן

                רָבְצָה כִּלְבִיאָה יְשֵׁנָה

                כָּעֵת הִיא עָפָה

                מְנוֹפֶפֶת לוֹ בְּיָדָהּ

                הַחֲשֵׁכָה נְמַסָּה

                הַלַּיְלָה הוּא יָבוֹא אֵלֶיהָ

                בָּאוֹר.

5.  בַּחֲטִיבָה זו של שירים המתפעמים מאירועי תרבות, ניתן לשייך גם שירים של חוויות מסע מעבר לגבולות הארץ הקטנה. אולי הבולט בשירים הללו הוא השיר לונדון, עמ´ 21:

                לוֹנְדוֹן חִכְּתָה לִי

                חֲמִשִּׁים שָׁנָה.

                בְּרָאסֶל סְקְוּוֵיר

                כַּרְטִיסִים בַּהֲנָחָה.

                אַנְדְרֵיאָה בּוֹצֵ´לִי

                שָׁר מֶחֱוָה.

                בַּגָּדָה הַמִּזְרָחִית

                שְׁכוּנוֹת חֲדָשׁוֹת.

                הַנְּסִיעָה אֲרוכָּה

                בַּמּוֹנִית הַשְּׁחֹרָה.

                בָּרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית

                הוֹמְלֵסִים יְשֵׁנִים.

                בְּטֵיְט מוֹדֶרְן

                מִתְחַלְּפוֹת תַּעֲרוּכוֹת.

                דָּוִד הוֹקְנִי מַמְשִׁיךְ לְעַדְכֵּן.

                בְּקָפֶה קוֹסְטָה

                מוֹכְרִים סְקוֹנְס עִם רִבָּה

                וּבַפָּאבּ הַמְּקוֹמִי

                פִישׁ & צִ´יפְּס וּבִּירָה קְרִירָה.

                בְּקוֹבֶנְט גַּרְדֶן כְּבָר מַדְלִיקִים

                עֲצֵי אַשּׁוּחַ.

                בַּחֲנויּוֹת הַמְּחִירִים יוֹרְדִים.

                לוֹנְדוֹן עִיר אֲהוּבָה

                מְעַצֶּבֶת

                חַיַּי הָאָמָּנוּתִיִּים.

ושוב, מסעות המשוררת על פני העולם, שנועדו בראש ובראשונה למפגש עם יצירות תרבות, הם גם קו אופייני העובר דרך הספר שלפנינו.

6. דרך כל רובדי הספר והנושאים המופיעים בו, מתפתל גם חוט קיומי, הקרוב להגות דעת של האקזיסטנציאליסט ז´אן פול סארטר, אשר בכתביו הרבים קיימת התמודדות של אדם מול בדידות וסופיות האדם. חוט קיומי זה אינו סותר את חטיבות הנושאים שהזכרנו, ובין היתר  את שמחת החיים ואהבת היצירה, כפי שהדבר משתקף בשיר הנושא של הספר, קיומיומים, עמ´ 63:

                קִיּוּמְיוֹמִים רַבִּים בִּי

                יִצּוּג מִלִּים לִמְצִיאוּת חֲלוּפִית

                פַּסֵּי אוֹר

                כֶּתֶם

                דְּּוּיּוֹת

                תְּמוּנָה נִשְׂרֶכֶת אַחֲרַי עַד

                קְצֵה הַתּוֹדָעָה.

                מַה זִּמֵּן לִי הַזְּמַן

                מַיִם רַבִּים גַּם אֲדָמָה,

                קִיּוּם בִּשְׁנַיִם

                מִשְׁפָּחָה

                וָלָד מֵת בְּבִטְנִי פַּעֲמַיִם

                לֹא שָׂרַד אֶת הַזְּמַן הַזְּמַנִּי

                בְּרַחְמִי

                לֹא רַחֲמֵי מַיִם

                לֹא רַחֲמֵי שָׁמַיִם

                גַּם אָחִי תְּאוֹמִי לֹא שָׂרַד חַיִּים

                רַק אֶת הָאֵין חַיִּים שָׂרַד

                לְלֹא פַּחַד

                הִשְׁאִיר לִי חַיַּי הַמְפּוּחָדִים

                הִשְׁאִיר חֶצְיוֹ בִּי

                וְחֶצְיוֹ הָאַחֵר מְשׁ0חְרָר

                בַּשָּׁמַיִם

                הֵיכָן אַתָּה אָחִי, אַיֶּכָּה?

                בְּבִכְיִי הַנָּטוּשׁ קוֹרֵאת לְךָ

                לְקַיֵּם חֶצְיִי הָאַחֵר

                כַּיָּרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ.

סיכום

לאור הנאמר לעיל, ברור כי לפנינו משוררת בשלה ומעניינת, שאף כי לא זכתה להכרה ולהערכה במידה לה היא ראויה, היא זכאית לתפוס מקום טוב ומרגש בשירתנו, וספר זה מהווה ראייה לכך. החטיבות השונות ביצירתה מחזקות אלו את אלו, ומגיעות לכלל שלמות מרתקת, במסגרת מסע על פני תכנים שונים של נשיות וארציות, תרבות ואינדיווידואליות.

אסיים בשיר לירי קצר ויפהפה, “הר גר”, עמ´ 75:

                אֶל הָהָר הָלַכְתְּ

                וְהוּא גָּר בָּךְ קֶבַע

                מַלְאֲכֵי נְשִׁימוֹתַיִךְ

                מְנַגְּנִים תְּפִלָּה

                גֶּבֶר — אִשָּׁה

                גּוּף

                וְרוּחַ צִפּוֹר.

קיראו גם על לאה טרן :

לאה טרן בלקסיקון הסופרים

לאה טרן בויקיפדיה

האתר של לאה טרן

לאה טרן בפייסבוק

משה גרנות – שיחתה של לאה טרן

לאה טרן משוררת על הגולשים ברשת

כריכת ספרה החדש של לאה טרן ״קיומיומים״

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים × 2 =